הראיון המשונה ביותר שהיה לי

זה סיפור על ראיון משונה בחברת הייטק בבורנבי. לא באמת רציתי את העבודה שם, אז קצת הרשיתי לעצמי להשתחרר, ולא תאמינו מה קרה.

ראשית קיבלתי הסברים מאיש משאבי האנוש של החברה על האופי שלה, ועל החסרונות והיתרונות. החמאתי לו על ההבנה הטכנית ושאלתי אם יש לו רקע טכני. זה שבר את הקרח, והוא התחיל לספר לי על עצמו, כמה שנים הוא מגייס ואיך הוא למד מונחים בדרך. השאלה הבאה שלו היתה "למה עברתי לקנדה?" כבר שאלו אותי את זה, וזו נראית לי שאלה משונה שפותחת פתח לנושאים שלא אמורים לעלות בראיון. בגלל שלא היה לי חשוב להתקבל, במקום למרוח עם תשובה כמו "רציתי שינוי אווירה" עניתי שישראל מקצינה בדתיות, ושאני מעדיף לחיות במדינה חילונית. הוא לא התרגש יותר מדי, והמשכנו לשאלה הבאה. מעניין אם יש תשובה לא טובה לשאלה הזו.

אחר כך עברנו לשלב הראיון המקצועי. זוג מראיינים ישב מולי, אחד עם חולצת פולו קצרה והשני עם מכופתרת ארוכה. אני ישבתי עם גופיה ארוכה וסווטשרט.

והיה קר!

אחרי שממש קפאתי שאלתי אותם אם לא קר להם. מכופתרת אמר שקצת, וקצרה ענה שהוא מדרום אפריקה. כאילו שזו תשובה שקשורה למשהו. אפילו המראיין השני צחק עליו. הם אמרו שזה החדר הקר, והציעו שאלבש מעיל. אז לבשתי מעיל, ואחרי כמה דקות גם כפפות. את סוף הראיון העברתי עטוף כולי, כשמולי בחור צנום עם חולצה קצרה.

בסוף הראיון חזר איש משאבי האנוש לדבר איתי על ההמשך. ראשית הוא אמר שעברתי, וזה חריג לקבל תשובה מייד. שנית הוא הפגין עניין רב בישראל, דיברנו על חוסר התוחלת ושלדעתי שלוש הדתות יריבו על ישראל לנצח. הוא גם שאל למה בחרתי בקנדה. עניתי לו שרצינו מדינה דוברת אנגלית, עם מדיניות הגירה ושוויון זכויות להומואים, והוא לא התרגש גם מזה. לסיכום אמרתי לו שמוזר לי שדיברנו בראיון על דת, פוליטיקה ונטיות מיניות, ושחשבתי שלא נכנסים לנושאים כאלה. על זה הוא ענה שמותר לו לשאול ושאני יכול לא לענות, ולומר שזה פרטי. הוא מגיע מהודו, ושם מותר לשאול הכל וחייבים לענות. ואז הוא סיפר על עצמו, ואיך הוא עבר מהודו לארה"ב והיה שם כמה שנים עם חידוש ויזה כל שנה עד שנמאס לו והוא עבר לקנדה, וכמה הוא מרוצה פה. הוא גם המליץ לי על Kingdom of Heaven, וציטט משם שמשמעות האדמה היא כלום, וגם הכל (בתרגום חופשי).

רק היה חסר שיזמין אותי אליו הביתה לקארי.

כולם היו מאוד נחמדים, ובאמת נראה מקום שכיף לעבוד בו, כל עוד לא נכנסים לחדר הראיונות. חבל שלוקח חמישים דקות להגיע לשם מהבית. הם רצו אותי מספיק בשביל לשנות את סדר הפעולות בגיוס שלהם ולבקש ממני ממליצים לפני שעושים סבב ראיונות שני. מי אמר שהקנדים לא גמישים? 

לסיכום, היה לא צפוי וקצת הזוי. לראיון הבא אבוא עם גטקעס.