חוג ניהול - סיבוב שני

לא מזמן התחיל הקורס השני בלימודי התעודה שאני עושה במכללה המקומית. היו כמה אנשים שהכרתי מהקורס הקודם, וכשהגעתי היו כמה שניפנפו לי לשלום בנחמדות. כרגיל הארוע התחיל בחלוקה לזוגות, שאלת שאלות הדדית ודיווח למורה ולציבור על המידע הפיקנטי שכל אחד דלה מבן זוגו. בדומה לפעם הקודמת עלה בגורלי צעיר קנדי קצת טיפש שלא סיים קולג', לא ניהל מימיו, מתעניין במעבר ליפן מבלי לדעת את השפה או בכלל איפה זה, לומד להנאתו ++C כדי לתכנת אפליקציות לסלולרי (מה?!?!). הפתעתי אותו עם כמה פרטים על טכנולוגיה, והפגנתי זעזוע מזה שהוא חושב שיהיה לו יותר טוב ביפן. אולי בגלל שהוא גדל בבורנבי וגר שם עד היום. זה מסביר הכל.

יחסית לקורס הקודם יש פה יותר אינטרקציה אנושית. מישהי סיפרה שהיא עובדת בדיור מוגן (Retirement house), ושהם פתחו סניף חדש. העובדים במפקדה הבטיחו שהם יארגנו את מסיבת הפתיחה, אבל בסוף ברגע האחרון הבריזו והיא והעובדים בסניף שלה היו צריכים לעבוד קשה כדי לעמוד בלוחות הזמנים. לארוע עצמו הגיעו אנשי המפקדה בהמוניהם בלי לומר מראש מי בדיוק יגיע, היתה מצגת שבה אמרו תודה להמון אנשים אבל למי שממש עשה את העבודה לא הודו, וגם בעל פה אמרו רק למנהל הסניף שעשה את העבודה כל הכבוד, ואת העובדים שכחו. היא היתה מתוסכלת מזה, ואני הופתעתי מחוסר הרגישות.

ניצלתי את ההזדמנות שיוצא לי לפגוש מישהי שיודעת מה קורה בגיל השלישי ושאלתי איך עובד הסידור של מטפל בבית לקשישים סיעודיים. ההסבר שלה היה שיש חברות שמעסיקות את המטפלים הזרים, ושלרוב יש מטפל קבוע, אבל עם המטפל חולה או בחופש החברה שולחת מחליף. הויזה של המטפל לא קשורה למטופל ספציפי. זה כל כך הרבה יותר הגיוני, ופותר את בעיית התלות המוחלטת של קשיש במטפל אחד ספציפי ורק בו. 

The Chief

אני שיתפתי אותם במוזרות השלום ולהתראות בעבודה, או ליתר דיוק, היעדר השלום והלהתראות. אולי סיפרתי כבר שאנשים מגיעים ומתישבים בלי לומר שלום, או קמים והולכים בלי לומר להתראות. המאזינים לסיפור, שהיו הבחור מבורנבי והמגוננת על דיירים, היו מופתעים ואמרו שזה לא מאפיין מקומות שהם עבדו בהם. אז אולי זה משהו מיוחד לעבודה שלי.

אגב עבודה שלי, נגמרה תקופת הנסיון שלי, ועכשיו הם צריכים להתאמץ הרבה יותר כדי לפטר אותי. זה הזמן לזרוק זין. בצירוף מקרים קוסמי בדיוק דיברו בחוג על זה שהרבה פעמים כשנגמרת תקופת הנסיון, אם לא מפטרים את העובד אז פשוט לא אומרים לו כלום. המדריכה אמרה שצריך לדבר ולתת משוב גם אם משאירים את העובד. תהיתי מה יהיה אצלי, ובסוף בבוקר היום הגורלי הבוס התגנב מאחורי כשהייתי באמצע ריכוז ואמר לי משהו כמו "היי, התקופת נסיון שלך נגמרה ואנחנו רוצים שתמשיך לעבוד. כל הכבוד ומזל טוב". את כל זה הוא אמר לפני שהספקתי להסתובב אליו. הדבר היחיד שאמרתי היה בערך "הידד" תוך נפנוף ידיים מרוצה, הוספתי תודה ובזה העניין תם. מי אמר אי-פורמליות ולא קיבל? קצת מצחיק איך שהחוג ניהול הזה מנבא ארועים בעבודה. מעניין מה הסימסטר הבא ינבא.

היו עוד שני דברים מעניינים שבטח חלקכם מכירים. אחד זה נושא המוטיבציה בעבודה, ושכל אחד צריך לחשוב עם עצמו מה גורם לו למוטיבציה, אבל לשים את זה במיסגרת מוגדרת, ולא משהו כללי כמו "להיות מאושר". הקווים המנחים הם SMART:

Specific

Measurable

Attainable

Realistic

Timelines

אם עושים את המחשבה על המוטיבציה בשיתוף עם העבודה אפשר לראות איך זה יכול להשתלב עם מטרות האירגון, ולהוביל את זה למקום שכולם מרוצים. תיאוריה יפה, אבל איכשהו אני ממש לא רואה את הבוס שלי מדבר איתי בכלל במונחים כאלה. השיחת סיכום שלושה חודשים איתו היתה משהו כמו "סבבה? סבבה!".

הם יודעים שאנשים הם מקור מזון

עוד פטנט נחמד שאני כנראה לא איישם מעולם זה לעבור בסוף כל יום ולסכם מה עבד, מה לא עבד, ומה אפשר לעשות בפעם הבאה. אם עושים את הסיכום הזה כל הזמן זה עשוי להוביל לסיפוק ולשלום עולמי, או לפחות להפחתת תסכול.

למטה רואים גזעים מוצפים למנסרה

סתיו הגיע, כמו שאתם רואים בתמונות. כנראה נכתוב יותר כשנהיו ספונים בבית מול האח בחצי השנה הקרובה. חבל שאין אח, נאלץ להסיק את מיצי.