יום שלישי, 6 במרץ 2012

"אתם חייבים ללכת למשחק הוקי!"

(פוסט בדיעבד - מגולל סיפור מלפני כמעט חודש)

חיבתנו הגדולה למשחקי כדור בכלל, ובתור צופים בפרט, ידועה ואינה סוד. בימים כתיקונם יצטרכו לשלם לנו עבור מה שנתפס בעינינו כבזבוז זמן משווע, ושנלך למשחק.

למרות זאת, הרבה אנשים אמרו לנו שאנחנו ממש חייבים ללכת למשחק הוקי, ולו רק בשביל החוויה. תמיד עניתי כן לא מחייב כזה, בעיקר כדי לעבור לנושא הבא. כשהגענו לכאן סיפרו לנו שיש את הליגה התחתונה, שמשחק עולה 10$, אבל האלימות אותה אלימות, וכמובן זה העיקר :)
את זה כבר לא ניפנפתי מיד, אלא אפילו הרהרתי בזה למשך כ10 שניות תמימות, וזה עבר הלאה.

והנה, יום אחד שמתי לב שבמעלית כתוב שהבניין מגריל פעם בחודש זוג כרטיסים בין ~400 הדירות למשחק של הקאנאקס (מאויית Canucks, נהגה כמו שכתבתי בעברית. אם רוצים לעצבן וונקובראי, מספיק לומר קאנוקס) - הם הם קבוצת ההוקי שכמעט זכו שנה שעברה בגמר צפון-אמריקה, וכאשר הם הפסידו בגמר במשחק בית, האוהדים שרפו את המועדון. (יותר מזה למעשה - שרפו דיי הרבה!)
Mental Note: אם משחקי חצי/גמר מתרחשים כאן, לתפוס מחסה לפני :)

בהגרלות כמו בהגרלות, ובעיקר בנושא שכל כך קרוב לליבי, גלגלתי עיניים, וחזרתי להרכיב רהיטי איקאה. 
יומיים אח"כ קיבלנו טלפון מההנהלה, וגם במעלית היה כתוב, שדווקא אנחנו זכינו! עוד לא שבוע בקנדה, וזוכים בכרטיסי קאנאקס!
כרטיסים למקומות טובים, במחיר שערורייתי!
טוב, אז עכשיו כבר ברור שנלך; גם חוויה, גם חייבים, וגם, כמו שאמר D מהרצליה - "נו, אתם ישראלים - זכיתם בהגרלה, ברור שתלכו! אבל זה לא גורם לכם להיות יותר הגיוניים בענייני ספורט!"

בתור טירון מוחלט בכאלו דברים, ביררתי עם ההנהלה:
ש: יהיה חם או קר?
ת: חם, אנשים יושבים בטי-שירט
א: (אמת) - היה קר, הייתי צריך ללבוש את המעיל

ש: מותר להביא מצלמה?
ת: כן! בטח, ואף רצוי! וגם תשלחו לנו תמונה שלכם שם!
א: השומרים בכניסה שלחו אותי לשמירת חפצים להפקיד את המצלמה, כי העדשה שלה הופכת אתה למקצועית: עדשה של עד 70מ"מ מותר. מעל זה לא. וכמובן שהם לא מציקים לפוקט או לדמוי SLR, רק לSLR עם עדשות גדולות. נו, שוין

ש: בטוח להביא מצלמה?
ת: כן, ברור! אין בעיה! אנשים מביאים גם ילדים קטנים
א: שמירת החפצים שמרו יופי על המצלמה בטוחה

ש: אם כתוב שמתחיל בשבע וחצי, מתי להיות שם?
ת: רבע שעה קודם, אין בעיה!
א: רק לשים לב מאיפה שער הכניסה שלנו, כדי שלא נצטרך להקיף מבפנים את כל ההיקף...

מכיוון שהאיצטדיון מרוחק 10 דקות הליכה, יצאנו, והיינו אופטימיים שנצליח למצוא את המקום. מתברר שגם אם היינו רוצים לחמוק מהאירוע, נחיל האדם שזרם לשם הראה בצורה מאוד ברורה לאן הולכים.
נחיל אוהדים, הרבה מהם עם חולצות קאנאקס
כמו שנרמז, למשחק עצמו נאלצנו להיכנס בלי המצלמה הטובה. הגם שהטלפון שלי מצלם בסדר, הוא ממש לא שיכנע בסטילס שם. לעומת זאת וידאו הוא צילם בסדר.

המשחק התחיל עם ההמנונים, יש בו (מתברר) 3 מערכות בנות 20 דקות (מחציות לא נראה לי נכון), ואם המשחק לא מוכרע תוך 3 מערכות יש הארכות ומיני דברים כאלו. 
את השעון עוצרים לא בעבור עבירות (שחקנים מתחלפים תוך כדי בלי עצירת המשחק בכלל) - אלא (גם התברר אח"כ) - השעון עוצר רק בזמן שיוצאים להפסקת פרסומות. זה קורה כמה פעמים בכל מערכה, וצבא של נערים ונערות חטובים פושט על המגרש, והם גורפים את הקרח הגרוס שמלכלכך את הרחבה.
בהפסקות עצמן עולים על הרחבה שני רכבים שיצאו ממעבדה של מדען מטורף, והם כובשים מחדש את כל הרחבה לקרח נוצץ וחלק.

בכל פעם שהמשחק נעצר לרגע, שמים מוסיקה (לרוב רוק לגווניו), ויש לקהל מיני הפעלות ("Make some noise!" היה האהוב על הדעתן הרועש מאחורינו), והפיצ'ר של המצלמה שמתמקדת כל פעם במישהו אחד שמוקרן על מסכי הענק. משעשע לראות את התגובות של האנשים. וכמובן זוגות, בעיקר צעירים, שמיד מתנשקים כשמראים אותם. או הזוג שהוא החליט שמתנשקים והיא החליטה שצוחקים; המצלמה חזרה אליהם 3 פעמים ב2 דקות. היה מצחיק אפילו. 

אה, כן - המשחק. אחרי זה התעדכנתי קצת על החוקים, אבל העיקר זה ההגבלות המועטות שמושתות על האלימות: כשחקן עם הדיסקית, מותר - אני חוזר - מותר להכות אותו! כל עוד זה מתחת לקו הצוואר, ומעל לחגורה, ולא עם מקל ההוקי. כל השאר מותר! להתנגש בו (כמובן!), להכות אותו בכל אמצעי אחר - הכל כשר. והם עושים זאת בדיצה רבה, ובדבקות ראויה לציון.
גם כאשר פורצת תגרה אמיתית, השחקנים אולי מורחקים לדקות מספר, אבל יודעי דבר אמרו לי שבספורט אחר היו מרחיקים אותם לשאר העונה, וקונסים את הקבוצה. פה לא.
גם שופטים (Zebra, בלשון הצעקן מאחורינו) חוטפים. הקהל לא מקלל אותם נמרצות בד"כ, אבל גם לא עצוב מדי כשהם חוטפים.

(האמת שהטלפון צילם יותר טוב מזה! אבל בלוגר מועך וידאואים. פעם הבאה אעשה אחרת)

לנו היה קשה לעקוב אחרי הדיסקית, וקשה לי לומר שהיה מרתק. לא סביר שנחזור על זה בעתיד הקרוב.

לסיכום - אפשר לנסות לנחש שבהרבה דברים הקנדיים כל כך רגועים כי הם פורקים הרבה אלימות בהוקי. פחות מפסיכולוגיה בגרוש, אבל לי אף  פעם לא היה ברור הסיפור הזה של spectator sports.

נ.ב. - הקאנאקס ניצחו. למען ההגינות יש לומר שהשוער של הקבוצה היריבה כמעט ערף ראש של מישהו אז הרחיקו אותו ל2 דקות, וכשאין שוער, הבקיעו את השער השני, וכך הקאנאקס ניצחו. מזל.

5 תגובות:

  1. טוב, לא באמת חשבתם שתכתבו פוסט על הוקי ואני אשתוק, נכון?
    אני חייבת להודות שחיבתי להוקי גדלה במיוחד מאז שהגענו לפה ומאז שוויניפג קנתה קבוצת הוקי אז אולי אני לא דוגמא אבל הייתי בשני משחקים של ה-NHL ופשוט נהנתי בטירוף (אבל אני מאלה שצופים בכל המשחקים גם בבית). בוויניפג אי אפשר להשיג כרטיסים (אני מניחה שגם למשחקים של הקנאקס קשה מאוד להשיג) ולכן כרגע אני נמצאת בשלב אחד לפני מכירת אחת מכליותיי :))
    הערת אגב: בישראל לא סבלתי ספורט.... בכלל!
    בכל אופן, בחמישי הקרוב הוויניפג ג'טס יפגשו עם הקנאקס אצלכם בונקובר. יהיה מעניין!

    השבמחק
    תשובות
    1. היתה חוויה, כיף באמת שזה ליגת העל - כי היתה אווירה מחשמלת.
      אבל לא באמת התחברנו.. אני שמח שאת כן התחברת לזה :)

      הקהל היה פחות, אהם, דוחה מאוהדי כדורגל בישראל, כפי שהם מצטיירים בטלוויזיה, אבל בכל זאת נוותר.

      מחק
  2. שלושה שלישים, לא קשה לנחש.
    עוצרים לטיים-אאוט, לא פרסומות.
    מי זה D מהרצליה ד"א?

    השבמחק
    תשובות
    1. מכיוון שמראש לא ידעתי כמה שלישים/רבעים/משחקונים יש, חשבתי על מחציות...
      אני לא בטוח האם הפרסומות נגזרות מהטיים אאוט או להיפך; לא יפתיע אותי לגלות שההיפך! (אבל יכול להיות שאני סתם ציני)

      מחק
    2. לא עוצרים לטיים אאוט - טיים אאוט זה משהו שהקבוצה מבקשת (נדמה לי שלכל קבוצה יש זכות לשני טיים אאוט במשחק).
      בכל אופן, בהפסקות האלה עוצרים גם כדי לסדר את הקרח וגם כדי לתת לשחקנים מרווח נשימה קצר. אבל אני די בטוחה שלפרסומות יש חלק נכבד בסיבה לעצירות האלה.

      עדי

      מחק