חווית הדואר הראשונה

ראשית, שוב היתה באיזור רעידת אדמה, ושוב לא הרגשנו כלום - וכמובן שזה עדיף ככה:

ולנושא הראשי: היום פעם ראשונה הייתי בסניף הדואר. קצת משונה - אנחנו פה קצת יותר מתשעה חודשים, ועדיין לא יצא לי ללכת לדואר. יצא לקנות בולים ב- Staples, ולשלוח מכתבים לארה"ב ולישראל, ותכננתי לשלוח חבילות, אבל עוד לא יצא (סליחה Y ו- M ו- R). מכיוון שיש שומר בבניין, את החבילות לכאן אנחנו אוספים מאצל השומר, ולא צריכים לסור לדואר.

אחרי שנים של סניף דואר מסריח במיוחד ברמת-גן (הגם שכמה חודשים לפני שטסנו סגרו אותו ופתחו חדש, שהתחיל טוב אבל התחיל להדרדר תוך פחות מחצי שנה!), המחשבה של סניף דואר ממלאת אותי בחלחלה מבחילה: פקיד ממורמר וחצוף, תורים תמידיים, לא משנה מתי, דחיפות וצעקות, עקיפות בתורים ועקיפות מדומיינות, וכמעט תמיד בעיות; הדואר הרשום משתחרר רק ב-10, את החבילה אתה יכול לקחת רק ביום ראשון, למרות ששמו את הפתק ביום חמישי, וכן הלאה. 

אז למה לדואר?

המק שלנו החליט להתפגר, והפוסט שלי בפייצבוק אמר ככה:

Our mac decided to die today. 

It did give some early warning signs ("You have to restart now"), but it was still sudden. 

All our data is backup up, but we had to erase the drive and reinstall Lion. Not very challenging, but disappointing 

non-the-less.

Options why (mark all that apply):

* Using Paragon driver for NTFS?

* Installing an SDD and larger memory myself (8 months ago...)?

* VMWare?

* Moving to non-DST (aka - WinterTime?)

As they said in boy-scouts: "Be Prepared".

No actual data lost, just need to configure everything; we didn't previously use TimeMachine, but it's already running for the fresh installation. Hope this won't happen again anytime soon.

לא המק שלנו, אבל מה שבא לעשות לו כשהוא עושה חוכמות

בזבזתי זמן על זה, וזה מעיק, למרות שלא אבדו תמונות, רק זמן. אז המשך הסיפור הוא שהתקנתי memtest והתברר שהזיכרון דפוק. הפתעה גדולה. לפחות זה לא ה- SSD, שהוא יקר הרבה יותר. 

את הזיכרון קנינו ב- OWC, והם נותנים אחריות לכל החיים; אז שלחתי להם מייל, הם שלחו בחזרה, והיה צריך לשלוח להם את הזיכרון. למרבה המזל, שמרנו את הזיכרון המקורי (רק 4GB, אבל בלי מכונה וירטואלית שמריצה וינדוז, זה מספיק לעכשיו). הרצתי memtest גם על הזיכרון הישן, והוא מושלם. 

אז נגמרו התירוצים, ארזתי בקופסא המקורית (O יורד עלי, ובצדק, שאני לא זורק מספיק), הדפסתי כתובת, והלכתי בבוקר לדואר. 

דואר יש כאן בכל חנות Shoppers (ועוד מקומות), חוץ - כמובן - מהשופרס הכי קרוב אלינו. אז כיתתי רגלי ב-7 דקות הליכה, הגעתי לשופרס. 

- לא היה תור. 

- הפקידה היתה נחמדה.

- הסבירה מה האפשרויות (עם מעקב, יוצא 20$, בלי מעקב, יוצא 8$ - לקחתי בלי).

- קניתי בולים - רציתי בולים מקומיים ובינלאומיים, אבל היא הזהירה שמחיר הבולים הבינלאומיים עולה באמצע ינואר, והם יפוגו בקרוב. אבל שאפשר לשלוח לארה"ב באמצעות שני בולים מקומיים, ולישראל בשלושה, והבולים המקומיים לא פגי-תוקף. 

- שאלתי אותה על קופסאות לשלוח דברים נוספים, והוא הציעה, אם זה לא שביר, לשלוח במעטפה מרופדת כי זה זול יותר.

לפני מנקה הרחובות

חמש דקות, in and out, חיוכים, עיצות, חבילה בדרך. יש לקוות שתוך לא הרבה זמן נקבל בחזרה זיכרון חליפי. 

מנקה הרחובות משיב את העלים מהמדרכה על הרחוב. עוד לא ברור לי למה

אות השפם הבינלאומי, ע"ש יאצק

נ.ב. מובמבר בעיצומו - למי שלא מכיר, זו הפרעה צפון-אמריקאית (אולי גם אירופאית?) שמטרתה להעלות את המודעות לבריאות גברים - כלומר לעודד גברים בגיל הנכון לעשות בדיקות שהם בדרך כלל לא אוהבים, כדי לגלות בזמן את סרטן הערמונית. To change the face of men's health. הדרך שעושים את זה היא שגברים שמעוניינים לגייס תרומות, או מודעות, מגדלים שפם בנובמבר, ולכן - מובמבר, מלשון שפם. 

חייבים להתחיל ב-1 בנובמבר מגולחים למשעי, ואסור שהשפם יתחבר לפיאות הלחיים או לשיער פנים על הסנטר. 

O אישר לי להשתתף, ואחרי שבוע אני במצב לא רע בכלל. או רע מאוד, תלוי בנקודת המבט...

הרחוב אחרי מנקה הרחובות, עם הרטיבות שמשאירים העלים