סיכום ליל-כל הקדושים: מצעד הנשמות התועות

כזכור למי שקרא את הפרקים הקודמים, לא מצאנו מסיבה לטעמנו, ובסופש שלפני ליל כל הקדושים הלכנו יחד עם A ו- K למצעד הנשמות התועות. כמו בפוסטים משופעי תמונות קודמים, אזכיר שאפשר ללחוץ על תמונה והן תיפתחנה כגלריה.

מקריאת האתר שלהם לא התרשמתי שזו חוויה מרהיבה, לא כל שכן בערב גשום וקריר. אבל ידעתי שאין לנו תכניות טובות יותר, ובכל זאת רציתי קצת אווירת האלווין. 

מתרימות חביבות

את המיקום המדוייק (מתחיל בפארק במזרח העיר, ועובר דרך רחובות של איזור תעשיה משופע בפסי רכבת), מפרסמים רק יום לפני, כנראה כדי לאפשר להם להתכונן בלי אירועי ואנדאליזם שהיו בעבר.

בעומדינו בתור יחד עם לורד ווידר הקטן (עם הכובע הצהוב), ואחותו הדינו-קלופס (DinoClops) עדיין לא ידעתי מה למה לצפות, ולמה עומדים בתור. אבל זה קנדה, ואם יש תור, אז עומדים בו, לא?

בשלב כלשהו המצעד התחיל, ואז התברר שאנחנו המצעד, ואנחנו עוברים בינות למוצגים שונים ומשונים. 

ניגנו מוסיקה ניו-אורלינסית

למרות הגשם הגיעו הרבה אנשים, חלקם מחופשים (למשל סופר-גירל ולידה הבחורה עם המגבת המגואלת ב"דם" עם סכין הקצבים, שאת תמונתה פרסמנו בפוסט הזה; החבר שלה כנראה לא יגיע. לשומקום...), חלקם מחופשים לדברים פחות האלווינים, וזו היתה הפעם הראשונה שהיה לי חבל שלא התחפשנו. A היה מחופש לקאובוי, אבל באופן מוצלח, ולא של ילדים.

אה, תוספת צפון-אמריקאית לחוקי התחפושות מאותו פוסט: תחפושת מ- Star Wars, גם למבוגרים, וגם לילדים, היא לגיטימית כתחליף לכל דבר, מלבד לחוק האפס (וגם אותו אפשר לנצל, אם ילדה קטנה מתחפשת לנסיכה ליאה. ולא בביקיני הזהוב. סוטים.). 

ניגנו מוסיקה יפנית א-טואנלית

למעשה, חשבנו על לקנות תחפושת לפני, אבל בחנות התחפושות העונתית על רחוב גראנוויל היה תור של חצי שעה. אמרנו לעצמנו שיום אחרי האלווין נקנה שם תחפושת בחצי מחיר לשנה הבאה, אבל כמובן שכחנו. 

חלק מהמיצגים היו יותר משונים. למשל הדבר הזה שעשה באנג'י כל הזמן, ומקרוב התברר שהוא דולפין. או חושב שהוא דולפין. eeee, eeee, eeeee!

  

חלק מהמיצגים היו וידאו ארט למיניהם, אבל בינהם בלט לטובה אחד שבו ישבו שני אנשים חביבים והניחו גזירי נייר על ויוגראף ישן, וזה יצא ממש מגניב:

היתה שורה של "בתי-עץ", וביניהם אנשי ג'וקים מסתובבים:

וכמובן פלוגת זומבים מקומית, ש"תקפה" וטרפה מישהו:

ואז פצחו בפלאש-מוב, בליווי מוזיקלי מרמקולים, בריקוד מוצלח להפתיע של Thriller למייקל ג'קסון:

ובסיומו חזרו להילוך הזומבים המשכנע שלהם, משל עברו אימונים עבור הסדרה The Walking Dead. 

למי צלצלו הפעמונים?

דומה שגאנדאלף התכווץ

היו גם לפחות שתי להקות רוק שניגנו בחללים בינות לקרונות רכבת ובניינים תעשייתיים, אבל הכי אהבתי את להקת החיות המוזרות הבאה, שהלכו ברחוב:

כמו שנאמר, מוזר, ואף מוזריים.

מעל: נראה שהצופים ברחו עם הקאנו. למטה: הסביבה התעשייתית:

לסיכום, היתה חוויה באמת מפתיעה לטובה, אם כי חלק מהמיצגים גירדו את סף סיבולת אמנות האוונגארד שלי, אבל אני לא מבין גדול בזה. כנראה היה יכול להיות אפילו עוד יותר מוצלח בלי הגשם, אבל אם ניתן לגשם לקלקל לנו, נצא מופסדים.

מכיוון ש- A ו- K לא היו לבושים מספיק חם, וגם ל-O היה גבולי, כשירדנו מהאוטובוס ממזרח העיר חזרה לדאון-טאון, נאלצנו לחמם את עצמותינו במעט יין-חם (mulled wine נשמע יותר טוב). קנינו תערובת תבלינים למטה, אבל יצא קצת מריר - פעם הבאה נשים פחות.