ראיון טלפוני ראשון

מה אומר, היה מוזר ולא קל. החלק היותר מוזר היה ששנינו התראיינו באותה שעה ולאותה חברה. אני בסלון והוא בחדר העבודה. היה משעשע להתכונן יחד ולחזור לימי האוניברסיטה העליזים. למרות שמדובר באותה חברה, הראיונות היו שונים למדי - אצלי החלק של שבירת הקרח היה קצר יותר, שאלת הקידוד היתה דומה, ולשנינו היתה שאלת תכנון כללי אבל איתי ניכנסו לפרטים בטלפון, וממנו ביקשו לכתוב ממש קוד ולשלוח אותו מאוחר יותר, ככה שאחרי שאני סיימתי הוא עוד חבט במקלדת במשך שעה.

לי מאוד הפריע איכות הקול. גם להבין את המבטא וגם לא לשמוע טוב זה לא כיף. זו אחת הסיבות שאנחנו מעדיפים להתפנק ולהתחיל לחפש ממש רק כשנגיע לשם. עוד סיבה היא שחוץ מראיונות טלפוניים יהיו גם ראיונות פנים את פנים, וזה יקרה רק כשנגיע, ובין לבין הם יכולים לאייש את המשרה עם מישהו שכבר שם ואז סתם בזבזנו זמן (למרות שלהתאמן על ראיונות טלפוניים זה גם משהו). בסוף הראיון הייתי תשוש, כאילו ששעה רצתי. אני מניח שאחרי עשרה כאלה זה יעבור לי, אלא אם אגלה שאני ממש גרוע בזה ואז הלחץ רק יעלה, אבל דיה לצרה בשעתה.

אם אתם תוהים איך התגלגלנו לראיון הזה, זה בעיקבות פניה מידידה שעובדת במרכז אחר של החברה הזו והיא שיכנעה אותנו שיש פה חלון הזדמנויות שחבל שנחמיץ. אנחנו לא הולכים לעשות מזה הרגל. חבל לנו להעביר את ימינו האחרונים פה בדגירה במקום בבילוי עם חברים ומשפחה.

עכשיו אנחנו מחכים, ולא בנשימה עצורה. המחשבה על יום ראיונות בשבוע שננחת לא עושה לנו חשק, וגם לא ברור אם אחנו בכלל רוצים לעבוד בחברה בינלאומית גדולה, דורשנית ודורסנית.

כבר צחקו עלינו שלכתוב בלוג משותף זה סופר גיי ושסטרייטים לא עושים את זה, אבל ראיון עבודה משותף זה אפילו עוד יותר מופרך.