השבוע דיברנו בחוג ניהול על ראיונות, והיו כמה נקודות מעניינות:
1. מישהו שאל אם יש עדיין חשיבות למכתב ההקדמה (Cover Letter), ולא היתה תמימות דעים. גם אם יש, קוראים אותו בחטף, לחלק מהאנשים הוא לא היה חיוני, ואמרו שיש ירידה במשמעותיות שלו. בהרבה מקרים החשיבות היחידה שלו היא בעצם קיומו, והיותו לא גרוע באופן בולט.
2. יש הרבה חברות שלא מוכנות לתת מכתבי המלצה או לדבר על עובדים לשעבר. מהסיבה הזו החשיבות של הממליצים יורדת. כולם יודעים שאם יש ממליצים הם אלה שמעריכים את העובד, אם הם אדם פרטי הם יכולים לשקר, ואם דורשים המלצה מחברה יש סיכוי שהחברה לא נותנת המלצות לאף אחד. מישהי אמרה שההנחיה שהיא קיבלה זה לא לומר דברים רעים כלל. אגב, מסתבר שעיריית ונקובר לא נותנת המלצות.
3. גם המכתב תודה הוא מס שפתיים, ולא באמת חיוני בכל המקומות. מבינים שאנשים מגיעים מכל מיני תרבויות, ואם בסוף הראיון אומרים תודה ומביעים עניין הרבה אנשים לא יפסלו מועמד רק כי הוא לא שלח מכתב. גם במכתבים האלה משקיעים שניה ואם אין שום דבר צורם הם נשכחים.
מסקנה: אמנם עדיף מכתב הקדמה, ממליצים ומכתב תודה, אבל גם אם אין את כולם, או שהם לא באיכות מדהימה, עדיין מה שקובע זה התפקוד בראיונות.
תרשה לי:
השבמחקמה פירוש בלי מכתב COVER?
אז מה תרשום בגוף המייל? בלי כלום?
לא מבין איך האופציה הזו עובדת. לא בקנדה ולא בישראל.
מבחינתי בלי COVER LETTER זה כמו להיכנס למישהו הביתה בלי לדפוק על הדלת.
בהרבה מקרים הקורות חיים מגיעים למערכת ממוחשבת, עוברים דרך פקידה או לכתובת מייל שמיועדת לקורות חיים. במקרים האלה מספיק לציין מה המשרה אליה מיועדים קורות החיים וזהו. בעיקר ברור שההתייחסות של האנשים שאני לומד איתם לכללים האלה היא הרבה יותר גמישה, ואלה אנשים שמראיינים ומגייסים, והם רובם ממוצא קנדי, ככה שזה כן מעיד על מה שקורה פה.
השבמחקזה לא שאני ממליץ לא לכתוב מכתבים. בעיקר צריך להבין שהכללים לא כתובים על לוחות הברית, שכל מקום עבודה שם דגשים במקום אחר, ושגם מי שחש שלכתוב מכתב תודה פוגע בציפור נפשו יכול להתקבל להיות שוחט.
אבל כנראה שמי שקורא את הבלוג ימלא אחר כל הכללים, וזה בטח לא יזיק.
אני בישראל מעולם לא כתבתי מכתב כיסוי, וגם כמעט שלא קיבלתי מכתבים כאלה. גם עכשיו זה נראה לי בזבוז של זמן. קורות החיים צריכים להיות מנוסחים ככה שיהיה ברור למה המועמד רלוונטי, והצנעה של דברים לא קשורים.
לי המליצו בסדנא הזו כל מיני דברים הזויים ועמדו למשל על זה שחייבים לעשות פתיח כזה כמו במכתב מודפס "לכבוד זה-וזה, כתובת, עיר, מיקוד" וגם לעשות מחקר קטן מה שם המגייס.
השבמחקאז היו דברים שאמרתי לעצמי שהם לא מייצגים אותי ועם כל הכבוד להתעקשות של ה"מומחים", אם מישהו יסרב לראיין אותי בגלל שלא עמדתי בכל הכללים ולמרות קורות החיים המושלמים שלי, אז כנראה שהוא טיפוס אנאלי מהגהינום ושממילא אני לא רוצה לעבוד אצלו.
אז אכן היו דברים שאימצתי, חלקם בחוסר התלהבות, אבל הבנתי שאלו החוקים. מה שכן, כשבהדרכה הזו נתנו 3 דקות על הכללים לקו"ח כתובים במכונת כתיבה והמדריכה הקדימה לזה התנצלות, הבנתי שאולי יש דברים שמאלצים אותם להגיד בגלל שהם מקבלים מימון מהמדינה, וצריך לכסות גם מכונת כתיבה עד שזקני משרד העבודה הפדראלי יפרשו. כנראה שזה גם חלק מסויים מההמלצות הלא הגיוניות האחרות.
אני מסכים. כמובן שעדיף מכתב מושלם, היכרות עם העבודה הפוטנציאלית ולדעת להשתמש במכונת כתיבה, אבל כנראה שאפשר גם בלי. זה מאוד תלוי על מי נופלים. הדיעות בכיתה היו חלוקות, וכנראה שגם בשוק העבודה לכל מיני אנשים יהיו כל מיני דיעות לגבי מה שחשוב להם. בקורסים האלה מלמדים את החוקים שלהם כאילו שהם האמת היחידה, אבל מסתבר שהמצב בשטח יותר מגוון.
מחק