ביקור ראשון אצל וטרינר

אחרי הטראומה של לטלטל את מיצי מישראל לונקובר כל כך נרתענו מלשים אותה בכלוב עד שקצת הזנחנו אותה ולא הלכנו לביקורת שנתית. היא גם שונאת את הכלוב וגם שונאת וטרינרים וגם חתולת בית בריאה. רצה הגורל ופתאום מיצי התחילה לגרד את האוזניים עד זוב דם, כולל אדמומיות וגועל נפש חום במעמקים.

"Today the cat won"

אזרנו אומץ ולקחנו אותה למרפאה הקרובה, שם הוטרינרית תיחקרה אותנו לגבי הרגלי האכילה שלה, והסבירה שלא סביר שאצל חתולת בית זה אקריות (Ear Mites), אבל אולי זה אלרגיה למשהו. לקח זמן עד שפיענחנו מה השתנה - לפני שבועיים הבאתי זר ציפורני חתול, והסתומה הקטנה שתתה מהאגרטל, וכרגע זה החשוד העיקרי. היא גם הקיאה יותר מהרגיל בתקופה האחרונה.

לא אלו הפרחים האשמים, אבל זו אילוסטרציה

עם או בלי קשר לעליה בתדירות ההקאות, פיתחנו רגישות ליללות המסויימות שהיא מייללת לפני שהיא מקיאה, כך שאחד מאיתנו מזנק מהמיטה מתוך שינה (לרוב זה E) וגורף אותה בן רגע לאמבטיה כדי שהיא לא תקיא כל השטיח מקיר לקיר שיש ברוב הדירה. זה מאוד מעיק לנקות את השטיח, מספיק כדי להצדיק זינוק באמצע הלילה. הטקס כולל לסגור אותה באמבטיה עד שהיא מקיאה שני סיבובים ומתחילה ליילל שיוציאו אותה, ואז לנקות. תאמינו או לא, זה יותר פשוט מלנקות את זה בבוקר.

קצת פחות מעודד לראות את השלד הזה אצל הוטרינר

בישראל היינו מזמינים וטרינרית אלינו, והיא היתה מגיעה עם כלוב לחץ כדי להצליח לבדוק את המפלצת הקטנה. פה סיפרנו לוטרינרית על ההיסטוריה הפושעת שלה, אבל ניסיתי לאתגר את הצוות להימנע מהכלוב. בכל זאת, מדינה חדשה זה זמן טוב לפתוח דף חלק. הוטרינרית השתכנעה, הביאה סייעת מיומנת עם כפפות משוריינות, סילקה אותנו מהחדר וקיוותה לטוב. קולות חבטה, נהמות ויללות סיפרו לנו שמיצי לא השתכנעה. המירדף נמשך ארבעים דקות, ובסופו הן אפילו לא הצליחו לשקול אותה. 

הרשע הזה, שמו ווידאר, ומיצי עשתה לו קסססס

ויתרו לנו על מחיר הבדיקה הכללית, שלא באמת בוצעה, והמליצו לנו שבפעם הבאה יתנו לה זריקת טשטוש. נתנו לנו טיפות להפחתת הגירוד, אנטיביוטיקה ומרשם לכדורים נגד אלרגיה. אנחנו אופטימיים.

כנראה שבכל זאת משהו בסדר במרפאה הזו

כנראה שיש לאלו שימוש

מיצי מקיאוולי בפוזה תמימה