בעקבות סיפורים על התעמרות בעבודה בישראל נזכרתי בסיפורים ששמעתי על צעקות בעבודה בקנדה. מדובר ממש על הרמת קול, מהסוג שאי אפשר לטעות בפרשנות שלו.
(התמונות צורפו ע״י E, והן של הפריחה הסובבת אותנו עכשיו, בפרוץ האביב)
(התמונות צורפו ע״י E, והן של הפריחה הסובבת אותנו עכשיו, בפרוץ האביב)
חוג ניהול
כשלמדתי בחוג ניהול מדי פעם אנשים היו נותנים דוגמאות שכללו סיפורים על בוסים או עובדים שצועקים. בעיקר בוסים. זה היה עבודות במגזרים שהעובדים הם יחסית קהל שבוי - משכורות נמוכות, קל להחליף את העובדים ולעובדים קשה למצוא מקום חדש בשוק רווי. אז חשבתי שזה מוגבל לתחומים האלו.
מרבד עלי פריחת הדובדבן |
צעקות בהייטק
שמעתי שני סיפורים על צעקות לאחרונה. בשני המקרים מדובר באנשים יחסית בכירים, עם יותר מעשר שנות נסיון וידע חשוב שקשה להחליף.
סיפור עם סוף חמוץ מתוק
מהנדסת בכירה נכנסת למשרד של הבוס, יושבת עשרים דקות על כיסא ושומעת צעקות ברמה שהחלונות רועדים וכל המשרד שומע ומדבר על זה אחר כך, על משהו שהוא בכלל לא אשמתה. חוזרת הביתה בוכיה. למחרת מתפטרת ומייד מוצאת באותו יום עבודה חדשה. בחוזה מחוייבים לתת שבועיים התראה מראש, אז זה מה שהיה תיתן. בראיון הפרידה שלה היא תציין את הצעקות כאחד הגורמים לעזיבה.
סיפור עם סוף טוב
מהנדס בכיר נכנס למשרד של הבוס, יושב חמש דקות ומתחיל לשמוע צעקות. קוטע את הבוס ואומר לו ״שמע, אני מבין שאתה נסער. אני אצא עכשיו מהמשרד ואנחנו נמשיך לדבר כשתרגע״. קם ויוצא. למחרת הבוס מתנצל והם חברים עד עצם היום הזה.
מיצי לא מרוצה מהכלב של השכנים שמשוטט לנו בפטיו |
מסקנות
אפילו בקנדה המנומסת לפעמים צועקים, וכנראה שהפתרון (לפחות מהמדגם הלא מייצג הזה) זה להעמיד את הבוס במקום. אנשים שלא חושבים שזה יקרה להם אז הם לא מוכנים כשזה קורה, ואז מרוב הלם הם סופגים את כל הצעקות מגיעים למצב שהם מתפטרים, ואנשים שמוכנים לזה ומספיק מהר עומדים על שלהם זוכים להערכת הבוס ולא בוכים כשהם חוזרים הביתה. לפחות בסיפורים שאני מכיר גם הסוף הפחות טוב הוא לא ממש סוף רע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה