שבוע בטורונטו

לכבוד זה שעוד מעט אני מתחיל לעבוד החלטתי שכדאי להספיק לראות את טורונטו ואת K ו K שגרות שם. למרבה השמחה מזג האויר היה טוב לעונה, שזה אומר שמש וקור כלבים.

אטרקציות

כיוון שאני לא ממש חזק בטיול עירוני הסתפקנו באטרקציות שמציע כרטיס טורונטו המשולב. 

CN Tower

הראות היתה טובה, למרות שלא ראינו עד מפלי הניאגרה וגם לא עד החרמון. יש שם מקומות בהם הרצפה מזכוכית ואפשר לראות את הקרקע מגובה 353 מטר

הליכה מעל תהום

נוף למרחקים

Casa Loma

בית מפואר של עשיר שירד מנכסיו. באופן מפתיע היה מעניין כי זה נותן הצצה לחיים לפני מאה שנה, וגם להסטוריה ואיך היא השפיעה על האנשים בתקופה. אני ממליץ גם לראות את הסרט וגם להאזין למדריך המוקלט.

סולריום

החדר של אישתו

כמה פרטים פיקנטיים: בסולריום יש צינורות חימום באדניות, והוא התקין מנורות מעל תקרת הזכוכית הצבעונית כדי שגם ביום ובלילה זה יראה טוב. באמבטיה יש את השיש המכוער בעולם, ומקלחת שצריך לתפעל בעזרת משרת. הוא היה קצין בכיר ומימן מכיסו נסיעה של היחידה לאנגליה לתחרות. מה היו עושים בישראל אם רב אלוף כלשהו היה מטיס פלוגה מכספו? בטח מס הכנסה היה אוכל אותו. ודבר אחרון חשוב: הם משכירים חדרים. כל הקודם זוכה.

 Royal Ontario Museum - ROM

ערבוביה של מוצגים מכל מיני תחומים בבניין ענק. לקחנו את המדריך המוקלט שהיה מעניין אם כי מאכזב בהיקפו - רק 30 מוצגים. היה די קשה למצוא את המספרים, ודי מהר עברתי לשמיעה של ההסבר וחיפוש המוצג שמתאים לו - זה משחק די נחמד דווקא. היינו גם בסיור חינם, שמודרך על ידי מתנדבת ישישה, עם כפילות מועטה עם המדריך המוקלט ששכרנו.

יש שם דינוזאורים, הסטוריה של כל מיני אזורים כמו מצרים, מזרח תיכון, אמריקה, מזרח רחוק. יש גם זכוכיות, שריונות, חדרים מעוצבים, פרפרים, טבע. ממש מכל הבא ליד. החלק שהכי נהננו בו היה הגבישים. ממש נתקענו שם שעה.

מחרוזת משיניים

גבישים

הנקודה היהודית

גן חיות

היה יום קר, וגם ככה בתקופה הזו חלק מהחיות מועברות לאיזור חם יותר כדי לשרוד את החורף. כך קרה שלא היו הרבה אנשים, ואני יכול לספר לעצמי שזכיתי לראות את החיות שאוהבות קור יותר טוב. היו שם סוסוני ים בהריון, ואחד מהם המליט כשהיינו. קחו בחשבון שאם לא באים בקיץ לא תראו את כל החיות. המקום ענק אז הכינו סיבולת הליכה. יש להם עכשיו גור של דובים לבנים והמקום כמרקחה בגלל זה. צריך להגיע ממש לשולי העיר (לוקח איזה שעה). 

מיצי

מיאו

שועל שלג

סוסוני ים בהריון

מוזאון המדע

האכזבה הגדולה. תמיד בכרטיסים משולבים כאלה יש עז שתקועה, והעז הזו היא פה. מוכוון ילדים בלבד, רמה נמוכה של הסברים. ממש מקום לילדים קטנים. אחרי שעה וחצי ברחנו. אני מניח שאם יש ילדים זה בסדר, אבל למי שאין עדיף לוותר על התענוג, כי המוזיאון תקוע בשומקום וצריך לסוע אליו במיוחד.

צפרדע ירוקה ארסית

צפרדע כחולה ארסית

אוכל

שוכנעתי שאפשר לאכול נקניקיה מדוכן ברחוב, ואכן הן טעימות ולא קיבלתי קלקול קיבה. עכשיו צריך לנסות את הנקניקיות בואנקובר.

את אות הגלידריה המוזרה מקבלת רשת Marble Slab. הם שוקלים את הגלידה כדי לוודא שקיבלת את הכמות הראויה, אפילו שזה כדור ולא לפי משקל. את הכדור את זורקים על משטח עבודה ומועכים לתוכו את התוספות שהלקוח בוחר, וגם יכולים לערבב שני טעמים יחד באותה הזדמנות. ציפיתי שעם כל הגימיק הזה הגלידה תהיה בינונית, אבל הופתעתי לטובה. הגלידה עצמה טעימה, ועם התוספות שמועכים פנימה זה עוד יותר טעים.

יש קפה טעים גם בטורונטו. לפחות אחד שאיני זוכר את שמו :)

תחבורה

אחרי שהתרגלתי לפשטות התחבורה בואנקובר היה ממש מוזר לראות את השיטה בטורונטו: קונים אסימונים במחיר מופקע, ואם צריך לעבור כמה קוים לוקחים פתק מהנהג. הפתק יוצא מפנקס מודפס שיש עליו תאריך, ולדעתי הם זורקים המון נייר. כשיוצאים מהסאבווי אפשר לעבור מיד לאוטובוס כי זה רציף שיש אליו גישה רק מהתחנה, אבל אם רוצים פתק מעבר צריך לקחת אותו ממכונה בתחנה. אם עולים לאוטובוס מתחנה ברחוב אז כן מקבלים פתק מעבר מהנהג. אוי כמה שזה מסובך. תוסיפו לזה שאם מתרחקים ממרכז העיר עוברים לשטח שליטה של חברת תחבורה ציבורית אחרת, וצריך לדעת איך עובדים כרטיסי המעבר בינהן אם בכלל. יוצא עסק די יקר בסיכומו של דבר. לזכותם יאמר שיש להם כרטיס סוף שבוע במחיר מוזל לשני הורים וארבעה ילדים, ושאחת מנהגות האוטובוס הסכימה לתת לי לעלות בתור ילד.

בילויים

ערב אחד יצאנו לבלות בפרברים. זה לא מאוד פשוט כי אין הרבה מקומות, והם לא צפופים כמו במרכז העיר. בתחילה נכנסנו למקום שלפי השלט היה פאב עם מוזיקה חיה. בפנים כולם היו סינים, היה ריח חזק של טיגון, ואמנם היו ברזי בירה, אבל מבט בתפריט הראה שמדובר במסעדה סינית עם בירה מחבית. עברנו ליד מקום שביום נראה מעניין, אבל בלילה התגלה כשיפודיה עם מוזיקה מזרחית חזקה. מסעדת "מי ומי", שזכרנו מימי ירושלים העליזים, התגלתה כשוורמיה, ורק לבסוף מצאנו פאב אמיתי. שמחתי לגלות שמבצע הכנפיים שלהם עולה 49 סנט לכנף, בעוד המבצע המקומי בואנקובר עולה 25 סנט לכנף. סוף סוף משהו שבו ואנקובר יותר זולה. מי בא לכנפיים ובירה? 

במרכז העיר בילינו באיזור הגאה. היה שם מקום שלא הכניס בנות, והעלה לי בראש מחשבות נוגות על הדרת נשים. את עיקר הבילויים עשינו ב PLAY, עם הרבה הופעות דראג ואוירה חברותית. היו מעט מאוד נשים, ומצאנו אותן במועדון אחר במעלה הרחוב, שבו היו הרבה נשים ומעט מאוד גברים. היה מאוד מוזר כאשר כחמש עשרה נשים נכנסו יחד כמו טיול מאורגן, עם מדבקות עם שם על כל שד (אולי אלו שמות השדיים שלהן?), עטו על הבאר להזמין משקאות עתירי אלכוהול, מיהרו לרחבה לריקוד פרוע וכעבור חצי שעה התקפלו יחד ונעלמו כלא היו. המוזר ביותר היה שהן היו נשים מבוגרות למדי, חלקן די מלאות ועם תספורות לא אופנתיות ונפוחות, ולבושות בצורה סבתאית. שאלתי את הברמנית מה זה היה והיא אמרה לי שזו פעם ראשונה שזה קורה. אתם מוזמנים לנחש מי הן היו.

היה כיף לרקוד והחלטתי שצריך לבדוק את הריקודים בואנקובר בצורה יותר יסודית.

סיפור פרברים

יצא לי קצת להסתובב בפרברי טורונטו, וגיליתי שכונה יהודית, שבה בגינה הבנים משחקים כדורגל והבנות מסתובבות עם עגלות. גיליתי שכונה ערבית שבה יש שלטים שכולם ערבית, בלי אות אחת באנגלית ובכלל לא ברור מה החנויות מוכרות, וגם שכונה סינית עם תופעה דומה. אותי זה מדאיג. אני אוהב שכולם מתערבבים עם כולם, ושבאותו בנין יגורו בני כל העמים, ולא באותה מדינה אבל ברחובות שונים. החלטה אופרטיבית: להיות יותר מעורב בפוליטיקה פה. אולי אפילו ללכת להפגין (אם לא יורד גשם).

לסיכום

זה בהחלט הפוסט הארוך ביותר שכתבתי ואני מקווה ששרדתם עד כה.

תודה למארחות החמודות שדאגו לי לשבוע כיף בטורונטו. אני מקווה שגם אתן נהניתן.

אילתורי D&D על במה עם קהל?

בפוסט קודם סופר על האירוע הקצת משונה שהלכנו אליו בתיאטרון הריו. שם ראינו פלייר לאירוע הבא שעורר את סקרנותי:

בתור שחקן D&D בעברי (ויש לקוות שגם בעתיד), היה דיי ברור שזה שווה בדיקה. שלחתי את התמונה הזו לחברי הקבוצה משכבר הימים, ולאור התגובות, החלטנו שהולכים.

התגובות היו:

N:  Fringe? Super-fringe... 

C: אתה הולך? ספר חוויות

Y.B: אתה חייב ללכת!

ואם כך, חייבים - אז הלכנו.

קודם כל, שוב ירדו הלוך וירוד על ועדת הצנע בבי-סי, שהחליטו שלקולנוע/תיאטרון הנ"ל (הריו) יהיה אסור להראות סרטים בכלל במידה והם רוצים להמשיך למכור אלכוהול, וזאת בניגוד להחלטה הקודמת שהיתה שמותר להם למכור אלכוהול בהופעות חיות, אך לא בהקרנות סרטים. החלטה כזו תסתום את הגולל על עתידו הכלכלי של המקום, שהוא הקולנוע העצמאי האחרון באיסט-ונקובר. 

נקודת האור היתה שהזמינו את כולם להפגנה מול המועצה כדי למחות על ההחלטות האלו - וזאת בניגוד להופעות ברוגטקה, שהזמינו להפגנה נגד גירוש ילדי עובדים זרים. זו נקודת אור (יחסית) כי כאן מוחים על דברים שהם פחות צורמים, כי כנראה יש פחות צרימות.

ולעניינו. האולם היה ממש מלא עד אפס מקום! במקור חשבנו שגם זו תהיה הופעת שוליים ביזארית, ובה, אם נגיע בזמן, נהיה הראשונים שנכנסים לאולם. הגענו חצי שעה אחר פתיחת דלתות (ושפע זמן לפני התחלת האירוע עצמו), ובסוף ישבנו בצד קצת מקדימה; כן - בפינת הדברים שצריך להסתגל אליהם היום: אין כאן מקומות שמורים בקולנוע! פירסט קאם פירסט סרב*. 

תמונות של הגיקים והנרדים מסביב, חלקם לבושים במיטב אופנת הRD&D ליד הבריכה של הטכניון, אין לי. היה לי קצת מביך לצלם אותם, כשאני לא מבקש להצטלם איתם.

ראשון עלה על הבמה, והציג את כל הערב היה הDM (אני לא הולך לתרגם את המונחים!), ועשה בדיקה עם מחיאות כפיים כמה אחוזים מהקהל שיחק D&D בעברו הרחוק (רוב מוחלט), עברו הקרוב, ההווה, ומי עבר לגרסה 4.0 (מיעוט רועש). הוא הציג את מה שהולך לקרות - הולכים לשחק הרפתקת D&D על הבמה מולנו, אבל הרעיון הוא שהכל אמור להיות עם אילתורים מצחיקים.

חלק מהאילתורים היו מצחיקים, וחלק קצת פחות. למשל כשההוביט הרשע אומר שהוא שונא את הקלריק עוד מסמינרי סקול, והתפלק לו Salmonary school, אח"כ היתה חוכא ואיטלולא על ביה"ס לסלמונים. נו.

הDM עבר להציג את השחקנים, שבכוונה הציגו סטריאוטיפים של שחקנים, כולל הבלונדינית שהDM דלוק עליה, ולא מבינה כלום בD&D, אבל מוותרים לה כי, וואו, בחורה בD&D.

הבדיחה הזו עבדה לא רע, אבל אז עלתה לבמה מי שמופיעה בהזמנה כ Special Guest Star, והרסה את הפאנצ' של בחורה במשחק זה נדיר, וגם היא הגיעה לבושה בתור הדמות שלה, עם חרב, אזני אלף והכל. 

ההרפתקאה התחילה, איך לא, בפונדק דרכים שבו החבורה שמעה על מערות בקרבת העיר שבהן, השמועה אומרת, יש זהב, אך איש מהן חי עוד לא חזר. Back to the basics. הקהל שיתף פעולה, וצחק וזעק ועודד - וגם תיקן ואמר לDM איזה בדיקות לזרוק, בעיקר כשהבלונדינית החליטה שהיא מכייסת את בעל הפונדק או משתמשת בfeats שיש לה לכל מיני דברים לא קשורים.

מהר מאוד השחקנים קיבלו נשקי פלסטיק, ועברו מלשבת מסביב לשולחן ללשחק את הדמויות שלהם על במה, משל תיאטרון אימפרוביזציה D&D.

בדרך למערות החבורה נתקלה בקבוצת גובלינים, וההברקה היתה שהDM גילגל initiative מראש - כדי לחסוך זמן. את הגובלינים שיחקו (ברמת השקעה ראויה לציון) משתתפים אקראיים מהקהל, ואחד מהם אף ירד מהבמה עם שפריץ הדם הירוק (נייר קרפ ירוק), ואולץ להחזירו לקראת הקרב הבא.

מכאן העסק הפך לפחות מעניין והרבה פחות מצחיק; אחרי החדר הראשון במערה הגיעו לדלת שמאחוריה דרקון, ויצאו להפסקה. אחריה היה איזשהו דאוס-אקס-מכינה לא משכנע, שהציל אותם מהדרקון - לא לפני שזה טרף את אחד מבני החבורה, שכן עבור חבורה בלבל 1, גם עם דרקון מאוד קטן סביר להניח שהם יהיו תלויים על העץ ולא להיפך.

הקצב נפגע, כל הקונצפט קצת מיצה את עצמו, O הגדיל לעשות ואף נמנם קלות, ואיכשהו חשף את עצמו האיבל מסטר-מיינד - הוא הוא ההוביט שהיה גם בעל הפונדק מהמערכה הראשונה (בגילומו של השחקן שאת דמותו טרף הדרקון). אחרי שהחבורה חיסלה את המיניונז שלו (שוב מתנדבים מהקהל), עברו לאיזשהו קרב-בוס מולו, וחיסלו גם אותו.תשואות, ערימות של זהב, חזרה בפונדק - שומעים על נסיכה שחטפו אותה.
מסך, קידות, מחיאות כפיים, פיפי ולישון.

לסיכום האירוע - היה נחמד מאוד, אבל בירה אחת לא מספיקה להיות קהל בכזה דבר. סביר להניח שלהופעה נוספת של ראיין ואיימי כן נלך, אבל לא סביר שלכזה נלך שוב בעתיד הקרוב. 

לעומת זאת מצאנו את חנות הגיימינג הקרובה אלינו, ואתמול בלילה, כשחזרנו מסובבים (היה סט. פטריקס, ועל כך בפוסט נפרד), לקראת חצות, אף היו שם אנשים שהסבו מסביב לשולחן ועליו קוביות לרוב. בעצם נשמע יותר מוצלח מאשר אימפרוביזציה על הנושא**!

__________________________________

* ובנושא הקולנועים - בימי שלישי יש כאן חצי מחיר לקולנועים, ובמרכז העיר יש כמה קולנועים ממש מוצלחים. הלכנו לראות את קרוניקל (הרבה יותר מוצלח ממה שציפיתי), את משימה בלתי-אפשרית החדש (בדיוק מה שמצפים), ושניהם היו כבר סרטים לא חדשים. הגענו מעט זמן לפני מועד ההקרנה הרשמי, ועדיין זכינו למקומות מעולים ולמנה גדושה של פרסומות. לעומת זאת השבוע הלכנו לראות את ג'ון קרטר (אכן, כאפה מהמוצדקות!) - והגענו כמו פעמים קודמות, רק שהפעם בגלל שזה סרט חדש יחסית נאצלנו להסתפק במקומות פחות טובים בצד. לקח: לא ללכת לסרטים חדשים בימי שלישי. להתאפק. או להגיע מספיק זמן מראש.

**במילותיו של ההוא מהקומיטמנס: זה היה קצת כמו ג'ז.

עדכון לגבי סיוע ממשלתי במציאת עבודה

לטובת אלו מכם שתוהים לגבי שירותי הסיוע המקומיים במציאת עבודה, אני יכול להגיד רק שלוקח לא מעט זמן בין הגשת הבקשה להתחלת התהליך. אני הספקתי למצוא עבודה בינתיים. להלן התאריכים:

1. 10 בפברואר - טלפון לקבוע פגישת מידע שבה חוזרים על מה שיש באינטרנט וממלאים טפסים
2. 14 בפברואר - פגישת המידע
3. 17 בפברואר - מבחן רמת אנגלית. את התוצאות מקבלים מיד ואפשר להשתמש בהן גם במכללות ואולי בעוד מקומות. לעשות את המבחן בפרטי עולה 50 דולר. יש מקומות שלא מקבלים את תוצאות IELTS, או שהתוצאות צריכות להיות בנות שנה לכל היותר. שווה לחשוב על המבחן הזה אם יש תוכניות לימודים בעתידכם
4. 7 במרץ - אימייל שמספר לי שיועצת תעסוקה תתקשר אלי
5. 12 במרץ - טלפון מהיועצת לקבוע פגישה מתישהו בשבועיים הקרובים

הפגישה עם  היועצת אמורה להיות ראיון בן שעה, ואחריה מתחיל התהליך האמיתי: שיפור קורות החיים, הסבר על איך מתראיינים, קורס שיפור אנגלית ועוד ועוד. לדברים האלה יש מועדים, ככה שהעסק יכול להידחות בעוד כמה ימים. בשלב הזה אני פרשתי מהתהליך, אבל לאלו מכם שבונים על הסיוע הממשלתי במציאת עבודה אני ממליץ להכין הרבה סבלנות.

לזכותם יאמר שכל מי שדיברתי איתה היתה מאוד נחמדה, ועושה רושם שהם מקצועיים.

למי שרוצה להלן קישור לארגון Skills Connect

טיול במסלול קפילנו הפסיפי (Capilano Pacific Trail)

לא בטוח שהתרגום נכון אבל ניחא.

היום E אירח את N שבא לבקר, ואולי תשמעו בהמשך על מעלליהם. אני בינתיים טיילתי עם קבוצת המטיילים שהצטרפנו אליה. הפעם היו מספיק רכבים כך שפיליפ אסף אותי מהבית. בדרך עצרנו אצל אחותו המליאנית שגרה בשכונה של עשירים בצפון ואנקובר. מבחוץ לא נראה שזו שכונה יקרה, פרט למרחק בין הבתים. המבנים עצמם לא היו גדולים או מקושטים מבחוץ. כשנכנסתי לאוטו של פיליפ היה קטע מביך שבו פיליפ בא לחבק אותי ואני לא שם לב ולוחץ לו את יד שמאל במקום. אבל הוא בחור קנדי אסלי מאדמונטון ולא התרגש, אלא הסביר לי שפה מתחבקים. מזל שקיבלתי את ההכנה הזו, ויישמתי את ההוראות כשהגענו לנקודת המפגש וחיבקתי את כל מי שהכרתי מהמפגש הקודם. עם החדשים לחצתי יד, ואני מניח שבפעם הבאה נתחבק גם.

בתחילת הדרך ראינו את פריחת ניצן הבואש (Skunk Sprout) - זה השם שהם נתנו לו. הוא הפרח הראשון שמבשר את בוא האביב. הוא גם קצת מסריח ולכן שמו.

?כרוב באוש - אולי מזה עושים קימצ'י

חוץ מיער הגשם היפהפה והנהר השוצף

נהר ויער

האטרקציות כללו סכר עצום שסוגר את אחד משלושת מאגרי המים הגדולים של ונקובר. צילמו פה כמה סרטים ביניהם משימה בלתי אפשרית.

סכר

וגם חוות הדגרה של דגי סלמון. רואים שם ממש את הדגיגים מחלונות קטנים, ויש גם כמה אקווריומים נוספים והסברים. הופתעתי לגלות שנוסף לאנגלית ולצרפתית היו הסברים גם ביפנית. הסיבה היא שהם היו שותפים פעילים בהקמת המתחם, וגם מסתבר שפעם היתה המון תיירות מיפן.

את הדגיגים מחזירים לנהר כשהם גדולים, וכעבור שנה הם עולים חזרה מהים כדי להשריץ.

התרשמויות איזוטריות:

1. יצא לי לשאול מישהו אם יש שם דגים, וזרה גמורה שעברה שם נתנה לי הסבר בן דקה על הדגים, ואז המשיכה בדרכה
2. היו שם שירותים ברמה שלא היתה מביישת בית מלון. מחוממים, עין חשמלית למשתנות ולברזים, מתקן לייבוש ידיים, ובעיקר נקיים ככה שאפשר לאכול מהרצפה
3. המסלול היה מאוד נקי. נרשמו פחית רד בול אחת, שקית ופיסת נייר
4. מדהים כמה הכל קרוב לבתים של אנשים
5. כשראיתי את מאגר המים שאלתי מה יעשו אם ירעילו אותו. ככה גיליתי שיש עוד שניים כגיבוי, ושלעיתים סוגרים אותו כשרמת העכירות (Turbidity) של המים גבוהה

ביקור ראשון במסעדת יוקרה

יש סיכוי טוב שהיה לוקח לנו יותר זמן עד שהיינו מגיעים למסעדה יקרה אלמלא Y ו- A היו מפנקים אותנו עם שובר מתנה. כך יצא שהגענו למסעדת CinCin. הזמנו שולחן באינטרנט - פה לא מובן מאליו בכלל שאפשר להזמין שולחן, ככה שזו התחלה טובה. המארחת לקחה מאיתנו את המעילים ונתנה לנו פתק עם מספר - כבר משהו שלא ראינו קודם. היתה לידה קערה עם שטר, ולא הצלחנו להחליט אם גם לה נותנים תשר בנפרד, או שלקערה יש מטרה אחרת.

לפתיח הזמנתי קוקטייל Aviation, חזק וטעים, חמוץ מר ומתוק. נחמד, אבל לא מתחרה בקוקטיילים המטורפים ששתינו עם N בתל אביב (חיפשתי שעה את הקישור לזה בפייסבוק ולא מצאתי. עדכון: תודה ל N שהושיעה וסיפקה קישור לאחים רוזנבלט).

בשלב הזה הייתי מסובב

למנה ראשונה חלקנו קרפצ'ו שהוגש ללא בלסמי, ועם רוטב איולי מיונז וחרדל. לבקשתנו הרוטב הוגש בצד. ההפתעה הטובה היא שהיו שם צלפים (Capers) קלויים ומומלחים - לא זיהינו מה זה והיינו צריכים לשאול את המלצר. זו גם הזדמנות לגלות עוד מילה. לטעמי הרוטב לא היה מוצלח ואני מעדיף בלסמי.

הנקודות השחורות זה הצלפים

למנה עיקרית אני הזמנתי ניוקי פטריות, שהיה טעים מאוד וגם הפתיע עם רוטב שאינו שמנת ואינו שמן זית. אין לי מושג ממה הם עשו אותו. E הזמין עוף על גחלים שהיה מעושן למדי ועם מרקם בלתי עופי בעליל. יותר דומה לנקניק. אם זה היה מוגש קר ובתוך כריך לא הייתי מופתע.

עוף

ניוקי

הקינוח היה הכי מוצלח. גם אספרסו טעים וגם אוסף מתוקים קטנים וטעימים. שילוב של קפה, שקולד, לימון וקרמל, וגם נראה טוב.

יאם יאם

כמובן שהמלצרים כירכרו סביבנו ותמיד דאגו שכוסות המים שלנו תהינה מלאות. אז בפעם הבאה שמחפשים מסעדה יקרה וטובה כבר יש לנו.

מציאת עבודה

אמנם "אל יתהלל חוגר כמפתח" הוא נר לרגלינו, אבל בכל זאת אני חושב שאפשר כבר להכריז שמצאנו עבודה.

O כתב בפוסט קודם על ראיון העבודה המשונה שהיה לו, ובסופו של דבר הוא לא המשיך עם החבר'ה האלו.

מה שכן, ידידנו T עובד כאן בחברה בינונית בגודלה, הממוקמת 7 דקות הליכה (איטית!) מהבית. דרכו O הגיע לראיונות שם, והסיפור צלח יפה. מדובר על תכנות ++C ועבודה דיי מעניינת. 

המשכורת (תודו שרציתם לשאול!) היא כמו שחשבנו - כ- 2/3 ממה שהיה בישראל; נקווה שזה כן יעלה בעוד לא המון זמן - סה"כ זה לא קורפורייט, ויתכן שהם ירצו ויוכלו להעלות משכורת בהמשך, אבל כן צריך לזכור שזו הצעה שמתאימה לשוק המקומי, וגם להתראיינות באנגלית שאינה דבר קל.

הם התקשרו אל הממליץ הישראלי, ולשלוח הצעה לקח להם עוד קצת זמן, אבל עד כה הכל בסדר.

אז O יתחיל לעבוד שם באפריל, ונקווה ששום דבר מפתיע לא יקרה.

אצלי - עוד בישראל התחלנו להתראיין בחברה גלובלית גדולה. מאז הדיווח הראשוני הספקנו ללמוד עוד ועוד, וזה היה מעיק, במקום להיפרד מחברים ומשפחה, לבלות ימים בלמידה. אבל בדיעבד זה כנראה השתלם.

היה לנו גם ראיון טלפוני שני, ולO אף שלישי. איתי המשיכו וזימנו אותי ליום ראיונות מתיש במשרדי החברה. דחיתי אותם מעט עד אחרי שנהיה כאן, ואתרגל לג'ט לאג. 

הייתי מאוד פסימי -  מדובר על יום ראיונות מתיש, והדיווחים ב Glass Door לא נשמעו טובים: הרבה שאלות אלגוריתמיות, הרבה חידות שלפיתרון להם יש Aha Moment, שבלעדיו לא מגיעים לפיתרון. אני לא מאוד טוב בחידות, ולא איש אלגוריתמים מרהיב. הגעתי לשם בעיקר בתור חוויה, ולא לקחת קשה אם אתפחלץ מהשאלות.

את החינחון והניגון האמריקאי אני מכיר ויודע, אבל בכל זאת, הראש עוד לא העביר הילוך כמו שצריך לאנגלית - בטוח היו לי הרבה "Ummm" שהיו קורים פחות בעברית. 

בניגוד לצפוי לא היה לי בכלל שאלות של Tell me about yourself ובוודאי שלא If you were a super-hero, what would be your power. אלו שאלות שראינו שעשויים לשאול כאן בראיונות עבודה, אבל לשמחתי הרבה לא קיבלתי תחושת פילת. 

שמו אותי בחדר ראיונות, והמראיינים התחלפו בזה אחר זה - שאלת דיזיין (לא קלה, לא הייתי בטוח איך הלך לי), ואז שאלת אלגוריתמים (דווקא יפה, ונראה לי שהגעתי לפיתרון טוב ונכון), שהתחלתי לקודד. ואז ראיון עם שאלת קידוד (קלה!) דרך וידאו-קונפרנס, ואחרי זה ראיון HR קצרצר, גם הוא בוידאו קונפרנס (שהיה באיכות מרהיבה, יחסית למה שהכרתי כשזה טרנס-אטלנטי). 

אז ארוחת צהריים - הזמינו עבורי סנדויץ' בריא, וישבתי עם ראש הצוות - הוא סיפר על הצוות והמשימות וענה לשאלות שלי בזמן שאני כרסמתי. אז הוא שאל אותי מיני שאלות מיני-ניהול (תיעדוף משימות בלחץ זמן, דברים גדולים שהיית אחראי עליהם, מה היית יכול לעשות אחרת - הרגיש בסדר, ולא השיט של "שלוש תכונות טובות שלוש רעות") בזמן שהוא כרסם.

אז המשכתי לעוד שני ראיונות - שניהם בכיוון של דיזיין  - אחד ממש עם לכתוב על הלוח UML ואושר כזה - לא הרגשתי שהברקתי, בעיקר כי היתה איזו שאלה שהמראיין חידד שלוש פעמים עד שירדתי לסוף דעתו. השני מביניהם (והוא הראיון האחרון של אותו יום) נגע בדיוק בדברים שעבדתי עליהם בשנה האחרונה. התרעתי בפני המראיין על כך והוא ענה שיהיה ככה יותר כיף ומעניין מה אומר. קצת הפצצתי אותו (אל חשש, לא הסגרתי סודות מקצועיים!) והיה כמה פעמים שהייתי צריך להאיט כדי שיעקוב. לא הייתי צריך להמציא דיזיין, אלא בעיקר לשנות דברים שאני מכיר טוב מאוד, כדי שיתאים למסגרת שהוא נתן. סיום לעניין!

מעט אח"כ הם חזרו אלי עם הצעה. הם הפתיעו לטובה עם משכורת גבוהה (יחסית לכאן, בכל אופן), וגם בישראל לא הייתי מתבייש בה. כמובן שקיבלתי אותה בשמחה, ואז התחיל שלב הטופסולוגיה, שאני עדיין בעיצומו. אני מתחיל לעבוד שבוע הבא, ונראה שהטפסים יסגרו רק אז. כמו כן הם גם עושים Background Check באמצעות חברה חיצונית, ובו מבקשים פרטים על 3 מעסיקים קודמים בטווח של 10 שנים! 

מתברר שהחברה החיצונית הזו אכן מתקשרת. אני לא יודע אם הם ביררו עם האוניברסיטה, או אם כל המעסיקים, אבל הם כן התקשרו למעסיק הראשון שלי בהייטק, שזה אומר לפני יותר מ7 שנים! למזלי עדיין נמצאת שם ה-HRית המקסימה שהיתה גם בזמני (היא עושה שם הרבה יותר מזה למעשה!), והיא גם שאלה אותי האם מותר לתת מידע, ככה אני יודע שפנו אליהם.

בקיצור - שבוע הבא נגמר לי החופש, ונקווה שאמות המידה המקומיות לעבודה קשה יהיו קצת פחות קיצוניים ממה שכבר קיטרנו עליו בעבר. 

הדובדבן שבקצפת הוא שהמשרד הוא 5 דקות הליכה מהבית! נראה שבאמת נסתדר יפה בלי רכב בשנה הקרובה :)

העברות כספים מישראל לקנדה

הגענו עם בערך 20K מזומן, שזה אומר 10K לכל אחד - טיפה פחות. ככה בחרנו לקרוא את הסעיפים האלו (שמותר 10k לכל אחד), ובכל אופן בטופסולוגיה כתבנו בדיוק כמה. לא עשו לנו פרצוף ולא כלום: עשינו לנדינג בוונקובר בטיסה מישראל דרך אירופה.

זה כסף שמשכנו במזומן מהבנק (ישיר לאומי) בישראל, וגם המרנו אותו שם - הם נתנו שער ועמלת המרה שהיו טובים יותר מאשר חלפן בצ'יינג'-פוינט, אבל יכול להיות שהם לא תמיד כ"כ נחמדים.

באמת קצת הפחיד אותי להסתובב ככה עם מזומן, ומהר מהר פתחנו כאן חשבון, והפקדנו לתוכו את הרוב הגדול. בבנק (למעשה זה לא בנק אלא קרדיט-יוניון, אבל ניחא) VanCity לא שאלו כלום על מאיפה הכסף, אפילו לא רצו מכתב רפרנס מהבנק בישראל - הפקידו בשמחה ערימות של מזומן. סביר מאוד שבטפסים חתמנו שזה לא חייב במס ולא הלבנה וכו'.

החלטנו שבכל זאת סכומים נוספים נעביר בwire. אז העברנו 80,000 ש"ח:

באתר של ואן-סיטי יש את כל הפרטים שצריך כדי לעשות העברת סוויפט מישראל - מכיוון שזה בנק קטן, ולאומי טמבלים, היה קצת מציק בצד של ישראל: הטופס שמדפיסים מהאתר של לאומי לא מכיל מספיק פרטים, אז בפקס (זה חייב להיות פקס*!) מצרפים מכתב מפורט עם כל הפרטים הנכונים. לאומי היו מספיק בסדר כדי להתקשר אלינו בשעה שנוחה לנו (למספר ישראלי, אבל הם אומרים שזה גם יעבוד עם מספר בחו"ל), כדי לוודא שכתבנו הכל נכון.

היה פינג פונג של פקסים איזה יומיים, אבל מיד אחרי זה הכל עבד. תוך פחות מיום אחרי שהכסף "נעלם" בחשבון הישראלי, הוא הופיע בחשבון הקנדי - בדולרים קנדים, בחרנו להמיר משקלים לדולרים קנדים בישראל.

עמלות: לאומי ישיר לקחו עמלת המרת מט"ח ועמלת העברה בינ"ל. במצטבר הם לקחו כ340 ש"ח (פחות מחצי אחוז). VanCity, אם אני מבין נכון, לא לקחו סנט!

בעבור הנוחות של שליחת פקס בלבד, אני חושב שאנחנו נוכל לשלם את מחצית האחוז על ההעברות הבאות.

שליחת פקס: יש שירותי שליחת פקס בתשלום, אחד מהם פישל לי במשלוח הנסיון שעשיתי איתו, אבל כשהתלוננתי מיד החזירו לי לעוד נסיון. בינתיים הצלחנו להשתמש בפרי-פקס - עובד יפה מאוד (במשלוח תמונת ת.ז. לקרן השתלמות הם פישלו, אבל חוץ מזה עובד מצויין). כנראה שעדיף לשלוח PDF ולא לאתגר אותם עם תמונות.

עידכון - אפריל 2013: (שמתי גם בתגובות לפוסט הזה)

מאז הפוסט הזה הספקנו גם להעביר סכום גדול בהרבה, שוב מישיר לאומי, הפעם לבנק HSBC. זה בנק גדול יותר, אז לא היו בעיות עם "בנק מתווך" - וכל ההעברה היתה פשוטה להפליא, הכסף היה זמין תוך יום, העמלות בארץ היו בדיוק מה שצפינו. העמלה ב-HSBC היתה 15$, כנראה שעברנו את הרף של עמלת המקסימום, אבל באחוזים זה יוצא שבריר. 
הדבר היחיד היה שעשינו קצת סחר סוסים עם ישיר לאומי לגבי העמלות - בארץ יש תקרה לעמלת ההעברה, וניתן להתמקח עליה. 
כמו כן ניתן להתמקח על עמלת ההמרה (הרי צריך להמיר משקלים לדולר קנדי), וממה שהתרשמנו זה יותר זול מאשר להמיר בבנק כאן. 


בישראל הבנק שאלו למה ישמש הכסף, כל פעם שמשכנו סכום גדול (כולל ההעברות האלו) - והסבירו לנו שזו בעצם ההצהרה על אי-הלבנת כספים. האם הם מדווחים לרשויות נוספות? אולי. סביר שכן. אבל עוד לא שמענו מזה.


בחור שעבר לכאן ממש לא מזמן גילה שאת הכסף של הצ'ק הבנקאי הבנק מחזיק תקופה ארוכה להפתיע (נדמה לי שיצא לו חודש) - כלומר הכסף שלו היה בלימבו של הבנק, והוא לא יכל להתשתמש בו. כך שאנחנו שמחים שפשוט עשינו סוויפט.

"אתם חייבים ללכת למשחק הוקי!"

(פוסט בדיעבד - מגולל סיפור מלפני כמעט חודש)

חיבתנו הגדולה למשחקי כדור בכלל, ובתור צופים בפרט, ידועה ואינה סוד. בימים כתיקונם יצטרכו לשלם לנו עבור מה שנתפס בעינינו כבזבוז זמן משווע, ושנלך למשחק.

למרות זאת, הרבה אנשים אמרו לנו שאנחנו ממש חייבים ללכת למשחק הוקי, ולו רק בשביל החוויה. תמיד עניתי כן לא מחייב כזה, בעיקר כדי לעבור לנושא הבא. כשהגענו לכאן סיפרו לנו שיש את הליגה התחתונה, שמשחק עולה 10$, אבל האלימות אותה אלימות, וכמובן זה העיקר :)

את זה כבר לא ניפנפתי מיד, אלא אפילו הרהרתי בזה למשך כ10 שניות תמימות, וזה עבר הלאה.

והנה, יום אחד שמתי לב שבמעלית כתוב שהבניין מגריל פעם בחודש זוג כרטיסים בין ~400 הדירות למשחק של הקאנאקס (מאויית Canucks, נהגה כמו שכתבתי בעברית. אם רוצים לעצבן וונקובראי, מספיק לומר קאנוקס) - הם הם קבוצת ההוקי שכמעט זכו שנה שעברה בגמר צפון-אמריקה, וכאשר הם הפסידו בגמר במשחק בית, האוהדים שרפו את המועדון. (יותר מזה למעשה - שרפו דיי הרבה!)

Mental Note: אם משחקי חצי/גמר מתרחשים כאן, לתפוס מחסה לפני :)

בהגרלות כמו בהגרלות, ובעיקר בנושא שכל כך קרוב לליבי, גלגלתי עיניים, וחזרתי להרכיב רהיטי איקאה. 

יומיים אח"כ קיבלנו טלפון מההנהלה, וגם במעלית היה כתוב, שדווקא אנחנו זכינו! עוד לא שבוע בקנדה, וזוכים בכרטיסי קאנאקס!

כרטיסים למקומות טובים, במחיר שערורייתי!

טוב, אז עכשיו כבר ברור שנלך; גם חוויה, גם חייבים, וגם, כמו שאמר D מהרצליה - "נו, אתם ישראלים - זכיתם בהגרלה, ברור שתלכו! אבל זה לא גורם לכם להיות יותר הגיוניים בענייני ספורט!"

בתור טירון מוחלט בכאלו דברים, ביררתי עם ההנהלה:

ש: יהיה חם או קר?

ת: חם, אנשים יושבים בטי-שירט

א: (אמת) - היה קר, הייתי צריך ללבוש את המעיל

ש: מותר להביא מצלמה?

ת: כן! בטח, ואף רצוי! וגם תשלחו לנו תמונה שלכם שם!

א: השומרים בכניסה שלחו אותי לשמירת חפצים להפקיד את המצלמה, כי העדשה שלה הופכת אתה למקצועית: עדשה של עד 70מ"מ מותר. מעל זה לא. וכמובן שהם לא מציקים לפוקט או לדמוי SLR, רק לSLR עם עדשות גדולות. נו, שוין

ש: בטוח להביא מצלמה?

ת: כן, ברור! אין בעיה! אנשים מביאים גם ילדים קטנים

א: שמירת החפצים שמרו יופי על המצלמה בטוחה

ש: אם כתוב שמתחיל בשבע וחצי, מתי להיות שם?

ת: רבע שעה קודם, אין בעיה!

א: רק לשים לב מאיפה שער הכניסה שלנו, כדי שלא נצטרך להקיף מבפנים את כל ההיקף...

מכיוון שהאיצטדיון מרוחק 10 דקות הליכה, יצאנו, והיינו אופטימיים שנצליח למצוא את המקום. מתברר שגם אם היינו רוצים לחמוק מהאירוע, נחיל האדם שזרם לשם הראה בצורה מאוד ברורה לאן הולכים.

נחיל אוהדים, הרבה מהם עם חולצות קאנאקס

כמו שנרמז, למשחק עצמו נאלצנו להיכנס בלי המצלמה הטובה. הגם שהטלפון שלי מצלם בסדר, הוא ממש לא שיכנע בסטילס שם. לעומת זאת וידאו הוא צילם בסדר.

המשחק התחיל עם ההמנונים, יש בו (מתברר) 3 מערכות בנות 20 דקות (מחציות לא נראה לי נכון), ואם המשחק לא מוכרע תוך 3 מערכות יש הארכות ומיני דברים כאלו. 

את השעון עוצרים לא בעבור עבירות (שחקנים מתחלפים תוך כדי בלי עצירת המשחק בכלל) - אלא (גם התברר אח"כ) - השעון עוצר רק בזמן שיוצאים להפסקת פרסומות. זה קורה כמה פעמים בכל מערכה, וצבא של נערים ונערות חטובים פושט על המגרש, והם גורפים את הקרח הגרוס שמלכלכך את הרחבה.

בהפסקות עצמן עולים על הרחבה שני רכבים שיצאו ממעבדה של מדען מטורף, והם כובשים מחדש את כל הרחבה לקרח נוצץ וחלק.

בכל פעם שהמשחק נעצר לרגע, שמים מוסיקה (לרוב רוק לגווניו), ויש לקהל מיני הפעלות ("Make some noise!" היה האהוב על הדעתן הרועש מאחורינו), והפיצ'ר של המצלמה שמתמקדת כל פעם במישהו אחד שמוקרן על מסכי הענק. משעשע לראות את התגובות של האנשים. וכמובן זוגות, בעיקר צעירים, שמיד מתנשקים כשמראים אותם. או הזוג שהוא החליט שמתנשקים והיא החליטה שצוחקים; המצלמה חזרה אליהם 3 פעמים ב2 דקות. היה מצחיק אפילו. 

אה, כן - המשחק. אחרי זה התעדכנתי קצת על החוקים, אבל העיקר זה ההגבלות המועטות שמושתות על האלימות: כשחקן עם הדיסקית, מותר - אני חוזר - מותר להכות אותו! כל עוד זה מתחת לקו הצוואר, ומעל לחגורה, ולא עם מקל ההוקי. כל השאר מותר! להתנגש בו (כמובן!), להכות אותו בכל אמצעי אחר - הכל כשר. והם עושים זאת בדיצה רבה, ובדבקות ראויה לציון.

גם כאשר פורצת תגרה אמיתית, השחקנים אולי מורחקים לדקות מספר, אבל יודעי דבר אמרו לי שבספורט אחר היו מרחיקים אותם לשאר העונה, וקונסים את הקבוצה. פה לא.

גם שופטים (Zebra, בלשון הצעקן מאחורינו) חוטפים. הקהל לא מקלל אותם נמרצות בד"כ, אבל גם לא עצוב מדי כשהם חוטפים.

(האמת שהטלפון צילם יותר טוב מזה! אבל בלוגר מועך וידאואים. פעם הבאה אעשה אחרת)

לנו היה קשה לעקוב אחרי הדיסקית, וקשה לי לומר שהיה מרתק. לא סביר שנחזור על זה בעתיד הקרוב.

לסיכום - אפשר לנסות לנחש שבהרבה דברים הקנדיים כל כך רגועים כי הם פורקים הרבה אלימות בהוקי. פחות מפסיכולוגיה בגרוש, אבל לי אף  פעם לא היה ברור הסיפור הזה של spectator sports.

נ.ב. - הקאנאקס ניצחו. למען ההגינות יש לומר שהשוער של הקבוצה היריבה כמעט ערף ראש של מישהו אז הרחיקו אותו ל2 דקות, וכשאין שוער, הבקיעו את השער השני, וכך הקאנאקס ניצחו. מזל.

אנגלית קשה שפה

אמרו את זה קודם, אבל מה אכפת לי לא לחדש. פעם חשבתי שהאנגלית שלי טובה. אני כבר שנים קורא באנגלית שוטף, שומע ספרים מוקראים באנגלית ורואה סרטים בלי תרגום. אפילו יצא לי להיות בנסיעות עבודה ולעבוד עם גויים, והכל באנגלית. גם במבחן IELTS הוצאתי ציון גבוה בצורה משביעת רצון. כל הסימנים נראים מבטיחים. אלא מה - עדיין אני מרגיש כמו מהגר עילג. 

בדיעבד אני מבין שהרבה מהעבודה שלי באנגלית היתה מול אנשים שאנגלית אינה שפת האם שלהם, והם היו עילגים בערך כמוני. גם עם דוברי האנגלית השיחה היתה בנושאים טכניים, ולא היתה בעיה עם בחירת מילים, משלב לשוני או סלנג. פה כל הזמן יש התלבטויות קטנות, וגם זה רק כשאני מדבר אנגלית, מה שלא קורה כל כך הרבה. כך נוצרת התחושה שאני לא רהוט. למעשה אפשר להתאבד בקפיצה מכמה שאני רהוט בעברית לכמה שאני רהוט באנגלית.

אחרי תקופת שביזות קצרה מהעניין הזה (אנחנו פה חודש ויומיים בסך הכל), החלטתי לבדוק את מסלול האנגלית כשפה שניה - ESL של המכללה הקהילתית של ואנקובר. למרבה השמחה מבחן הרמה שעשיתי עבור היעוץ התעסוקתי מתקבל גם אצלם. אחרי שהיועץ ראה את הציונים שלי הוא אמר לי שאין לי מה לחפש שם כי הרמה נמוכה לי מדי, ושאם אני מתעקש לנסות את מסלול EPA, שיודע להתמקד בדיבור. הלכתי למפגש המידע שלהם כדי להבין מה הרמה. זו תוכנית קצת משונה - ההרשמה היא למינימום חודשיים, וכל חודש הם עובדים על משהו אחר. בחודש הקרוב יש אימון על שיחות טלפון, וחודש אחרי על העברת מצגות. הקבוצות מעורבות מבחינת הרמה. הבעתי את החשש שהרמה תהיה נמוכה עבורי, והראיתי לה את הציונים, וגם היא אמרה לי שאין לי מה ללמוד ממחלקות האנגלית כשפה שניה, ושמה שאני צריך זה פשוט לתרגל אנגלית. להצטרף למועדון, להתנדב, או ללמוד משהו מהמסלולים הרגילים. היא גם אמרה לי שישראלים שנכנסים לתוכנית שלה לא נשארים יותר מהחודשיים המינימליים כי רמת הוראת האנגלית בישראל טובה.

אז דבר ראשון, נחמד לשמוע שהגעתי לקצה של מה שמלמדים בתוכנית ESL. ודבר שני הצטרפנו למועדון מטיילים, והיינו איתם בטיול נחמד והם אנשים נחמדים ומדברים איתם אנגלית. נרשמתי ללימודי כישורי ניהול חיוניים - מעניין מה יהיה להם לומר על איך מעודדים מוטיבציה ופותרים קונפליקטים אצל קנדים. חוצמזה חיפשתי התנדבות או קורס משחק ולא מצאתי. ההתנדבויות פה נראות לי מסובכות כמו לגייס כספים או תובעניות כמו לתת 4 שעות באמצע השבוע בשעות עבודה. וקורס משחק חובבני פשוט לא מצאתי. נראה כמה זמן יהיה לי לשטויות אחרי שאתחיל לעבוד ואז אולי אחזור לחיפושים.

א את א ומלחמתם בלחם האמריקאי

אני לא לגמרי יודע מאיזו תרבות זה מגיע - נתקלנו בזה גם בארצות דוברות האנגלית (ארה"ב, קנדה, אנגליה ואף אוסטרליה וניו-זילנד), אבל גם בשוודיה: הלחם לא אפוי כמו שצריך. הוא רך מדי!

אם לא קונים ג'בטה או בגט, הלחם, כולל לחם דגנים שחור ו"בריא" , פשוט רך מדי. זו לא בשורה חדשה, והפתרון אינו ליודעי ח"ן בלבד: כמו שאמרה A כשטיילנו בניו-זילנד - "בגלל זה הם תמיד עושים טוסטים".

אז הנה הנשק החדש שלנו בקרב הזה: 

"Oh, I dream about it all the
time. Just me. And the toaster. And a sweet little guy. Like Seymour-"

מצאנו איך עושים את הטוסט בדיוק ככה שיוצא לחם כיפי (אחרי שישב במקרר). נצטרך עוד למצוא איך עושים הפשרה מהפריזר, אבל זה קצת פחות חשוב :)

גם כשעושים סנדויץ' לקחת, עדיף לנו הטוסט הזה.

הראיון המשונה ביותר שהיה לי

זה סיפור על ראיון משונה בחברת הייטק בבורנבי. לא באמת רציתי את העבודה שם, אז קצת הרשיתי לעצמי להשתחרר, ולא תאמינו מה קרה.

ראשית קיבלתי הסברים מאיש משאבי האנוש של החברה על האופי שלה, ועל החסרונות והיתרונות. החמאתי לו על ההבנה הטכנית ושאלתי אם יש לו רקע טכני. זה שבר את הקרח, והוא התחיל לספר לי על עצמו, כמה שנים הוא מגייס ואיך הוא למד מונחים בדרך. השאלה הבאה שלו היתה "למה עברתי לקנדה?" כבר שאלו אותי את זה, וזו נראית לי שאלה משונה שפותחת פתח לנושאים שלא אמורים לעלות בראיון. בגלל שלא היה לי חשוב להתקבל, במקום למרוח עם תשובה כמו "רציתי שינוי אווירה" עניתי שישראל מקצינה בדתיות, ושאני מעדיף לחיות במדינה חילונית. הוא לא התרגש יותר מדי, והמשכנו לשאלה הבאה. מעניין אם יש תשובה לא טובה לשאלה הזו.

אחר כך עברנו לשלב הראיון המקצועי. זוג מראיינים ישב מולי, אחד עם חולצת פולו קצרה והשני עם מכופתרת ארוכה. אני ישבתי עם גופיה ארוכה וסווטשרט.

והיה קר!

אחרי שממש קפאתי שאלתי אותם אם לא קר להם. מכופתרת אמר שקצת, וקצרה ענה שהוא מדרום אפריקה. כאילו שזו תשובה שקשורה למשהו. אפילו המראיין השני צחק עליו. הם אמרו שזה החדר הקר, והציעו שאלבש מעיל. אז לבשתי מעיל, ואחרי כמה דקות גם כפפות. את סוף הראיון העברתי עטוף כולי, כשמולי בחור צנום עם חולצה קצרה.

בסוף הראיון חזר איש משאבי האנוש לדבר איתי על ההמשך. ראשית הוא אמר שעברתי, וזה חריג לקבל תשובה מייד. שנית הוא הפגין עניין רב בישראל, דיברנו על חוסר התוחלת ושלדעתי שלוש הדתות יריבו על ישראל לנצח. הוא גם שאל למה בחרתי בקנדה. עניתי לו שרצינו מדינה דוברת אנגלית, עם מדיניות הגירה ושוויון זכויות להומואים, והוא לא התרגש גם מזה. לסיכום אמרתי לו שמוזר לי שדיברנו בראיון על דת, פוליטיקה ונטיות מיניות, ושחשבתי שלא נכנסים לנושאים כאלה. על זה הוא ענה שמותר לו לשאול ושאני יכול לא לענות, ולומר שזה פרטי. הוא מגיע מהודו, ושם מותר לשאול הכל וחייבים לענות. ואז הוא סיפר על עצמו, ואיך הוא עבר מהודו לארה"ב והיה שם כמה שנים עם חידוש ויזה כל שנה עד שנמאס לו והוא עבר לקנדה, וכמה הוא מרוצה פה. הוא גם המליץ לי על Kingdom of Heaven, וציטט משם שמשמעות האדמה היא כלום, וגם הכל (בתרגום חופשי).

רק היה חסר שיזמין אותי אליו הביתה לקארי.

כולם היו מאוד נחמדים, ובאמת נראה מקום שכיף לעבוד בו, כל עוד לא נכנסים לחדר הראיונות. חבל שלוקח חמישים דקות להגיע לשם מהבית. הם רצו אותי מספיק בשביל לשנות את סדר הפעולות בגיוס שלהם ולבקש ממני ממליצים לפני שעושים סבב ראיונות שני. מי אמר שהקנדים לא גמישים? 

לסיכום, היה לא צפוי וקצת הזוי. לראיון הבא אבוא עם גטקעס.