חתונה בקנדה

אחת הסיבות שעברנו לקנדה היא שאפשר להתחתן פה. אמנם לכאורה ידועים בציבור מקבלים את אותן זכויות בדיוק כמו נשואים, אבל לא להתחתן זה בזבוז של אפשרות חשובה וגם לדעתי יום יבוא ונשמח שיש לנו מסמך שיכול להוכיח בצורה פשוטה את מעמדנו, ולא להקלע למצב שבו אחד מאיתנו צריך להראות את החוזה בעברית עם התרגום ואישור הנוטריון, ואישור על חשבון בנק משותף ותמונות שלנו מהחתונה.

 במאמר מוסגר אזכיר שאפילו משנים את החוקים ככה שגם בלי שום הצהרה, אחרי שנתיים של ניהול משק בית משותף הזוג נחשב ידועים בציבור כך שמקבלים את מחצית הממון ומחצית החובות מבן הזוג. קנדה רוצה להקל על האזרחים ליצור מערכות מונוגמיות.

I do

הפרוצדורה להתחתן פה היא מאוד מעניינת. ראשית צריך לקנות רשיון נישואין, אותו ניתן לרכוש במספר מצומצם של מוסדות מורשים כגון סוכנות הביטוח של לונדון דראגז, שזה סוג של סופרפארם מקומי. הפקידה בדקה את התעודות שלנו, הזינה פרטים לטופס ממוחשב, אישרנו שכל הפרטים נכונים, שילמנו מאה דולר ושולחנו לדרכנו עם רשיון ועם פרסומות לביטוחים. כנראה שכל זוג בראשית דרכו צריך ביטוח חיים טוב.

כבר עשינו חתונה לתפארת בישראל, בלי רב אבל עם אסתי זקהיים המהממת שריגשה את הקהל, ועשינו מסיבת רווקים עם חשפן חובב ומסיבת רווקוּת עם זוגות, טף ומקנה, כך שלא חשנו צורך להרים הפקה. חשבנו שאפשר יהיה לעשות רישום פשוט בעיריה אבל פה השיטה היא שיש מחתנים, שאין להם בהכרח זיקה לדת, והם יבואו לאן שיגידו להם, יש חלק קטן שהם חייבים לומר כדי לקיים את הטקס ובנוסף לזה אפשר לסכם איתם שהם יגידו עוד הרבה דברים, והתשלום להם מפוקח על ידי הממשלה ומוגדר היטב, עד לרמת חשבון ההוצאות. המינימום הוא 87 דולר, וזה מה ששילמנו.

האדון המחתן

בגלל שרוב האנשים עושים חתונות באולם, למחתן שלנו לא היה משרד, אז השתמשנו לראשונה בחדר הישיבות שיש בבניין. זה חדר גדול עם שולחן ענק ומטבחון. אולי עוד נעשה שם איזו מסיבה. העדים היו S ו B, ולמרות שניסיתי להתייחס לעניין בקלות ראש הם הביאו עוגה, E הביא וויסקי, המחתן נשא נאום והתעקש שאנחנו נחזור על ההצהרה בניסוחה המדוייק כדי למלא אחר תנאי הטקס. העסק נמשך פחות משעה ואחריו באופן ספונטני יצאנו לארוחה במסעדה טעימה בעיירה הסינית.

תכל'ס להיות מחתן נראה לי יופי של מקצוע. צריך לעשות קורס, להיות מבוגר ומוכר בקהילה, מספר התקנים מוגבל, וזה יופי של כסף מהצד וגם הולכים למסיבות כל הזמן. אולי זו תהיה הקריירה הבאה שלי? מה שעוד מעניין לראות שפה הנישואים מנוהלים על ידי משרד הסטטיסטיקה, כעוד נתון שצריך לדעת על התושבים. לפי האופן שבו מעודדים אנשים להתחתן ההשערה שלי היא שהם גילו שיש קורלציה בין נישואין להוצאות נמוכות על רפואה או משהו כזה, ולכן יותר כלכלי לזווג את האוכלוסיה ללא קשר לדת, צבע ומין. בקרוב אצלכם?

האביב מאיים לפרוץ!

סוף סוף היה יום שמש בויסטלר

ו- E מוסיף: סוף סוף אמרתי - איי דו! כמו בסרטים! אבל לא לבשתי שמלה לבנה.
עד כמה שאני מבין גם יחתנו תיירים, כי האמירה היא שלא צריך להיות תושבי BC, אבל כנראה שזה ראוי לבדיקה נוספת.