ראשית, ובלי קשר, נפרוש ברכות חמות ואיחולים לבביים ל-M ו- Y, להולדת בתם הבכורה!
זה לא שתכננתי לשבת לכם על הראש מיד אחרי הלידה, אבל בכל זאת אני מרגיש קצת רחוק, ורוצה להשתתף בשמחה.
וחזרה לפיונה.
כבר לפני זמן מה O אמר לי שעלי למצוא לנו הופעה שתעניין אותנו, שתתקיים בתיאטרון האורפאום, הסמוך אלינו.
מעבר לשמו המגניב, האורפאום מככב בעונה השלישית של פרינג', ובה מתגלה בתוכו חולשה בין היקומים המאפשרת לאוליביה להעביר אותם מיקום ליקום. הפינאלה של העונה צולם גם בפנים, וגם בחוץ (הרבה תמונות מהפרק), כפי שלכדו מצלמות העוברים והשבים.
אז לפני כמה זמן ראיתי את הפרסומת להופעה של פיונה אפל, שהתקיימה אמש באורפאום.
 |
| לא אני צילמתי, אבל זה הפוסטר |
בהינתן המועד הנכון, רכשנו כרטיסים טובים - שורה 18, ולהבא אדע שעדיף קצת יותר קרוב, אבל היה מוצלח מאוד.
את פיונה ופועלה אני מכיר ואוהב מקצת אחרי צאת אלבומה השלישי (Extraordinary Machine), עת הכיר לי את האלבום E שאיתו עבדתי (היה ממש כיף לחלוק איתו פרוק-רוק ועוד שלל מוסיקה). הסאונד הלא שגרתי, והמאמץ הנדרש להפנים את המוסיקה שלה, התחבר לי יפה לפינה החמה שיש לי לאלבומים המוקדמים של רג'ינה ספקטור, אם כי בלי ספק פיונה עומדת בזכות עצמה.
לקראת ההופעה עשינו שיעורים, וגם רכשנו את התקליט החדש -The Idler Wheel בשמו המקוצר (באופן דיגיטלי כמובן, אבל חוקי!!). אני מאוד אוהב אותו, אבל כפי שכותב משה קוטנר, הוא לא מאוד נגיש. היא לא עושה את החיים קלים, וממש צריך לאהוב אותה כדי לאהוב את האלבום החדש הזה. ההאזנה לו קשה - היא לא מסע כמו בתקליטי פרוג-רוק, או אחרים, אלא היא רצף של קטעים, חלקים קשים, חלקם קשים יותר. את מי שזה מעניין באמת, עוד קצת עליה ועל האלבום הזה כאן, ואף עדיף במקור (יש טעויות בתרגום), כאן.
כחלק מהשיעורים לקראת ההופעה, גם למדתי את שני האלבומים הראשונים שלה, והגענו להופעה מוכנים לכל. הכרטיסים אמרו שמונה בערב, ובהיותנו ייקים טובים, למרות שאנחנו גרים מרחק של דקה ורבע הליכה, הגענו בעשרים לשמונה.
האופראום מרהיב כמו תיאטראות אולד-סקול שלא רואים בישראל.
 |
| המבואה על שנדליריה |
 |
| התקרה בכניסה |
 |
| מבט מהבמה אל הקהל |
היינו מוכנים, כאמור, לכל, מלבד להופעת החימום. הופעת החימום התחילה בשמונה ורבע ונמשכה ארבעים וחמש דקות. בעיקרון הלהקה של פיונה משתובבת, אבל הם נדרשים להיות mellow, והאמת היא שהם היו קצת משעממים. הלכתי לשירותים, וגיליתי:
א. עוד אור בחוץ!
ב. האולם רק נראה חצי ריק, כולם בחוץ מתמנגלים, ומשתכרים לבטח.
ג. השירותים גם ממש אולד סקול. כמו באיזה סרט פילם נואר מגניב. לא צילמתי, כי היו יותר מדי אנשים שבאו והלכו...
 |
| מבט אל הבמה |
בזמן הופעת החימום, ובחיכיון להופעה עצמה, שיחקנו מעט את המשחק שמדי פעם אנחנו משחקים עם S ו- B - והוא נקרא - Spot the Gay Boy! כמובן שמדובר באנשים ברורים לחלוטין, וזה עם קריצה, שכן סביר להניח שארבעתנו נוכל להשתתף כמתמודדים יפה מאוד.
בקהל הרב היו נשים רבות, חלקן לסביות ברורות, חלקן לא, חלקן עם self inflicted hair cuts, וכמות קטנה של נשים סטרייטיות שאחזו בחוזקה את בני-זוגן, על מנת שלא ימלטו. היו, כמתבקש, גברים סטרייטים מועטים מאוד, שהוחזקו קצר על-ידי בנות-זוגן, והרבה מאוד גיי-בויז.
האמת, זה מעניין, לא חשבתי על זה לפני כן - למה המוסיקה שלה כל כך מושכת לא-סטרייטים. אבל בעליל, זה היה כך.
בתשע וחצי, סוף סוף, פיונה עלתה לבמה, לקול מצהלות הקהל.
 |
| צולם עם הטלפון שלי, התנצלות על חוסר האיכות |
היא התחילה בגרסה מחושמלת להפתיע, ומענגת להחריד של Fast as You Can, מה שהסביר את הדרישה מהחימום להיות mellow. בין השירים (סט-ליסט מלא כאן), הקהל צרח וצעק We love you! וכשהיא אמרה באחת הפעמים I don't know what to do, מישהו צעק לה do anything you want, שזה שיר שלה, שמדבר על תינוי אהבים (בין השאר).
היא עברה מהמיקרופון לפסנתר, וחזרה, והקול שלה היה מלא ועמוק, גבוה ושברירי, מתרסק ונוסק, ממש כמו שהוא בהקלטות. יש לה קול מדהים.
שפת הגוף שלה, לעומת זאת, כמו המילים, כמו העוצמה שהיא דוחסת לתוך הקטעים שבהם הקול שלה מתרסק, עוכרת שלווה. היא רזה, רזה מדי. אני מקווה שזה לא משהו שניתן לאבחן, אבל זה מטריד. הוא רוקדת בקצב הנכון והמדוייק, אבל משהו באיך שהיא עושה את זה גורם לי לרצות למצוא מחסה. O אמר שהוא בילה חצי מהזמן במחשבות איך הוא דוחף לה מרק עם לוקשים וטשולנט, כדי שלא תהיה כל כך רזה.
לאורך ההופעה היא ביצעה בערך את כל השירים מהאלבום החדש (חסר לי Hot Butter, וגם את Jonathan היא החסירה, אם כי הוא פחות חסר לי), ואחרי כל שני שירים שקטים (ומטרידים) היא פינקה בשיר מוכר ואהוב מתקליטים קודמים (כמו Extraordinary Machine, Tymps, וגם Criminal, שעליו זכתה באמי בגיל 18). חלקם היו בביצוע מדוייק כמו באלבום, חלקם מחושמלים יותר, וחלקם בביצוע טיפה שונה, אך מוצלח.
היא דיברה מעט מאוד, הסבירה על החולצה האדומה שלבשה כגלימה ("כמו ילדה בת שש, יש לי גלימה!"), הראתה בובת קרטון גדולה של הכלבלב שלה, ש"חוגג מחר יומולדת, ואראה אותו עוד כמה שעות!"), וכנראה היא לא מאוד מוצלחת בדיבורים בין השירים. הייתי שמח לשמוע אותה מדברת עליהם, אבל יש לי יסוד להניח שזה היה מעט מפחיד, ואולי אף מדיר שינה.
ציפיתי להדרן, אבל במקום היא ביצעה קאבר, שבעיני היה מעט אנמי אחרי האנרגיות המדהימות שהיא פרקה על הבמה. היא נותנת את הנשמה, ממש spills her guts על הבמה, ואני ממש לא מקנא בה.
פעם ראינו את ההצגה "אישה בעל בית", בכיכובן של קרן מור ורבקה מיכאלי (ומשם הציטוט האיקוני "באוהאוס?! בתחת שלי באוהאוס!!"), ובסיומה, תוך כדי מחיאות הכפיים, קרן מור פלטה אנחת אוף עם לחיים מנופחות שמתרוקנות, מה שהבהיר לי שקשה לה לעבור את ההצגה הזו כל ערב, כנראה יותר משהיה לי קשה לתת לה לנער אותי בהצגה.
אני מודה, שלמרות שמאוד נהניתי בהופעה של דיפ-פרפל, הם לא נותנים את הנשמה. גם רוג'ר ווטרס, שבהופעה שלו עברתי חוויה קשה ומזככת הרבה יותר, גם הוא לא נותן מעצמו כל ערב ככה. פיונה אפל כן - היא מתפרקת כל ערב על הבמה, ואני מאוד מקווה שהיא גם מצליחה להיבנות מזה.
כשירדה מהבמה, איש אבטחה מגודל קלט אותה, ממש כמעט בזרועותיו, וגונן עליה (מפני שומדבר, יש לומר), עד שנעלמה אל מאחורי הקלעים.
ביקורת מפרגנת (ותמונות הרבה יותר מוצלחות משלי) על ההופעה אמש, ניתן לקרוא כאן.
אנקטודות לסיום:
- מתופפת זה נחמד מאוד, בעיקר כשתופפה ממש, ולא עשתה רק כאילו כמו במשך החימום.
- לקלידן שלה תסרוקת מרשימה.
- K מבקרת אותנו כעת, היינו בסופ"ש ארוך בקלוווונה, ופוסט על כך בהמשך.
מניוקים, איזה כיף לכם שהלכתם לקונצרט שלה.
השבמחקחן חן, אם כבר גרים באמצע של הצנטרום של הפיילה (לפחות בחוף המערבי...) אז אפשר גם להינות מזה. הבעיה שיש המון הופעות מצויינות, וצריך לתקצב!
מחק