הפקק בחזור מהסקי

חג הפסחא מעבר לפינה, ודווקא לפני סוף השבוע הארוך אנחנו מתכננים לעלות ליומיים סקי, מה שהזכיר לי את הפעם הראשונה העונה שעלינו לסקי השנה.

שלג יורד על המרפסת שלנו

העונה השנה התחילה מאוחר, והיתה לא מרהיבה: לא טרחנו לעלות לסייפרס, אם כי אמרו לנו שהיה בסדר אחרי פברואר (ולפני סוף מרץ...). כרגע אפשר כבר לראות את המסלול שנקרא פנורמה, ובחלקים הוא חף משלג:

החדשות הטובות של הסיפור הזה הוא שטיולי הפסגות יוכלו להתחיל השנה קצת יותר מוקדם. 

פעם ראשונה השנה עלינו לוויסטלר באמצע פברואר לחד יומי, יחד עם J. התחזית היתה עננים ושלג, וזה לא בהכרח רע, כי זה אומר שלג טוב. המצוקה היתה שזה היה בדיוק אחרי השלג הרציני הראשון מאז חג המולד בערך, והיה פקק אל וויסטלר החל מ-Creekside. כלומר לקח 20 דקות להיכנס לכפר, ועוד רבע שעה לחנות. היו גם פקקים במעליות, מה שבדרך כלל לא קורה. 

השלג עצמו היה טוב, ותרגלנו את הרגליים בלהיזכר מה זה לגלוש. את המעליות המנוולים סוגרים מוקדם להפתיע, כלומר בשלוש אחר הצהריים (ופותחים רק בשמונה וחצי!), כך שהיינו למטה דיי מהר. החל ממרץ, שהימים ארוכים יותר, וברגע שעוברים לשעון קיץ נהיה חושך בשבע ומשהו, הם סוגרים בשלוש וחצי. רשעים. 

אז היינו למטה דיי מהר, ואמרנו שנאכל בדרך, או עם A, אשתו של J, כשנגיע לונקובר. כל היום ירד שלג, והמשיך לרדת כשהתחלנו לנסוע חזרה, שלג כבד יותר ממה שנוח לי לנהוג דרכו. הכבישים כבר קיבלו מעטה לבן שהתחיל לתפוס עומק, ואני קיוויתי שיש מפלסת שנוסעת לפנינו. הפקק ביציאה מוויסטלר לקח קצת זמן, והמשיך קצת יותר עמוס מכרגיל. 

כשנגמר הפקק גופא, כולם נסעו לאט, פחות מ- 50, מה שהיה מוצדק מאוד לדעתי, ופתאום, באחת העליות, כולם עוצרים. לא טוב - השלג הכבד עוד יורד, ונערם, וכולם עוצרים. אחרי 10 דקות עברנו מ״רדיו פינק פלויד״ לדיווחי תנועה, שהחרידו אותנו בידיעה הבאה: עקב תאונה חזיתית בגשר הכתום, 20 ק״מ צפונה לסקוואמיש (בערך אמצע הדרך בין סקוואמיש לוויסטלר), הכביש סגור לשני הכיוונים, ולמשטרה אין עדיין הערכה מתי יפתח. 

לא תאונה חזיתית. רק לפתוח רוכסנים לאיוורור

מטריד. והשלג יורד ונערם. חולפת שעה, ועדיין אין חדש. כרסמנו את שאריות השוקולד, סנוויצ׳ים ועוגיות. עוד שעה. יצאנו להשתין, ולנקות את השמשות של האוטו. עוד שעה. סיפרנו את הסיפורים המשפחתיים של כולם, ואני חושב שאני עדיין יכול לחזור על שמות האחים של J, כולל סדר הבכורה. מזל שהיה לנו מים, והדלק באוטו ירד לאט להפתיע, בהתחשב בזה שהוא היה מונע ורדיו וחימום עבדו כל הזמן. 

ברדיו התחילו לקוות שיפתחו את הכביש עוד מעט, ובנתיים ראינו מפלסת טסה בכיוון ההפוך, אמבולנסים, וגם גרר. הגרר עשה הלוך ושוב משונה - בנתיב הנגדי, מכיוון התאונה אלינו עם אוטו עליו, אחרי רבע שעה חזרה עם אותו אוטו, ואחרי עוד רבע שעה עדיין עם אותו אוטו, אבל אוטו נוסף נגרר. נדמה לי שהוא עשה את התרגיל הזה שוב אחרי שעתיים, אבל אני לא בטוח.

ברדיו כל הזמן אומרים שאם חייבים לנהוג עכשיו חייבים צמיגי שלג ו/או שרשראות, ואחרת - you have no business driving. חה חה. בונקובר אי אפשר לשכור מראש צמיגי שלג (אולי אפשר במחיר מופקע להפתיע), ושרשראות זה דבר שמתאים לצמיגים מסויימים. כך ששתי האפשרויות מחוץ לתחום עם רכב שכור. מראש ביקשתי רכב שאפשר להוריד בו את המושב האחורי, כדי שיהיה נוח לדחוף את המגלשיים. 

אחרי כארבע וחצי שעות של עמידה במקום, פתחו את הכביש. כזכור, היינו בעליה, והשלג נערם, מה שאומר שאת המשך העליה עשינו בזהירות רבה. הרכב הפליא, ולא עשה חוכמות - לא החליק, לא התחפר, ולא איבד שליטה, בניגוד לרכבים אחרים שראינו מסביב. ג׳יפים ו- SUV רבים שראינו מסביב זגזגו בין הנתיבים בצד שלנו, כדי לעקוף רכבים פרטיים שהחליקו והסתבכו. אחרי כרבע שעה מורטת עצבים (והשלג ממשיך בכבדות, ונערם), סיימנו עם העליה - בלי חוכמות בכלל.

המשך הדרך עדיין היה מושלג, וכשעברנו את הגשר לא היה נראה שקרה שם דבר. היינו רעבים, אבל רצינו כבר הביתה. ברגע שיורדים לסקוואמיש, שהיא בגובה הים, וצמודה ללשון ים, הטמפרטורה עלתה למעלה אחת, השלג הפך מעורב עם גשם, וכבר לא כיסה את הכביש. משם הנסיעה היתה חלקה לחלוטין, רק עם שלג/גשם. לסיכום: לקח מעל שש וחצי שעות להגיע מוויסטלר לונקובר. 

עברנו לגלוש עם קסדות וכיסויי פנים

וכדי לסיים בסוף טוב - בערך חודש אחר כך עלינו שוב, עם אותו סוג רכב, אבל לא ירד שלג בכלל כשנהגנו, ולא היו שום בעיות. 

הרכב - תודה ששאלתם - היה מה שנקרא full size - פורד פיוז׳ן שמתברר שהוא all-wheel-drive ולכן התנהג כל כך יפה בשלג. חוקית עדיין צריך צמיגי שלג, וכנראה שזה הרבה יותר חכם להיות איתם, אבל בגלל שהוא ארבע-על-ארבע, הצלחנו להתמודד עם השלג בעליה. יותר מזל משכל.