והימים, ימי ראשית הקיץ

לקול תרועות עמיתי לעבודה, וגם לשמחתי, הקיץ סוף סוף הגיע השבוע גם לנורת'-ווסט. מאז יום שלישי שמש כל היום, ואתמול בטיול (פרטים בהמשך) היה 24 מעלות, והזענו יפה מאוד בטיפוס! 

מצד שני, כשעוצרים לנוח, גם בשמש, לא נורא בכלל. זהירות, כי בכל זאת אפשר להישרף בקלות.

אבל אני מקדים את המאוחר - השבוע הצטברו חובות לבלוג, ועכשיו, כש-Y סוף סוף שלח את ה"פיהוק" (והמבין יבין), ואני לא מעכב אותו יותר, אפשר לכתוב פוסט :) במקום לכתוב 4 קצרים, אכתוב אחד ארוך, ומי שמתעצל מוזמן לקרוא כותרת ביום.

לא לגמרי ברור לי למה, כשאני שם וידאו בדף, בדפדפן שלי זה תמיד קופץ אל הוידאו, ועל כך התנצלות.

יום קנדה שמח!

לא ידעתי שיש גם מאונטיות

הסופ"ש הקודם היה עמוס - התנדבנו, וגם היו חגיגות יום קנדה. האירועים המכוננים של קנדה הרבה פחות דרמטיים מאשר הפרידה של ארה"ב מבריטניה, או המאבק הישראלי, ולמעשה הקנדים הם עדיין נתיני הכתר, אבל זה לא אומר שאין חגיגות שמחה.

אז יחד עם ההמונים הלכנו לכיוון הקנדה פלייס, כדי לחזות בחגיגות.

היו תורים ארוכים להפליא לדוכנים שחילקו מיני מזון חינמיים, כולל יוגורט, סלמון, שוקו, ועוד כל מיני. את האוכל שלנו קנינו בכסף, ולכן בלי תור. 

לא היה באמת מרגש (לפחות לא לנו), אבל אני עדיין חושב שעדיף בלי הפטישים, ובוודאי בלי ספריי הקצף.

עוד פטנט נחמד הוא שאם יום קנדה (1 ביולי) נופל על סופ"ש, אז מקבלים את יום שני שאחריו חופש. נחמד, אה?

תחרויות למברג'קס. אנד איים אוקי??

בערב התארחנו אצל G ואכן היה נוף לזיקוקים, כמו שסיפרו שיהיה:

גם יום שני (שהיה חופש) היה מאכזב מבחינת מזג אוויר, ממש ירד גשם, והתעצלנו למדי - בסוף רבצנו עם כמה חברים גאים בבית, אכלנו פיצה טעימה, וראינו סרט; אמנם לא סרט גאה באופן מובהק, אבל בכל זאת בחירה לא מאוד סטרייטית: The Secret of Roan Inish - סרט אירי קטן, על קשיים של משפחת דייגים אחרי מלחמת-העולם השניה, באיים הנידחים במערב אירלנד. היה נחמד להפתיע, אבל טוב ששמנו כתוביות - כשהם ממש דיברו אירית היה כתוביות במקור, אבל גם שהם דיברו "אנגלית" המבטא היה לא קל. בסופו של דבר זה feel good movie ולא רק קשיים ודוחק. 

כיכב גם בפוסט הקודם של O

The Grouse Grind

כמובן שתמיד קצת מבעס לחזור לעבוד אחרי סופש ארוך, אבל אין מנוס. את סיפור העבודה המציק של השבוע אכתוב למטה, ונמשיך בשמחות.

את שלישי בערב "בילינו" בקוסטקו, והדבר החיובי ביותר שיצא משם (חוץ, כמובן ממקרר מלא) - הוא נתח הרוסט-ביף, שהכנו לפי המתכון של ג'יימי אוליבר. יצא מעולה!

כמו שאמר לי I - זה אפילו כשר!
אה - השלב הטריקי הוא ה- Basting & gravy. אנחנו הכנו בלי בכלל - רק הרטבתי את הבשר בשלב שהוא אומר לעשות בייסטינג, אבל בד"כ זה באמת אמור לבוא עם חמאה.








מכיוון שיצאה השמש, ביום רביעי יצאנו מוקדם מהעבודה, לקחנו אוטובוס, וטיפסנו את ה- Grouse Grind. מדובר ב850 מטר טיפוס רצוף, שנחשב אטרקציה. הבעיה האמיתית היא שצפוף מאוד, ובעיקר מה שאני זוכר הוא התנשפויות נמרצות של אנשים ברמה זו או אחרת של אתלטיות.

מלמטה עד לראש הרכבל. 850 מטר.

היער מאוד יפה, הדרך מלאה מדרגות, וזה לא לגמרי מרגיש כמו טיול בחיק הטבע - יותר כמו השתתפות במירוץ עמוס משתתפים. עקפו אותנו רצים רציניים, בדרך היו גם נערים ששמו אחד לשני רגל, כדי להשיג, וגם היו אנשים, אהמ, עגלגלים, שעקפנו אותם.

כפי שנדברנו מראש, לקחנו איתנו את S, אבל למרבה הצער B היה צריך לעבוד, אז נאלץ לגרור אותו לשם בהזדמנות אחרת (למרות שהוא כבר היה שם).
בנוסף גררנו איתנו את Ch, בחור חייכן ונחמד, שעובד איתי. הוא במשרת סטודנט, רק לקיץ, מה שנקרא כאן internship, והוא נמצא בונקובר כבר חודשיים ולא יצא מהעיר! למרות שיוני היה גשום ואומלל למדי, זה עדיין עוול גדול, והוא פער זוג עיניים גדולות למראה היער. הוא גם צלם יותר רציני ממני, ו-O קיבל שיעור שהדגים עד כמה אני צלם נסבל בטיולים.
בזכות Ch הטיפוס היה מספיק נינוח, ולמרות שהזענו, לא היינו קרובים להתפגרות.

הרבה אנשים רואים את זה ומתעלפים

ממש דוחפים אחד את השני כדי להשיג

היה נחמד, בעיקר כי הודות לימים הארוכים אפשר להספיק את זה אחרי העבודה, אבל זה בהחלט לא תחליף לטיול מוצלח. צפוף, ומאוד סלול. אחרים סיפרו לי שלפעמים צריך לעמוד שם בפקקים, כי יש כל כך הרבה אנשים, ולפעמים גם אנשים יורדים.

מגיעים לראש הטיפוס, ויש שם שלט שאומר שאסור לרדת ברגל. כנראה שאלו שיורדים זה אנשים שהתייאשו...

בראש הר גראוס יש אתר סקי קטן (כבר לא פעיל, בכל זאת חודש יולי), וגם יש שם צמד דובי גריזלי במכלאה דיי גדולה.


אני חושב שהסיפור הוא שמצאו אותם פצועים, או אולי כגורים, ולכן אי אפשר לשחרר אותם חזרה לטבע. אבל בכל מקרה, האחד שראינו היה קטן להפתיע, אבל ההתנשפות שלו הזכירה מפוח בסדר גודל תעשייתי.

אחרי הסיבוב אל הגריזלים, ולמתוח קצת את הרגליים, החלפנו חולצה, והתיישבנו בבר - אומרים שאחרי מאמץ כזה הבירה משפיעה יפה. גם אכלנו, כי דילגנו על ארוחת ערב, וראינו משם את השקיעה. לקחנו את הגונדולה למטה, הספקנו לאוטבוס הלא-מאוד-מאוד-מאוחר, שתוזמן מעולה עם המעבורת, והגענו הביתה בסביבות 23:30. מכיוון שאמצע שבוע, מהר להתקפל ולישון, כי מחר עבודה.

שם ונקובר (צד שמאל). הושט היד וגע בה.

טיול ל- Blue Gentian Lake

אתמול (יום שבת) יצאנו לטייל עם קבוצת המטיילים.
באופן מצחיק נקודת ההתחלה (והסיום) היתה אותה הנקודה שבה ירדנו מהאוטובוס בדרך לגראוס גריינד (אז ירדנו תחנה מוקדם מדי, אבל מילא). הדרך מתחילה בלחצות את סכר-קליוולנד (ע"ש הממונה על המים הראשון של BC) - שסוכר את אגם קפילאנו, שהוא מקור המים העיקרי של ונקובר.

המסלול המתוכנן היה לא מאוד ארוך, ולכן הוסיפו לו באלתור מסויים אגם נוסף. יצא בסופו של דבר יותר מ-22 ק"מ (הגי'פיאס בטלפון פספס חלק, קשה לדעת כמה בדיוק) וכ- 700 מטר עליה מהתחלה לנקודה הגבוהה ביותר.

כדרכם בקודש הם טסים, ואין עצירות אמיתיות מלבד הפסקת הצהריים, וגם היא דיי קצרה. לא ברור לי למה ממהרים כל כך, כשנטייל לבד, נעשה יותר עצירות.

המסלול עבר ביער המדהים, וליד 3 אגמונים קטנים - Lost Lake שהיה האחד שיכלנו להתרחץ בו (ולמעשה נתקלנו שם בגברת חשופת חזה שעשתה כך), אבל הקבוצה לא עצרה. אחריו הגענו ל Blue Gentian Lake, שאינו כחול  - השם מגיע מהשם של פרחים כחולים קטנים שפורחים כאן בסוף הקיץ. האילתור הוסיף את West Lake, ומאוד רציתי להתרחץ, אבל למרבה הצער ראיתי את העלוקות לפני שנכנסנו למים. האם זה מצער? לא לגמרי ברור :)

הסלמון-בריז מבשילים יפה, וכזכור, אין להם טעם של דג, אלא טעם של בריז חמצמצים, גם כשהם בשלים.

רק אוסיף שחוץ מחיפושית-יוני, שעליה כתב O, גם ראינו זחלים יפים, וכמובן הרבה ברחשים. אין יתושי ענק, אבל יש מיני עוקצים ומגרדים - לא נורא, אבל כן צריך דוחה חרקים.

Lost Lake

Blue Gentian Lake

West Lake על עלוקותיו

עבודה עם נוף

סיפור עבודה של E

יצא לי כבר בעבר להשוות בין מוצר פנימי (שנאמר - eat your own dogfood) לבין מוצר שעושה דבר דומה, רק כבר יצא החוצה באופן רשמי. למשל - שימוש ב- Azure לעומת שימוש באיזה שהוא ענן פנימי שעדיין תחת פיתוח.
מוצר רשמי, הגם שיודע להיות מבוגג כהוגן, לפחות נהנה מתיעוד טוב, שאיפה לכמות באגים נמוכה, שירות טוב (זה בתשלום בכל זאת), ופורום משתמשים רחב בעולם, שעוזרים ומשתפים בהפתעות.
מוצר פנימי, במקרה הטוב סובל מתיעוד חסר מאוד, ובמקרה הסביר - תיעוד לא קיים עד רמת ה"תקרא את הקוד", באגים אמיתיים, ותמיכה חסרה מאוד, שכן צוות המפתחים שעובד על זה עמוס גם ככה, ואין להם זמן להצקות שלי.

כדי שלא יהיה משעמם, וכדי שאדמיין שמישהו מקשיב לקיטורים.

בשבועות האחרונים יצא לי שוב להתנסות בחוויה המפוקפקת הזו. בתור איזשהו backing-storage, אני חשבתי להשתמש במוצר החיצוני, שיתרונותיו ומגבלותיו ידועים, ובעיקר, ה- API שלו ברור (כלומר איך להשתמש בו), והדרך סלולה. למרבה המצוקה, אחד הבכירים הטכניים שנמצא גבוה מספיק בפירמידה, מנסה לקדם פרוייקט פנימי מסויים, שעדיין נמצא בבניה. הם פותרים בצורה מאוד מרשימה בעייה מאוד ספציפית, והבכיר הזה החליט שכדאי לנצל את המשאבים שלהם גם לצרכים שלי. כמובן שזה אומר שהיה צריך לסובב את הבעיה שלי קצת ולעצב אותה ככה שתהפוך למסמר שמתאים לפטיש הזה, אבל יחסית מילא.
אז ביליתי זמן ניכר בקללות נמרצות מול המחשב, כי (כאמור) - התיעוד כמעט ולא קיים, אינו נכון, ניסוחים מבלבלים, והגדרות מתמטיות מעט עמומות. לא ממש התחשק לי לקרוא את הwhite-paper ששוטח את היסוד המתמטי, גם כי הוא נכתב לפני שנתיים, והיישום כנראה מתבסס על זה באופן רופף, וגם מהסיבה הברורה: לא מתחשק לי לקרוא מאמר מתמטי.
באופן השימוש היו דברים שניחשתי, היו דברים שניחשתי לא נכון, היו דברים שעשיתי לא נכון, ואף נאלצתי בחלק מהמקרים להסתמך על סיכומי ישיבות שלהם, מלפני שנה, שמצאתי באיזה מיילינג ליסט, שמתריעים שזה לא סופי.
אל הקוד האמיתי שלהם אין לי גישה (מידור, בכל זאת), ככה שאין לי את מקור הידע האמיתי, ואני נאלץ לעשות איתם פינג-פונג מציק של מיילים. הם דיי עמוסים גם ככה, והם לא מאוד זמינים.

השיא הגיע השבוע כששאלתי משהו על שימוש בממשק שלהם דרך ג'אווה (ולא דרך סקריפטים - קומנד-ליין ואושר כזה) - והתשובה היתה: "אה, מה שאתה צריך לא כל-כך יעבוד דרך ג'אווה, ולמעשה מעולם לא עבד".
ברצינות?!
ואת זה הבכיר משווק בתור הפיתרון האולטימטיבי לבעיה?
אוף.

הצד החיובי הוא שפתחתי להם באג, והם טוענים שהם יטפלו בו השבוע כדי לפתור את הבעיה שלי. בנוסף אני אתייעץ שוב עם הבכיר, על משקל WTF, כדי שיציק להם שיפתרו לי את הבעיה.
אספקט מוצלח נוסף של התשובה המאוד מציקה הזו, הוא שבאקט מרדני אני הולך להחליף את שכבת האיחסון במוצר החיצוני, עד שהצוות ההוא יפתור את הבעיה. אני צופה שזה יקח לי בדיוק יומיים-שלושה. הבוס היה מרוצה מהגישה הזו.