סיור בעיקבות הפשע

היה מבצע על סיור תיירותי בן שעתיים בעיר במקומות שהיו בהם פשעים. אמנם זה תיירותי להפליא, אבל מה לעשות, מבצע זה מבצע. 

נפגשנו לפני לאכול במסעדת נובה. אוכל לבנוני טעים אבל הרבה יותר מדי יקר, ולא סביר שנחזור לשם. 

הסיור התחיל ליד גלרית האמנות, והיה מפתיע לטובה בהחלט. המדריכה היתה חביבה וקולחת, ולא ברור עד כמה הסיפורים היו אמיתיים, אבל הם היו מעניינים ומשעשעים.

מסתבר שהאדריכל של גלרית האומנות, שתכנן גם את הפרלמנט בויקטוריה, התחתן בערוב ימיו עם בחורה צעירה, התמכר לאלכוהול, ונרצח על ידי המאהב של אשתו הצעירה בעידודה. בחקירה היא איבדה את שפיותה, והוא גוייס לצבא אחרי שנים ספורות בכלא ובסיום המלחמה קיבל חנינה.

ברחוב נלסון סיפרו לנו שמקים מועדון החשפנות פנטהאוז נרצח במשרד על ידי ארגוני פשע שסחטו אותו, ושבכניסה לסטקיה היוקרתית ירו בחתן ושושבין ברחוב לאור יום. לא מצאו את האשמים בשני הפשעים האלו.

ליד מלון רמאדה סיפרו לנו על הספר הרצחני, שהיה מעודד את קורבנותיו לשתות לשוכרה עד שהן היו מאבדות הכרה, ואז הוא היה מערה לגרונן עם משפך כמות אלכוהול שהיתה ממיתה אותן. המשטרה היתה חושבת שזו מנת יתר כי הנשים היו ידועות כשתייניות, ולא היו חוקרים יותר מדי. בסוף הוא ריצה שש שנים, וחזר לסורו בויניפג. יכול להיות שהעונשים פה קצת קלים מדי.

באיזור גאסטאון שמענו על כמה פרעות שהיו פה. לפי המדריכה היו יותר מתשעים התפרעויות. אחת מהן מונצחת בציור קיר, והסיפור שלה מתחרה במה שמשטרת ישראל עשתה למפגיני הצדק החברתי בתל אביב. בשנות השבעים החמירו משמעותית בעונש על צריכת קנביס, ורבים נשלחו לכלא. ארגנו הפגנה, ובסוף כשרצו המפגינים לחזור הביתה השוטרים סגרו את הרחובות, הוציאו אנשים מחנויות כדי שהרחובות יהיו עמוסי אדם, הכו נמרצות באלות ואף המליצו לאנשים ברכבים לנסוע במלוא המהירות דרך ההמון. ועדת החקירה מצאה שהמשטרה אשמה בארוע. מעניין מה עלה בגורל המפקדים.

עוד התפרעות מתחילת המאה שעברה היתה פוגרום של עובדים לבנים במהגרי עבודה מהמזרח הרחוק. הם קיבלו עידוד מראש העיר, הרסו את השכונה הסינית, ונעצרו בשכונה היפנית שהיה לתושביה יותר זמן להתכונן. אחר כך כמעט כל הנפגעים פוצו, פרט למאורות האופיום. בהזדמנות זו חוקק החוק הראשון שמגביל שימוש בחומרים פסיכואקטיביים.

אני צריך למצוא זמן לקרוא על עוד תשעים ומשהו הפרעות שהיו פה. 

אני חושב שהיו עוד סיפורים אבל אני לא זוכר אותם. לקינוח שמענו מה הסיבה לשם של סימטת הדם. כפי הנראה כששיקמו את האיזור והפכו אותו משיכוני עוני, סמים וזנות לאיזור בילוי החליטו שהשם ראוי כדי שהתיירים יתלהבו. זה הכל. לא שחטו שם בתולות, לא היו שם קצבים ולא היה שם פח מחזור של טמפונים משומשים.

מספרה מתכוננת לליל כל הקדושים