אחד מהמוסדות המצויינים שנמצאים כאן בונקובר הוא האקווריום שנמצא בליבו של סטנלי-פארק.
עד כה אמרנו שנגיע לשם באיזה יום גשום או עם אורחים, ולכן טרם הספיקונו. השבוע היה שם אירוע מלבב - After Hours at the Aquarium עליו שמענו מידידנו S שמתנדב באקווריום. גולת הכותרת של האירוע, מעבר לזה שהאווקריום פתוח עד מאוחר, הוא שאין ילדים בסביבה. זה כיף משתי סיבות: האחת, אין ילדים בסביבה (19 ומעלה, צריך תעודה מזהה). השניה, מותר למכור אלכוהול!
אל האקווריום הגענו באופניים, יחד עם Z ו- P ופגשנו שם את S ו- B (עוד רגע זה נהיה בעיה בפיסיקה...). בכניסה היה תור שנראה היה ארוך אבל התקדם דיי מהר, ואת הכרטיסים קנינו מראש, אז רק היה צריך להראות תעודה מזהה בקופה.
מישהם היו מאוד רעבים, ודהרנו דרך אולם המבואה והמדוזות המגניבות שבו, אל האיזור הפתוח והתור הארוך לפאסט-פוד המקומי. הייתי נעמד בתור יחד עם כולם, אלא שהבריכה הגדולה ובה חברים לבנים עצומים היפנטה אותי. את האחרים זנחתי בתור, והלכתי לבהות.
הם משייטים להם בבריכה, בעומק וברדודים, ולמרבה ההפתעה, מתברר שהם בוהים בחזרה! אפילו יותר מדהים מזה - הם משייטים, מרימים ראש, מחפשים מישהו מעניין, ומתקרבים אליו, וממש יוצרים קשר עין!
כשנגמר התור הארוך, אכלנו את הפאסט-פוד שלנו באמפי-תיאטרון מעל הבלוגות, ואיזה גברת לפנינו שאלה את בן-זוגה האם זה בסדר לאכול דגים שמתסכלים עליהם. התאפקתי, אבל הפטרתי בעברית שזה לא דג, אלא יונק. כמו שאמרו בפארודיה על החוש השישי: "איי סי סטיופיד פיפל, אנד ת'יי דונט איבן נואו ת'יי אר סטיופיד!"
יחד עם האוכל, קיבלנו צמידים ירוקים זוהרים, ובגלל שעשיתי עיניים לבלוגות הסבירו לי מה הקטע: בגלל שהרישיון שלהם הוא למכור אלכוהול יחד עם האוכל, מיד אחרי הדוכן של האוכל מראים את הקבלה לאחת המתנדבות, והיא עונדת לנו את הצמיד. זו הוכחה שקנינו אוכל, ואז אפשר ללכת ל"בר" המאולתר, שנמצא בפנים, ולקנות שם יין או בירה. בלי הגבלה. פיתרון קצת משונה, אבל מצליחים בכל זאת לעמוד בחוקים הנוקשים של המקום ביחס לאלכוהול.
נפרדנו מהבלוגות לטובת כוס יין, וזה מצדיק סרטון שלהם:
האקווריומים הקטנים בפנים בנויים מצויין, מלא דגים חמודים, וגם כאלו שלא. כולל תערוכת טרופיים, תערוכת צפרדעים(!), נחש גדול, כוכבי-ים ועוד עוד. בתערוכת האמאזונאס יש שם מפלץ עצום מימדים - חי ושוחה, אבל התערוכה היתה סגורה ולא יכלתי לדבר איתו יותר מדי. בפעם הבאה.
כמובן שהאקווריום של הכרישים (דיי קטנים יש לומר, אבל מתוקים למדי), מקבל הרבה מאוד תשומת לב:
יחד איתם, וגדול יותר מהם, שוחה שם סטינג-ריי (תריסנית) - ולא מנטה ריי כמו שמישהו שם ניחש, "רק" סטינג-ריי:
![]() |
ובהופעת אורח של הנוסע השמיני, הסטינג-ריי |
הסבלנות של שותפי לסיור היתה, אהם, קצרה, ועל כן נתלשתי מהבהייה הנמרצת, והמשכנו הלאה. את האקווריומים עם תערוכות של מה שאפשר למצוא בחופי BC השארנו לפעם הבאה, ויצאנו החוצה אל הפינגווינים.
הם מאוד גאים בפינגווינים שלהם, ולמעשה היו פרסומות ברחבי העיר לפני כמה חודשים שהציפורים הקטנות הגיעו לכאן.
![]() |
לא, הם לא רוקדים סטפס. גם אם מבקשים. וגם לא עושים מבצעי סיירת |
מדובר ב-7 פינגווינים אפריקאים, דיי קטנים, לפרקים עשו פרצופים חמודים, ולפעמים רטנו האחד על השני. אחת מעובדות המקום נתנה הרצאה קצרה, שהיתה דלה להפתיע בפרטים, בעיקר בהתחשב בזה שהיא ארכה 10 דקות. כנראה שזו ההפעלה לילדים, ולא עידכנו אותה לגדולים.
המשכנו את הסיור - הדולפינים הסתתרו, הotter דפק הופעה חלקית בלבד, ואריות הים הואילו לנהום נהמה קטנה במיוחד.
אז ירדנו למטה, כדי לראות את הבלוגות והדולפינים בגובה העיניים. הבלוגות היו מגניבים - אחד מהם עשה פטרולים - לכיוון אחד על פני השטח, סיבוב ליד הקיר כלפי מטה, וחזרה לצד השני על הגב.
הדולפנים שיש כאן הם זן קטן מאוד, והם נמצאים כאן כי מצאו אותם פצועים.
גם הם סקרנים ומתעניינים בקהל לא פחות משהקהל מתעניין בהם.
רגע אחר כך, בפינה של האקוסיסטמה הארקטית, היתה הרצאה של הביולוג הימי הראשי שלהם, שמוביל מסע צלילה (יקר להפליא) לצפון הרחוק מאוד, ושם הם חוקרים וגם קצת אוספים דוגמאות, סלעים, אלמוגים וגם דגים, ומביאים אותם לונקובר. מתקן האחסנה (אקווריום...) כולל קירור לכמעט אפס מעלות, פילטור של המים הנכנסים והיוצאים, וזגוגיות אקריליק עבות במיוחד, כדי למנוע אדים.
הוא הראה תמונות מדהימות, ואמר שצלילה ב-0 מעלות קשה יותר מאשר ב-5 מעלות. אני מאמין לו :)
בנוסף הוא הראה תמונות של שרץ ארקטי, סוג של סרטן, שכשהוא משריץ, הוולדות מטפסות לו על המחושים, והם גרים שם עד שהם גדולים מספיק ואמא זורקת אתם לעצמאות. אחר כך ראיתי אותם באקווריום, והם קטנים להפתיע, אבל זה ממש מצחיק - סרטן דמוי חרק שעליו עוד מלא כאלו, וזה הזכיר לי פרקטלים.
בעיני זה היה מרתק, אבל שותפי לסיור נעלמו מזמן :)
קינחנו בקולנוע ה-4 מימדי שלהם, שמציג את Pole to Pole של ה- BBC, בתלת-מימד, כולל כל מיני אפקטים מגניבים, כמו רוח וכיסאות רוטטים.
יצאנו שמחים ומרוצים, בעשר בלילה, ועדין היה אור קלוש. לכאן בטוח אחזור, עם הרבה סבלנות.
O מוסיף: מרשים לראות איך הם מנהלים את האופרציה של המקום. יש להם המון מתנדבים, ואחד הדברים שהם עושים מעולה זה סטיטיסטיקה. בכניסה היתה מתנדבת ששאלה אותנו בני כמה אנחנו ואיך שמענו על הארוע, אחרי הארוע קיבלתי אימייל עם סקר שביעות רצון, ולפי מה שסיפרו לי הם אוספים עוד נתונים ומשתמשים בזה כדי להיות יותר כלכליים. בנוסף הם נותנים חותמת ירוקה למסעדות שמגישות מאכלי ים שאומרת שהמזון מגיע ממקורות מתחדשים ומהאיזור.
נ.ב. - הם מציעים הזדמנויות התנדבות, כולל ניקוי האקווריומים בצלילה. אבל צריך ציוד מלא, וגם להתחייב כל יום שלישי בבוקר למשך שנה. וואו, זה יותר ממה שאני מסוגל לתת.
נ.ב.ב. - הפרחים שקנינו השבוע (מיצי אוהבת לשתות מי פרחים) החזיקו יפה, ויותר מזה, היום כשפיניתי חלק מהפגרים, גיליתי שחלקם נשאו פירות!
נ.ב.ב.ב. - הפינה הטכנית וסיפור עבודה:
השבוע המחשב של שכני לשולחן (לינוקס) התפגר באופן משונה מאוד. הואיל והוא היה ממש באמצע משהו, ואת רוב הפיתוח שלי אני עושה על המק, הצעתי לו להשתמש בדסקטופ שלי. אבל, בגלל סיבות מציקות והיסטוריות, הדסקטופ מריץ אובונטו, ועליו מכונה וירטואלית שמריצה זן ישן יותר של לינוקס, כדי שסביבת הפיתוח תהיה זהה לשרתים הוירטואלים בענן. זה פיתרון טוב לזה שהסביבה זהה, אבל זה מציק בעיני שזה לינוקס ענתיקא, וברגע שרצינו לאפשר לשכני להשתמש במחשב שלי, צריך איכשהו להיכנס למכונה הוירטואלית (באמצעות NoMachine למשל) או להתקין מכונה וירטואלית מאפס. ניסינו את הפיתרון הראשון, כיוון מהמק שלי אני יכול לעשות את הפטנט הזה, אבל השכן שלי לא הצליח. אז ראש הצוות (הוא הרבה יותר מנהל מאשר מוביל טכני, אם כי הוא עשה הרבה בזמנו) בא לעזור - וחיבל במכונה שלי - מתברר כדי לאפשר לעוד מישהו לעשות sudo בלינוקס, צריך להוסיף אותו לקובץ שנקרא sudoers. אבל משום מה לא יכולנו לערוך אותו, אז ראש הצוות עשה לו chmod. ורגע אחר כך התברר שאי אפשר לעשות יותר sudo במחשב הזה - הוא מודיע שהקובץ הזה חייב הרשאות מאוד מסויימות. חיפוש זריז גילה שצריך להיכנס בrecovery mode ולעשות מאונט לדיסק, כי הוא עולה בread only ואז לשנות את ההרשאות לקובץ הזה. יאק.
בנתיים הגיע R, המוביל הטכני שלנו, וכמו בסרט אקשן גרוע, נכנס למחשב של הבחור השני, במוד טקסטואלי בלבד, והקליד שם נמרצות. 10 דקות אחר כך המחשב ההוא חזר לחיים מלאים. הוא נפנה למחשב שלי, ובאמת עשה מה שקראתי שצריך לעשות, אבל הכל מהראש, בהקלדה נמרצת מול console.
אושר גדול הלינוקס הזה...
נ.ב.ב.ב. - הפינה הטכנית וסיפור עבודה:
השבוע המחשב של שכני לשולחן (לינוקס) התפגר באופן משונה מאוד. הואיל והוא היה ממש באמצע משהו, ואת רוב הפיתוח שלי אני עושה על המק, הצעתי לו להשתמש בדסקטופ שלי. אבל, בגלל סיבות מציקות והיסטוריות, הדסקטופ מריץ אובונטו, ועליו מכונה וירטואלית שמריצה זן ישן יותר של לינוקס, כדי שסביבת הפיתוח תהיה זהה לשרתים הוירטואלים בענן. זה פיתרון טוב לזה שהסביבה זהה, אבל זה מציק בעיני שזה לינוקס ענתיקא, וברגע שרצינו לאפשר לשכני להשתמש במחשב שלי, צריך איכשהו להיכנס למכונה הוירטואלית (באמצעות NoMachine למשל) או להתקין מכונה וירטואלית מאפס. ניסינו את הפיתרון הראשון, כיוון מהמק שלי אני יכול לעשות את הפטנט הזה, אבל השכן שלי לא הצליח. אז ראש הצוות (הוא הרבה יותר מנהל מאשר מוביל טכני, אם כי הוא עשה הרבה בזמנו) בא לעזור - וחיבל במכונה שלי - מתברר כדי לאפשר לעוד מישהו לעשות sudo בלינוקס, צריך להוסיף אותו לקובץ שנקרא sudoers. אבל משום מה לא יכולנו לערוך אותו, אז ראש הצוות עשה לו chmod. ורגע אחר כך התברר שאי אפשר לעשות יותר sudo במחשב הזה - הוא מודיע שהקובץ הזה חייב הרשאות מאוד מסויימות. חיפוש זריז גילה שצריך להיכנס בrecovery mode ולעשות מאונט לדיסק, כי הוא עולה בread only ואז לשנות את ההרשאות לקובץ הזה. יאק.
בנתיים הגיע R, המוביל הטכני שלנו, וכמו בסרט אקשן גרוע, נכנס למחשב של הבחור השני, במוד טקסטואלי בלבד, והקליד שם נמרצות. 10 דקות אחר כך המחשב ההוא חזר לחיים מלאים. הוא נפנה למחשב שלי, ובאמת עשה מה שקראתי שצריך לעשות, אבל הכל מהראש, בהקלדה נמרצת מול console.
אושר גדול הלינוקס הזה...