יום ראשון, 17 במרץ 2013

St. Patrick's 2013

מחד, זו השנה השניה - כלומר לא כל דבר הוא לראשונה, למשל זו הפעם השניה שאנחנו מציינים כאן את חגו של פטריק הקדוש בשתיית בירה ירוקה וצפייה במצעד. (הווליום בסרטונים עשוי להיות טיפה חזק, יתכן שכדאי להנמיך עוצמת רמקולים). [כזכור בפוסטים עמוסי תמונות, לחיצה על אחת מהן תאפשר לצפות בהן בגודל מלא.] מאידך, שנה שעברה לא הספקנו לכתוב על זה. השנה כן. 

הקטע הקצת מצחיק הוא שבעצם רוב המשתתפים במצעד הזה היו גם במצעד הסיני, וגם במצעד הגאווה. השנה, בניגוד לשנה שעברה, וויתרנו על החובה התרבותית לצאת לשתות בערב שלפני. חגגנו עם פיצת שיבולת שועל (oatmeal) - תוצרת B ו- S להתפאר. היה, אהמ, מעניין. בנוסף היתה גם פיצה רגילה תוצרת בית (מעולה!) והיין זרם כמים. 
שנה שעברה הלכנו לשתות בגאסטאון, שתינו כהוגן, והלכנו חזרה הביתה אחרי חצות, מבוססים בשלוליות קיא לאורך רחוב גרנוויל, שלוליות שכפי הנראה עוררו על ידי צריכה מוגברת מדי של בירה ירוקה על ידי הנוער הקנדי (מעל 19, אל חשש).
עכשיו הם חולקים שוקולד, עוד כמה שנים יקיאו בירות ירוקות
אז וויתרנו על החוכמה הזו, וקמנו הבוקר לצלילי חמת חלילים נישאים ברוח. נחמד מאוד, בעיקר כי זה לא היה על הראש שלנו, אלא ממרחק. קבענו עם עוד כמה חברים, והלכנו לצפות במצעד, שהיה אמור להתחיל ב-11. יום שמש יפה להפתיע, אך עדיין קריר, ורוח שעברה דרך המעיל הקל שהבאתי. 
A יעץ שנהיה שם בעשרים ל-, אבל A ו- K איחרו (חזרו מריצה ארוכה), V סתם איחר (צריך לקום מוקדם יחסית ליום ראשון, הא?), O גילה שהיה לו משהו (ופגש אותנו אחרי המצעד), ו- S ו- B איחרו (והשמיים לא נפלו, אלא רק כמעט). באמת הגעתי בזמן, ותפסתי מקום מצויין, וכל השאר הגיעו קצת אחרי, אבל לא נורא. 

רגע לפני שהתחיל הצטופף לידי בחור אסייתי עם כובע צמר אדום, באופן דחפני להפתיע, S ואני גלגלנו עיניים, אך לא אמרנו כלום. מאוחר יותר, כששוטר ביקש מכולם לזוז אחורה הבחור מלמל דברים בשקט, ויצא לי לראות שכפי הנראה מדובר במישהו עם תסמונת דאון, כך שלא עשינו סצינה. כנראה שלא היינו עושים סצינה בכל מקרה, אבל ניחא. 
המצעד הגיע ב- 11, ולמרבה ההפתעה הסתיים תוך 40 דקות. היו נציגים מכוחות המשטרה, כבאים, אמבולנסים, שפע של גברים בחצאיות (אני מניח ש-kilt הוא מונח פחות מתייג מ"חצאית סקוטית", שכן מדובר על מצעד אירי ככלות הכל), חמתות חלילים, ילדים רוקדים, ילדים מכנרים, בחורים מסייפים עם חרבות נאות, וכלב פאג חמוד, שממש רציתי שיתחיל לשיר את I'm still alive
כאמור הסתיים מהר להפתיע (המצעד הסיני היה ארוך יותר, שלא לדבר על מצעד הגאווה שלקח יותר מדי זמן), ובסיומו הלכנו לפאב, לגמוע בירה ירוקה כמיטב המסורת, ולסעוד על אוכל מסורתי. 
נער הפוסטר של פטריק הקדוש?

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה