אני לא לגמרי יודע מאיזו תרבות זה מגיע - נתקלנו בזה גם בארצות דוברות האנגלית (ארה"ב, קנדה, אנגליה ואף אוסטרליה וניו-זילנד), אבל גם בשוודיה: הלחם לא אפוי כמו שצריך. הוא רך מדי!
אם לא קונים ג'בטה או בגט, הלחם, כולל לחם דגנים שחור ו"בריא" , פשוט רך מדי. זו לא בשורה חדשה, והפתרון אינו ליודעי ח"ן בלבד: כמו שאמרה A כשטיילנו בניו-זילנד - "בגלל זה הם תמיד עושים טוסטים".
אז הנה הנשק החדש שלנו בקרב הזה:
 |
| "Oh, I dream about it all the time. Just me. And the toaster. And a sweet little guy. Like Seymour-" |
מצאנו איך עושים את הטוסט בדיוק ככה שיוצא לחם כיפי (אחרי שישב במקרר). נצטרך עוד למצוא איך עושים הפשרה מהפריזר, אבל זה קצת פחות חשוב :)
גם כשעושים סנדויץ' לקחת, עדיף לנו הטוסט הזה.
זה דווקא נשמע ממש חכם, לא לסיים לגמרי את האפיה. ככה כל לחם שאתם אוכלים טרי כאילו הרגע הגיע מהמאפיה. (סתם לא מתאים לאמריקאים שאוהבים את הכל מוכן ומנויילן)
השבמחקאני לא בטוח שזו הכוונה - שיהיה טרי, אני חושב שזה איך שהם אוהבים לחם - רך לטעמנו.
השבמחקאכן הלחם הארוז פה הוא חסר עמוד שידרה כמו פוליטקאי, אבל אם יש לכם סייב און פוד או סייף ווי ליד הביד אז הלחמים שהם אופים במקום הם מצויינים ועם קשה כמו שצריך.
השבמחקעידו.
אתם מאמינים שעד השבוע לא היה לנו טוסטר?!
השבמחקאבל מאז שקנינו אותו אפשר לומר שהוא עובד שעות נוספות.
אגב, מצאתי פה לחם ארוז נורמאלי אבל אני לא זוכרת את שם החברה. בקניות הבאות אני אסתכל ואנסה לזכור לכתוב לכם את השם.
עדי
תתחדשו!
מחקבמיני-מרקט מתחת לבית יש תמיד ג'בטה ובגט דיי טרי, אבל זה גם סיפור יקר. נוח לפינוק של ראשון בבוקר, אבל לא ליום יום.
ובאמת הטוסטר עובד קשה.