בית הדין לזכויות אדם של בריטיש קולומביה

לפעמים אני נתקל בחדשות בכל מיני פסיקות מעניינות של בית הדין לזכויות אדם. לא ידוע לי על משהו מקביל בישראל. תחומי האחריות שלו די מגוונים ולא מוגדרים היטב, וגם יצא לי להתקל בפסיקות די משונות, כולל סמכות לתת הוראות ולא רק להעניש.

דוגמא ידועה היא סיפור על אישה שעבדה במקדונלד עד שחלתה במחלת עור שהקשתה עליה לשטוף ידיים. אחרי מאמצים מצד מקדונלדס הם נאלצו לפטר אותה, כי היא לא יכלה להתעסק באוכל בלי לשטוף ידיים. בסוף היא קיבלה 50,000 דולר פיצויים וגם מקדונלדס קיבלו הוראה לא להתנהג ככה יותר. אני מניח שהם חושבים שאפשר היה לתת לה להיות פקידה ולא לגעת באוכל.

עוד דוגמא שהיתה בעיתון לאחרונה זה סיפור על קומיקאי שהעליב קהל על רקע נטייה מינית וקיבל קנס והוראה לא להופיע בבריטיש קולומביה שנה. בישראל יכולים להגיד למישהו לא להופיע בנגב שנה? אם סטנדאפיסט ירד על אנשים הוא ישלם על זה? מי מחליט מתי זה הומור ומתי עלבון?

יש כל מיני תיקים, ואפשר לעבור על ההחלטות שלהם, הכל זמין. כנראה שרוב הזמן הם בסדר. מדי פעם יוצאת החלטה משונה, ואז אפשר לספוק כפיים ולהזדעק. מה שכן, תמיד התיקים שם פיקנטיים.

הסיפור הזה גילגל אותי לקרוא קצת על זכויות אדם בקנדה, ומסתבר שלא תמיד ליקקו פה דבש. במלחמת העולם הראשונה אספו קנדים ממוצא אוקראיני במחנות ריכוז, החרימו את ממונם, ולא החזירו את הכל אחרי המלחמה. בשנות החמישים לכבוד המלחמה הקרה ניידו בכפיה אזרחים אינואיטים לצפון הרחוק כדי להפגין ריבונות. הבטיחו להם שיוכלו לחזור כעבור שנה אבל לא קיימו את ההבטחה. בסוף הם קיבלו פיצוי אבל לא התנצלות. יש בקישור עוד דוגמאות, אלה רק הקיצוניות.

פעם היה גם גוף חוקר לנושא זכויות אדם, אבל איחדו אותו עם הגוף השופט משיקולי תקציב. מעניין מה היה קורה אם הוא היה קיים כשקרו העוולות האיומות שסיפרתי עליהן.