אני לא כ"כ אוהב את השיר הזה, אבל התאים לי בכל זאת.
הסתיו פרץ כאן, רשמית כבר לפני כמה שבועות, לפחות לפי העצים. בפוסטים האחרונים שמנו תמונת שלכת, גם כשזה היה לחלוטין נטול הקשר לפוסט. אבל היום, עוד עץ מייפל מרהיב, בהקשרו.
כפי הנראה עדיין לא הגענו לשיא, ונמשיך לעקוב בעניין. כמו שכתבתי בעבר, הצחיק אותי שב-21 לספטמבר הגיעו עננים, אבל אחרי יומיים שלושה הם נסוגו נסיגה טקטית, והשאירו אותנו עם קיץ אינדיאני נחמד מאוד, עם לילות קרירים, וימים נעימים. עד כדי כך שבסופש, תוך כדי שיחות הטלפון של הבוקר, שמנו פעמינו לפארק ורבצנו קצת בשמש הלא-משזפת.
 |
| כבר צחק עלינו קיי, שהוא רואה רגליים שעירות של מישהו |
די הדהים אותי שבפארק יש מקום לכולם - רק כמה כלבים חביבים באו לרחרח אותנו, אבל היה מקום לכלבים, בעליהם, רצים, רוכבים, ילדים, משחקים בכדורים, וכל זה בלי להפריע לנו! השיא החיובי היה שני חתיכים שרירים (הם פשוט זן אחר מאיתנו, אין מנוס) פשטו את חולצותיהם ושיחקו בכדורים (באנגלית זה נשמע יותר טוב...). טוב, בספר כבר לא קראנו הרבה.
גם הספקנו לטייל בסתיו, ותמונות מהטיולים O משלב בפוסטים שלו.
גם הספקנו לטייל בסתיו, ותמונות מהטיולים O משלב בפוסטים שלו.
הסופש הזה צפוי כבר גשם, למעשה היום בבוקר ערפל כיסה את העיר, אבל נסוג לעת אחה"צ. מתבדחים על זה שהוא מתחיל ביום שישי, ויסתיים באפריל.
במסגרת השגעונות המקומיים, חג-ההודיה פרץ במקומותינו. את פרץ הציניות לגבי מהותו של החג (מחיקה של העמים המקומיים??) שמרתי לזרים שבכאן, והצחיק אותי לראות איך הקנדים מתמלאים התרגשות למראה פאי-דלעת. בקנדה חג ההודיה מתרחש כמעט חודש לפני זה האמריקאי.
התברר לי ששיגעון הדלעות לא מתחיל ומסתיים בליל-כל-הקדושים (אם כי אנחנו מקווים להספיק קטיף וסדנאת חציבה בדלעות לקראת זה), כי אם המאכל הרשמי השני של חג-ההודיה הוא פאי הדלעת המפורסם. אחד מעמיתי למשרד טרח ללכת בהפסקת הצהריים לקוסטקו להביא 5 כאלו למשרד, על חשבונו (רק 6$ האחת, לא כזה נורא), כדי לשמח את לבב כולם. זה היה טעים להפתיע, אם כי המלעיזים אמרו שזה צריך להיות אפוי טיפה יותר.
חשבתי לאפות כזו, בעיקר אחרי ש-C ירד עלי בטיול שאני חושב לקנות כזו, כי זה קל להכין, אבל המתכונים מתחלקים לשניים: הזן הראשון אומרים לקנות בסיס, לקנות מילוי לשים האחד בתוך השני, ולשים בתנור. השני כרוך ב-4 שעות של עבודה, החל משלב הדלעות השלמות, ועד ההגשה. המתכון ש-C חשב עליו כנראה, הוא מהזן הראשון. אז זה יחכה למועד מאוחר יותר, כשיהיה לי כוח, וגם כשיהיה מזג אוויר שלא מעודד רביצה בדשא בעירום חלקי.
המאכל הרשמי של חג ההודיה, הוא כמובן תרנגול ההודו. התארחנו לסעודת חג אצל S ו- B, שהכינו סעודת מלכים, כולל הודו בגודל ממוצע (מזל, כי גדול יותר לא נכנס בתנור הזה, וגם צריך לאכול ממנו אחר כך במשך חודש, ולא רק במשך שבוע).
היה טעים מאוד, הבירה היתה טובה, ואפילו טוב מכך ה"Aperol Spritz" זרם כמים. אכלנו כהוגן, ונחשפנו למושג Turkey Brain. אכן היינו לכאלו.
הסופש הארוך הזה גם התברך במסיבות דובים, אם כי המוסיקה בהן, לפי האתרים, לא היתה מוצלחת יותר מאשר במסיבות אחרות, וויתרנו על התענוג. כחלק מהאירועים, היתה תערוכת Bearotica בפאב הדובים המקומי - הפאמפ-ג'ק. אז אחרי שצפינו בלופר (מוצלח להפתיע, למרות המורפינג שעשו לגורדון-לויט כדי שיראה יותר וויליס - מומלץ בחום), שמנו פעמינו לפאמפ-ג'ק, יחד עם S ו- B, וגם הזמנו את A ו - K, ואמרנו להם שזה כיף כפליים, כי שצופים בתערוכת דובים אירוטית מרגישים רזים במיוחד.
חלק מהתמונות היו מאולצות מדי, חלק קצת מצחיקות, ובסוף התיישבנו מתחת לתמונה של בחור דיי צעיר, עם בטן דיי גדולה, בשלבי התערטלות מתקדמים מחליפת דב-איכפת לי כחולה בהירה, ליפסטיק מרוח, והבעה שאמורה להיות חושנית (תמונה של התמונה בלינק, לא בטוח לפתוח בעבודה - not work safe). קשה לי לומר שמצאתי את התמונות האלו מגרות, אבל חלקן אכן היו מיניות, מיעוטן מפתיעות, ולמרבה הצער רובן העלו חיוך של מבוכה - כנראה כי לא רגילים לראות אנשים אמיתיים בפוזות כאלו. וכן, הרגשנו קצת יותר רזים מאשר כשרואים דוגמנים מעורטלים.
מתישהו פתאום ניגשה אלינו לשולחן בחורה, לא לגמרי הבנתי אם שמה קייטלין או איילין, שאלה לכבוד מה המסיבה, והזמינה את עצמה ואת חבריה לשולחן להצטרף אלינו. לא כל כך ידענו איך לומר לא תודה, ומשם הערב התגלגל לכיוון לא צפוי. שני החברים שלה לא כל כך ידעו למה היא הענישה אותם, אבל בסוף היא הבינה שמדובר בשלושה זוגות, ולא תוכל לשדך אף אחד מאיתנו לאחד מהחברים שלה, הגם שהוא שם עינו על S. מצידו, S טוען שהם נעצו מבטים ב-O ובי. אני קצת בספק, ובכל אופן, כשהתברר שאף אחד מהשישה לא פוטנציאל, האחד איבד עניין. השני, מדריך כושר אישי, היה בפוזה שלא ראיתי מאז הפוזה של הפלצנים התל-אביבים, שטובים מדי מכדי להתסכל עליך. הוא ישב איתנו בכזו הבעה של גועל, שממש היה נעים לדבר איתו. הוא החליף כמה מילות נימוסין עם K בקוראנית, אמר לנו "מה שלומך" בעברית, אמר משהו דומה בגרמנית, אבל חזר לדבר בערך רק עם קייט/איילין.
לה יש סיפור קצת משונה, היא נודדת בעולם, כרגע כאן כדי לעבוד, מצאה דירה בניו-ווסט (פרבר ששמו ניו-ווסטמינסטר, שקיבל כינוי כזה כדי להיות דומה לווסט-אנד, הוא הוילאג' המקומי, שהפך יקר להומואים צעירים, שנאלצו לנדוד לפרבר), מה שגרם ללעג מצד החברים שלה. התכנית שלה היא בעוד שנה להגיע למקסיקו, ולחבור לחבר שלה, ספרדי שנמצא בונצואלה, וטענה שהיא גרה כבר שמונה שנים על מזוודה, והיא קנייתית. הגם שעורה היה שחור, המבטא האמריקאי המושלם שלה, ושערה החלק לחלוטין קצת לא התסדרו עם הסיפור הזה.
בסביבות עשר וחצי קיפלנו את החגיגה (בכל זאת, סקול-נייט), כשבאופן לא מאוד מפתיע לא הוחלפו אימיילים או טלפונים. היא כנראה קיוותה למצוא שותפים לבילויים בזמן שתהיה פה, ואולי שידוך לחבר הלא-פלצן, אבל לא יצא להם הרבה מזה, ולנו יצא סיפור מעניין, ושורת מחץ (צריך הרבה בירה כדי לעקוב) בפייסבוק של A:
חשבתי לאפות כזו, בעיקר אחרי ש-C ירד עלי בטיול שאני חושב לקנות כזו, כי זה קל להכין, אבל המתכונים מתחלקים לשניים: הזן הראשון אומרים לקנות בסיס, לקנות מילוי לשים האחד בתוך השני, ולשים בתנור. השני כרוך ב-4 שעות של עבודה, החל משלב הדלעות השלמות, ועד ההגשה. המתכון ש-C חשב עליו כנראה, הוא מהזן הראשון. אז זה יחכה למועד מאוחר יותר, כשיהיה לי כוח, וגם כשיהיה מזג אוויר שלא מעודד רביצה בדשא בעירום חלקי.
המאכל הרשמי של חג ההודיה, הוא כמובן תרנגול ההודו. התארחנו לסעודת חג אצל S ו- B, שהכינו סעודת מלכים, כולל הודו בגודל ממוצע (מזל, כי גדול יותר לא נכנס בתנור הזה, וגם צריך לאכול ממנו אחר כך במשך חודש, ולא רק במשך שבוע).
| כמו שנאמר - עזוב אותי באמא'שך |
מתישהו פתאום ניגשה אלינו לשולחן בחורה, לא לגמרי הבנתי אם שמה קייטלין או איילין, שאלה לכבוד מה המסיבה, והזמינה את עצמה ואת חבריה לשולחן להצטרף אלינו. לא כל כך ידענו איך לומר לא תודה, ומשם הערב התגלגל לכיוון לא צפוי. שני החברים שלה לא כל כך ידעו למה היא הענישה אותם, אבל בסוף היא הבינה שמדובר בשלושה זוגות, ולא תוכל לשדך אף אחד מאיתנו לאחד מהחברים שלה, הגם שהוא שם עינו על S. מצידו, S טוען שהם נעצו מבטים ב-O ובי. אני קצת בספק, ובכל אופן, כשהתברר שאף אחד מהשישה לא פוטנציאל, האחד איבד עניין. השני, מדריך כושר אישי, היה בפוזה שלא ראיתי מאז הפוזה של הפלצנים התל-אביבים, שטובים מדי מכדי להתסכל עליך. הוא ישב איתנו בכזו הבעה של גועל, שממש היה נעים לדבר איתו. הוא החליף כמה מילות נימוסין עם K בקוראנית, אמר לנו "מה שלומך" בעברית, אמר משהו דומה בגרמנית, אבל חזר לדבר בערך רק עם קייט/איילין.
לה יש סיפור קצת משונה, היא נודדת בעולם, כרגע כאן כדי לעבוד, מצאה דירה בניו-ווסט (פרבר ששמו ניו-ווסטמינסטר, שקיבל כינוי כזה כדי להיות דומה לווסט-אנד, הוא הוילאג' המקומי, שהפך יקר להומואים צעירים, שנאלצו לנדוד לפרבר), מה שגרם ללעג מצד החברים שלה. התכנית שלה היא בעוד שנה להגיע למקסיקו, ולחבור לחבר שלה, ספרדי שנמצא בונצואלה, וטענה שהיא גרה כבר שמונה שנים על מזוודה, והיא קנייתית. הגם שעורה היה שחור, המבטא האמריקאי המושלם שלה, ושערה החלק לחלוטין קצת לא התסדרו עם הסיפור הזה.
בסביבות עשר וחצי קיפלנו את החגיגה (בכל זאת, סקול-נייט), כשבאופן לא מאוד מפתיע לא הוחלפו אימיילים או טלפונים. היא כנראה קיוותה למצוא שותפים לבילויים בזמן שתהיה פה, ואולי שידוך לחבר הלא-פלצן, אבל לא יצא להם הרבה מזה, ולנו יצא סיפור מעניין, ושורת מחץ (צריך הרבה בירה כדי לעקוב) בפייסבוק של A:
Tonight I saw O's pussy, B's vagina and a lady from New West, to all the people who say Vancouver is boring, lick my Spätzle!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה