בדיחה, והווי עבודה אצל E

יפני, ויטנאמי, אירי, קוויבקי (קנדי מקוויבק), פרסי, וישראלי יושבים לצהריים. השיחה מתגלגלת, בגרסאות של השפה האנגלית, ומישהו (לא האירי או היפני) אומר משהו על כלכלת אירלנד.

היפני פתאום שואל: "אז לפרקונים, לא הבנתי - הם אמיתיים?"

דממה.

צחוק מהוסס. 

סימני שאלה על פני האנשים. 

היפני חוזר על השאלה. 

הישראלי מנסה לברר את הקפיצה הלוגית - אמרנו משהו על אירלנד, אז מכאן לפרקונים?

היפני מאשר, וחוזר על השאלה. 

כולם פונים אל האירי, שכן זו שאלה שהוא המוסמך ביותר לענות בה.

"כן, לפריקונים הם אמיתיים לגמרי. באנשי'ז לעומת זאת לא." באה התשובה ברצינות תהומית. 

הפרסי שואל: "מה זה באנשי'ז"?

צחוק פרוע.

באמת, זו השיחה שהתגלגלה אצלי במשרד על ארוחת צהריים אתמול. זה מתחיל כמו בדיחה, והאמת, גם ממשיך ככה. אני קצת נבוך לשאול את היפני אם הוא היה רציני, ואם הוא הבין שהאירי לא, אבל אני מתבייש. הישראלי בבדיחה זה אני, כמובן.

במיילים פרטיים התבקשנו, O ואני, לספר קצת על העבודה. הגם שאני עוד מעט עובד כאן חודשיים, עדיין קשה לי לנסח דברים קוהרנטים יותר מאשר אנקדוטות. ומכאן נולד הפוסט הזה.

אנקדוטה נוספת - באווירה פחות כיפית - הואיל והצוות שלי תומך בכמה צוותים אחרים שמוציאים גרסה השבוע, מפלס העצבים (בעיקר בצוותים האחרים) עלה.

בתחילת השבוע הבוס ביקש מאיתנו בצורה מאוד ברורה: אם אתם מוצאים את עצמכם כותבים מייל נזעם, בבקשה לא לשלוח אותו. נא לא לשלוח אותו. מקסימום לשלוח רק אל ראש הצוות שלנו, כפורקן לעצבים...

קאט לאתמול בערב: שלחתי מייל בתפוצת נאט"ו בערך, כחלק מהתפקיד שלי, להתריע על שינוי מסויים שאנחנו צריכים לעשות, ולבקש משוב מצוותים שיתכן ויושפעו. יש לציין שלא רק שעברתי על הניסוחים עשר פעמים, העברתי את זה דרך המפתח-הבכיר, וגם דרך ראש-הצוות שלי, והניסוח קיבל את ברכת שניהם. 

דיי מאוחר בלילה חטפתי תשובה נזעמת ממישהו מצוות אחר, בריפליי אול(!), שמאשים אותי בכך שזה שנחמד שאני חותר לפגיעה מינימלית בצוותים אחרים, אבל זה כבר מאוחר מדי: שיבשנו להם את התוכניות, ובגלל ששוב אנחנו עושים דברים בלי להתייעץ, הם בבעיה ו(...השלם כאן זעם רב, אך מנומס, בכל זאת אמריקאים...).

קריאה זריזה ושקולה הבהירה לי שמה שמשבש לו את העבודה בכלל לא קשור למה שאני שלחתי. יתרה מכך - אני שלחתי בקשת-התייעצות בטרם, בגדר הקדם מכה לתרופה! אז למה הוא משתולל כך ומוציא את זה עלי?

מילותיו של ראש הצוות שלי ריחפו בראשי כמו מילותיו של הדוד של ספיידרמן (בפאתוס ראוי, וכמעט עם דגל ארה"ב ברקע. שתי נקודות אם לא הייתם צריכים לפתוח את הלינק בשביל הציטוט...). השעה גם היתה מאוחרת מספיק, והשבוע אני לא בכוננות, אז החלטתי שאני לא נוגע בזה, והתחלתי לבשל את האוכל למחר*.  

לקראת חצות הגיע מייל מראש-הצוות, שהרים את הכפפה, וניהל שיחה עם הפליימר (משלהב, בעברית), והסביר לו, לאט, שהדברים לא קשורים.

לטובת הפליימר יאמר שבבוקר חיכתה לי במייל התנצלות פומבית, מה שדיי הפתיע, אבל גם הרגיע. 

סוף עוד אין לסיפור הזה, כי הוא עוד בעיצומו, אבל נראה שלפחות חלופת המיילים הזו נרגעה.

פינת פנינת-התכנות המחרידה: נתקלתי בדבר הנורא הבא: Xor Linked List.  זה נורא בדיוק כמו שזה נשמע. ושוב, שתי נקודות למי שהכיר את זה לפני. ארבע נקודות למי שימצא סיבה טובה להשתמש בזה היום, ולא על מכשיר זעיר.

פינת ציון-הזמנים: אתמול ציינו 3 חודשים מהנחיתה - והביטוח הרפואי הממלכתי נכנס לתוקף. אני שמח שלא נדרשנו להתשמש בביטוח הפרטי, נקווה שגם בזה לא נשתמש בקרוב.
שני המבצעים הבאים: פריקת הציוד שאמור להגיע מחר, ואחרי זה - להוציא רישיון מקומי. פרטים בהמשך.

______________________________________

*יש לציין שבישול "מעשי" (כלומר, ליום יום) לא מאוד עושה לי את זה, וזה לא פורקן טוב לעצבים. גם לנקות לא עושה את זה, להיפך.
התפריט: קינואה ברוטב מבוסס עגבניות, בצל ושום (כמובן), עם הודו טחון בפנים, וגם פניונס, זיתים ופטריות. יצא טעים, אבל משהו בקינואה לא משביע את הרצון הפרימיטיבי בשומנים.