קצת תיקונים בנושא הרישיון, וגם קצת סיפורי סוציאל-עבודה

היום קיבלתי את הרישיון החדש בדואר. זריזים!

אז אנצל את ההזדמנות כדי להוסיף טיפה מידע, וגם תיקון קטן, ואערוך את הסיפור הקודם, אוסיף לינק לכאן:

הרישיון הזמני שמקבלים, אחרי שעושים את התיאוריה, תקף לשנה, ולא כמו שהיה נדמה לי - רק 3 חודשים. 

והתוספת: אחרי שעוברים את התיאוריה, עושים בדיקת עיניים שם על המקום - כלול במחיר שכבר סיפרתי עליו. הם משתשמשים במכונה שדומה למה שקיים בישראל (לפחות היה ככה ב-2008 כשעשיתי רישיון אופנוע בלתי מוגבל והייתי צריך לעשות שוב בדיקת עיניים). מצמידים את הראש למכונה כזו עם שתי עיניות. רואים כאלו שלטים כמו אצל אופטומטריסט, שצריך להקריא שורה ספציפית, ספרות ומספרים. אחר כך יש הבהובים בצדדים - כדי לבדוק שדה ראיה. לבסוף רואים דברים נפרדים בשתי העיניים וצריך לדווח מה רואים. 

לפני 4 שנים כמעט נפלתי על הסיפור הזה - יש לי עין עצלה, ולא יכול לראות את התלת-מימד בסרטים של היום. למי שיש את הבעיה הזו מבין על מה אני מדבר. מי שלא, לא. כלומר - אם אתם רואים את התלת-מימד של אווטאר, אין לכם בעיה עם זה. אם אתם לא - יתכן שאתם מסוגלים (כמוני) כשמראים דברים שונים לכל עין, לראות אותם בנפרד. לא כפול - בנפרד. 

במקרה הזה בעין ימין היתה מסגרת, ובעין שמאל עיגול אדום קטן. הגברת שאלה אותי אם העיגול האדום בתוך או מחוץ למסגרת. עבורי התשובה הנכונה היתה בתוך המסגרת, אבל יכלתי גם לראות כל אחד בנפרד. ידעתי לא לענות את התשובה הלא נכונה... 

וסיפורי העבודה, אינם באמת סיפורי עבודה, אלא יותר הווי חברתי בעבודה:

ישבנו בהפסקת קפה, בחור קנדי צעיר, בחור אנגלי בערך בגילי, ואני, ודיברנו על מוסיקה ועל הופעות. בשמחה לכלכנו על ליידי גאגא, ועל מדונה, ואז הקנדי הפטיר: "אסתר...", ואני גיכחתי על זה שהיא החליטה על השם הזה בגלל שהיא מתקשקשת עם הקבלה.

האנגלי הרים גבה, ואמרתי לו שמקור השם במגילת-אסתר, והחג שאנחנו היהודים מתחפשים בו, כמו האלווין, רק בלי הקטע עם הרוחות והשדים. קודם כל למדתי שגם באנגליה חוגגים את זה, אבל לא בטירוף צרכני אמריקאי. ואז סיפרתי להם על קצה המזלג את סיפור המגילה, והם כמובן שמחו בשלב של ה"עד-דלא-ידע", וקצת פחות משלב תלייתם של בני המן, אבל היו מרוצים משרליליותה הכללית של אסתר, ודרכי השיכנוע שלה.

יום אחר כך, בארוחת צהריים, דיברנו (בהרכב נוכחים קצת שונה) על ימי הולדת, ילידי החורף, ילידי הקיץ והחגיגות המבעסות שהמורה היתה עושה לילידי הקיץ ביום האחרון של ביצפר (יסודי כמובן).

ואני הוספתי שגם היה מבעס שבחגיגה הכללית הזו לא היינו זוכים שירימו אותנו על הכיסא.

זה זכה לתגובות תמהות - מה זאת אומרת ירימו אותך על כיסא??

אז שאלתי, מה פה לא עושים את זה? 

אז לא. 

מה ההיי-לייט של המסיבה עבור הילד?

לנשוף על הנרות ולהביע משאלה, כמובן!

ואז מישהו אמר שהוא ראה באיזה סרט חגיגות בר-מצווה, ושם הרימו את הילד על כיסא! אם אני זוכר נכון ממה שסיפרו לי, בחגיגות של דתיים מרימים את בר-המצווה על הכיסא ומשאירים אותו שם זמן ארוך לצורך החגיגה. 

ניחשתי שאולי זה מקור המנהג, אבל האמת שאני לא יודע. 

עשיתי חיפוש זריז, ומצאתי כאן אתר שקצת מבלבל בין החגיגות של "הצברים" לשל יוצאי חבר-העמים. 

מה תכל'ס? מה המקור של ההרמה על הכיסא? לא יודע. האם חוגגים את זה אצל יוצאי חבר-העמים בלי קשר לישראליות? האם זה מנהג שהוא באמת ישראלי? אין לי זמן למחקר אמיתי, אבל זה מעניין.

תמונת הלפני

ולסיום, פינת הפשטידה. פינות הפשטידה שלנו זוכות לכמות תגובות מפתיעה, נמרצות ומעודדות. הפעם שינינו את המתכון קצת, לפי ההצעות של אמא שלי - קצת פחות ברוקולי, להוסיף קצת תפוחי אדמה, חצי מכמות הגבינה הצהובה (צ'דר במקרה הזה), ולבזוק אותה מלמעלה, ולא לערבב בפנים. 

יצא מריח מצויין, ונראה יופי. מחר נדע כמה טעים יצא :)

תמונת האחרי - זה לא באמת כ"כ צהוב - זה צילום עם הטלפון