"ליל-האימה" בלונה פארק

בלונה פארק המקומי (Playland) כבר היינו ביום הגאה, אבל האלווין זימן לנו סיבה נוספת לסור ל-PNE (גני התערוכה) שבהם שוכן הלונה-פארק: Fright-Night!! (קולות ברקים וצחוק מרושע, כמו שהיה באתר שלהם...)

משגיח על רכבת ההרים העתיקה

כמו שנאמר "הוא היה סקפטי", ואני לא חושב שהייתי משקיע את כ- 30 הדולרים (קצת פחות בהזמנה מראש לתחילת השבוע, קצת יותר לסופ"ש, יותר במקום), שעלה כרטיס, אלמלא הבטיחו לנו G ו- J גדולות ונצורות בחציבת הדלעות. G היתה צרודה עקב צרחות מרובות, וגם J סיפרה שהיה מפחיד, ושבאחד הבתים הרדופים יש אוטו שכמעט דורס אותך, ובכלל, מלא אנשים מאוד מפחידים, וזה נורא נורא מפחיד!!!1

דברים מפחידים בלונה פארק

טוב, זה נשמע מבטיח, שכן שתיהן דיי קשוחות, חותרות נמרצות, ובכלל, ראויות לכל שבח. אז מיהרנו לרכוש כרטיסים, ונסענו באוטובוס ל- PNE יחד עם S ו- B. האוטובוס נוסע דרך רחוב Hastings, שהוא מלא חסרי-בית ונרקומנים, שכן שם יש מרכז חלוקת אוכל ומתאדון. אי לכך, הנסיעה עצמה מעט מערערת, ככה שמגיעים ל-PNE חצי מופחדים.

כבר בכניסה היה ברור שהם לוקחים את עצמם מאוד ברצינות:

בכלל, ככל שאני חושב על זה נראה יותר ויותר הגיוני קדחת החגים - ההודיה-האלווין-קריסמס - הימים קצרים, השמיים קודרים, והגשם מטפטף. אז מסיחים את הדעת (עד בוא השלגים להרים לפחות!) בקדחת חגים. ולפחות האלווין די חביב. מואה הא הא.

באופן קצת מפתיע ולא צפוי, עלינו על רכבת ההרים העתיקה, שאינה כל כך מפחידה בזכות עצמה, וגם לא עקב התפאורה העונתית, אלא היא בעיקר מפחידה בזכות היות המתקן בנוי מעץ, וחורק עד מאוד. ונפגע מברק פעם. ונשרף חלקית פעמיים. בקיצור - דיי מפחיד, אבל לא מהסיבות הנכונות. היה מעט מטלטל, אבל לא באמת נורא, יצאנו shaken, not stirred.

משם המשכנו לאחד מששת הבתים הרדופים - במקרה היה זה האחד שנמצא שם תמיד, אבל זה לא מפחיד מהחוויה. מחכים קצת בתור, ובזמן הזה אפשר להתרשם משחקנים שמעמידים פני משוגעים, ומאלתרים נחמד - אחת באה לשאול מה זה הדבר המשונה הזה - למה יש לי 4 עיניים, ואז ראתה שגם ל-O משקפיים - ושאלה: "8 עיניים?!" אז אמרתי לה שזה נורא וזה מדבק, והיא זעקה באימה ונסה הרחק, בקוראה ל"אחיה" שיציל אותה מגורל מר.
גם אפשר להתרשם מתמונות על הקיר - כשמשנים זווית הן משנות פנים, מפנים רגילות לפני אימה - והיו שם גם תמונות של מטרוניתות כבודות, והאמת אני לא יודע מה היה יותר מפחיד - הן ב"רגיל" או ב"מופע-רפאים" - הן דיי מרתיעות.
היו גם שתי תמונות שמראות האחת נוף מושלג, והשניה זומבי טורף גופה. פעם בכמה דקות היה שם אקשן - הגיע מישהו וירה לזומבי בראש, ובשניה הגיע מישהו והיתדפק על החלון, עד שאיזה זומבית באה ומעכה לו את הראש. מאוד גראפי, ובנוסף גם יש שפריץ של מים אל הצופים. הי הי הי.

בכניסה לבתים הרדופים נותנים את ההוראות: אסור מטריות, לא לגעת בשחקנים, והם לא יגעו בך, אסור לצלם עם פלאש. כמובן שיש המון משחקים של חושך ואור מסנוור, רעשים רמים (כולל פיצוצי אוויר רמים מדי, שקצת הפריעו), בובות קופצות ממיטות, ושחקנים שקשה לפעמים להבחין בהם, שמקפצים בזעקות. באחד מהם (ההוליוודי) פרדי קרוגר קפץ מאיזו דלת, והקפיץ הקפצה נאה את כולנו.
אני חושב שבארץ שבה מאמנים כל הרבה אנשים בלוחמה (ישראל...) זה לא היה עובד כל כך טוב, והשחקנים היו חוטפים מאנשים עצבניים. כאן מותר להבהיל, זה פחות מסוכן.

הספקנו ארבעה בתים רדופים מתוך השישה, לכל אחד היה אמור להיות אופי משלו, אבל לא לגמרי עקבנו - ההוליודי היה קל, כי היו בו מלא דמויות מסרטים, אבל גם האחרים היו מוצלחים, כולל שחקנית לבושה כקצבית, מרוחה בדם, שנפנפה בסכין גדולה. באחר, בניגוד להוראות, אחד השחקנים, שזחל על הרצפה, אחז בקרסולי (מזלו שלא בעטתי בו, אבל הייתי מאוד מחוייך - הרבה יותר מאשר מפוחד), ואז נסוג בלחישות, קם, וירד לגשר מלא, והילך אחורה בעודו בגשר, מלחשש ומקלל. מחאנו לו כפיים (כנראה לא התגובה הצפויה).
הדבר שכנראה הכי אהבנו זה מסדרון גלילי באורך כמה מטרים, שהולכים בו על כבש-מתכתי עם מעקה, וכל הגליל מסתובב דיי מהר - כשאנחנו נשארים יציבים. ה"קירות" צבועים בצבעים זרחניים, עם דוגמאות ספירליות, וכל העסק מואר ככה שהקירות בוהקים למרות החושך היחסי. מדהים כמה מהר מאבדים שיווי משקל וחייבים לתפוס את המעקה. הייתי בטוח שגם הכבש שעליו עומדים זז, אבל הוא לא.
גם היה מסדרון אחד, שלפניו יש שומרת-ביטחון (אמיתית, לא שחקנית, אם כי O התשעשע ברעיון לצרוח באימה כשראה אותה, אבל זה לא יפה), והיא מפנה פנימה. צריך להידחק בינות לקירות הספוג - זה לא כ"כ ברור שלשם צריך להיכנס ולכן היא שם. זה באורך כמה מטרים, וזה פחות קל ממה שנדמה. הקירות מועכים יופי יופי, כמו שאמר מת'יו ברודריק בליידי-הוק. ביציאה הייתי בטוח שמחכה מישהו כדי להבהיל, אבל לא היה, אז אני הבהלתי את O (לא ממש עבד טוב).
בין הבתים גם עצרנו לבירה באיזור לגדולים בלבד, שהקרין את הרוקי הורור, אך ללא סאונד. הבר-טנדר היה נראה כמו זקן מפחיד מסרטי אימה אמריקאים, והתפתינו לשאול אותו אם גם אותו הם מאפסנים במחסן ומוציאים רק להאלווין.

ברחובות הלונה-פארק הסתובבו שחקנים בתלבושות שונות ומשונות. פרדי ואיש הזאב מופיעים למעלה, והם משתפים פעולה בשמחה עם מצלמות. אותי הכי הצחיק האיש עם מסור-השרשרת, שהעמיד פני גוזם שיחים, ובכל פעם שהתקרבו אליו בחורות הוא הרים אותו מעל הראש ורדף אחריהן. הן, באופן מפתיע, צרחו (פעם אחר פעם) וברחו.
היו גם כאלו שהיו קצת יותר קריפיים - עם מסיכות משונות, וניגשים קרוב מדי אל אנשים, שנבהלים ולפעמים גם זועקים.

חלקם היו חביבים, כשצילמתי ניגשו אלי שניים עם פנים אדומות ובקולות גרמליניים אמרו "oh, camera, hi hi, nice! we have a cousin in it!", אבל האחד שהיה הכי קריפי בעיני לא שיתף פעולה עם המצלמה, אבל תפסתי אותו מקפיץ מישהו.

לא ברור אם נחזור על התעלול (חה חה) שנה הבאה, אבל בהחלט היה הרבה יותר מוצלח מהצפוי. אם כי האוטו, ש"כמעט דורס" - עושה את זה מאוד מאוד מאוד לאט. יותר משעשע מאשר מפחיד.