רשמים ראשונים מהעבודה

אחרי שלושה ימים בעבודה קשה לומר שאני מומחה גדול לאופי העבודה הקנדי, אז קחו בחשבון שאני עשוי לעדכן מאוחר יותר את מה שאני רושם עכשיו.

בגדול אני עושה משהו לא מאוד שונה מדברים שעשיתי בעבר, ואופי הקוד גם לא מאוד שונה. יש דברים לא מתועדים, יש ידע שיושב אצל מעט אנשים, אין מספיק מסמכים כלליים על עבודה עם המערכת, ויש מגמה של עליה בהקצאת המשאבים לנושא הזה לרגל גדילת החברה.

בינתיים לא עובדים הרבה שעות. הרוב מגיעים עד 9:30 ועוזבים 9 שעות אחרי. אין אוירת לחץ. 

ועכשיו לדברים המוזרים:

• המתכנתים יושבים באולם גדול שבו 40 איש בערך. אין בכלל מחסום בין האנשים. כולם יכולים לעבור מאחורי ולראות אם אני בפייסבוק כל היום, וכל הזמן אני רואה בזוית העין שלי את הבחור שלידי מזיז את הראש שלו ממסך למסך, וזה נראה לי כאילו שהוא מסתכל עלי פתאום ואני מתאפק שלא לשאול אותו אם הוא רצה משהו.
• אנשים לא אומרים שלום כשהם באים או הולכים. לא כולם ככה, ואני משער שזה נובע מחוסר רצון להפריע ולא מסנוביות. אם אני יוצר קשר עין עם מי שבא אז הוא יגיד שלום, אבל בגדול זו התגנבות יחידים חרישית לכיסא או לדלת.
• חלק אוכלים לבד בחושך ליד המחשב. גם בישראל זה היה אבל פה זה יותר נפוץ ממה שראיתי. אולי זה קשור לזה שלא לוחצים להישאר הרבה שעות, וגם העבודה לא משלמת על הארוחה, אז מעדיפים להזמין משהו קטן או להביא מהבית. יש מטבח אז למה לא לאכול בו?
• מסתבר שחוקי הנימוס הם שכשמישהו בא להציג את עצמו צריך לקום וללחוץ לו את היד כששני הלוחצים עומדים. מזל שביום שאני התחלתי הגיע עוד בחור קנדי, אז אני רואה איך הוא מתנהג ומחקה אותו.
• ביום שהגענו עשו לנו טקס הצגה לפני קבוצת הפיתוח. לחצנו ידים לארבעים איש, כל אחד אמר את שמו 40 פעם, אנחנו אמרנו "נעים להכיר" ואמרו לנו "נעים להכיר" ארבעים פעם. זה היה מחוייך ומשועשע ועכשיו אני עדיין לא זוכר אף שם.
• כמעט כולם גברים. יש 2 נשים מתוך 40 איש בפיתוח. מאז הצבא לא הייתי בכזו קבוצה אחידה מבחינה מגדרית. זה ממש מוזר. אני מסתכל סביבי, וכל מה שאני רואה זה גברים. הייתי רוצה לומר שזה חלום שהתגשם, אבל למרבה הצער יש קצת הרגשה שהדינמיקה טסטוסטרונית יותר ממה שהייתי רוצה.
• בינתיים יצא לי לקבל הסברים משני אנשים, והם הסבירו ממש באריכות. אולי זה בגלל שאני שותק ולא קוטע אותם, אולי כי אני נראה להם סתום, אולי כי הם קנדים ואולי במקרה. אבל הרבה אחרי שהבנתי הם עוד ממשיכים להסביר, ולא נעים לי לקטוע אותם ולומר להם שהבנתי כבר.
• שיטת הניהול היא כמעט מטריציונית. יש מנהל תוכנה שאצלו איזה 20 איש, ויש שלושה מנהלי פרוייקטים שמקצים להם משאבים מזדמנים. אין מנהל קבוע ויחסית קרוב שרואה ממש מה אני עושה. אני עם ראש פתוח, אבל לא ברור לי עדיין איך הם מתמודדים עם ההיבט האנושי של לנהל.
• בכל תהליך הקבלה לא בדקו לי תעודה אפילו פעם אחת. אני יכול להיות מרגל תעשייתי או להתחזות למישהו אחר. מה זה האמון הזה בזולת?

גם בעברית אני לא מהאנשים היותר ידידותיים בעבודה, ובאנגלית לקשקש שיחות חולין זה אפילו עוד יותר מעיק. מזל ש T שם והוא לוקח אותי איתו לאכול יחד עם עוד בחור דובר עברית ואורחים מזדמנים מהעבודה. ככה אני יכול לרחף בשקט בזמן שהם מחזיקים את השיחה.

חוצמזה ראינו את "מראה מראה" ונהנינו. כשדיברתי על זה בארוחה היה מי שירד עלי שזה סרט ילדים, ואחד הקנדים הוריד אותו מהגב שלי עם ההסבר שלא כל סרט שאינו מוגבל לגיל מבוגר הוא סרט ילדים. זו היתה דוגמא לאיך שהקנדים האלה יודעים לעמוד על שלהם ברכות ובנחישות.

וגם פריחת הדובדבנים בעיצומה, ועד שנעלה פוסט על טיולינו בעיר, להלן דוגמית:

עצי דובדבן

פרחי דובדבן

פרח ענק שלא הכרנו

ההורים של E פה ואנחנו מאוד שמחים לבלות איתם. נקווה שנוכל לספר כמה נהנינו בטיולים באיזור.