יום שלישי, 29 במאי 2012

פיאסקו הוילונות הגדול

בשמחה גדולה קיבלנו את פני הקיץ - הגם שלא תמיד חם (וזה מאוד לטעמי!), יש המון אור. עכשיו 21:30 ועדיין אור חיוור בחוץ. במקביל, ב5:15 - חמש ורבע לפנות בוקר! - כבר אור. אחת ההפרעות שגילי המופלג הביא היא שאני מתעורר מאור, ולא משנה כמה ישנתי לפני או כמה אני עייף.
אז קצת נמאס לי להתעורר כל בוקר בחמש ומחצה, לגנוח ביאוש ולנסות לחזור לישון, נים ולא נים עד קצת לפני שבע.
הלאב-בואטס הענקיות עוגנות עכשיו בנמל, לכבוד הקיץ
דרך אגב, הצד החיובי של הסיפור הזה הוא שאני מתעורר בקלות בבוקר, וכדי לקום בשבע וחצי לא צריך שעון מעורר, גם אם יש חושך טוב.

האור הנורא הזה מגלה את אשר ידענו - הוילונות המעפנים שהדירה שלנו מצויידת בהם אולי מצמצמים את כמות האור, ממשהו שישרוף נאזגול חיים, לכדי אור שמעיר אותי בחמש וחצי. וכמובן אסור להחליף אותם, הם חייבים להיות אחידים מהצד החיצוני!
אור דימדומים דרך הוילון הסגור
Over-engineered to the point of uselessness!
על כוס קפה בדירתם של A ו- Y, ובסיור שקיבלנו בדירה, ראינו שחדר השינה שלהם מאובזר בוילונות עבים, שחורים, כבדים ומרושעים כענני סערה, מוכנים ומזומנים לאפשר להם לישון בשלווה בשעות שבהן גם הציפורים נחרדות מהאור. חקירה זריזה העלתה שוילאות-הפלא נרכשו בהיכל האושר (כזכור - איקאה), ושתלייתם דרשה חשיבה מחוץ לקופסא, ושימוש חוזר במתלים הקיימים לוילונות החצי שקופים המותקנים אצלם.

מנוחם מהידיעה שמאיקאה תיפתח הרעה במקרה הגרוע ביותר, ביום ראשון בערב (אחרי יום בילוי כיפי עם S מהגרעין, שלא ראיתי איזה עשר שנים!), רכבתי על אופני הנוצצים אל הום-דיפו, בהנחה סבירה שגם אצלם ימצא פיתרון למצוקה.
רכב אספנים שראינו ביום הכיף
הדודה בהום-דיפו הפנתה אותי לוילונות הכפולים שיש להם; לפי מידות האורך של החלון בחדר-השינה (כל הקיר!), הייתי צריך לפחות שלושה. שחור היה רק שניים, אז לקחתי גוון של כחול קטיפתי בהיר, הפחות גרוע ממיני הקרם/ורוד/פרחוני שהיה להם שם. נפניתי איתה אל אגף מתלי-הוילונות, ביודעי שאנחנו צריכים מקל קל במיוחד, כי צריך לאלתר על ההברגות של מערכת וילונות הבלעחס שכבר יש לנו. וגם צריך מתלים ארוכים מספיק.
אך ללא הועיל - המקלות הארוכים שם, כולם, יצאו מקטלוג הגועל של מרתה סטוארט (bracing for impact), כולם עד אחד מאסיבים, גדולים, לא לטעמי, וכבדים. 
בסוף הדודה הציעה לתלות את זה on a wire - חוט וילונות עם קפיץ בפנים, כמו שיש גם בישראל. וגם מברג עם ראשים מתחלפים, לרבות ראשים מרובעים, פטנט שלא הכרנו.
קיוויתי שזו פשרה טובה, ולקחתי הביתה את כל הטוב הזה. 
"I am not on a wire, I am flying!", Graham Chapman
בהגיעי כמובן התברר שלחלוטין לא פשוט לקשור את החוט לקונטרפציה הקיימת וכשהעלינו את הוילונות על כל הסיפור הזה: אלף - קשה מאוד להזיז אותם, בית - וילונות-הבלעחס-הקיימים כמעט לא זזים, גימל - (גימל עם פתח או קמץ, כמו מורה) - בגלל הזווית שנוצרת כי החוט לא לגמרי ישר, בלמטה הוילונות פותחים זווית גדולה, ומלא אור מזהם את החושך.
בקיצור - פשלה מספר אחת.

לילה אחד ישנו כך, ואכן היה שיפור, קמתי רק בשש וחצי, אבל למחרת הורדתי את הזוועה, וביררתי עם A בדיוק מהו מתקן הפלאים האיקאי שהם משתמשים בו, להלן - ואאאאאגן. 
נחוש יצאתי מהעבודה, ופצחתי במסע להיכל האושר, אותו אחד אשר פקדנו אותו אי-אז, שעבר מאז סגירה ופתיחה מחדש באותו מיקום, מעבר לכביש, גדול, אימתני, וממוסחר מתמיד (ועם לפחות 2 קפיטריות שונות!).
המנסע לאיקאה צורך כרטיס של 2-איזורים בתחבורה הציבורית (יקר יותר מהרגיל). בחמש כירטסתי לכבוד הנסיעה בקו-קנדה בסקאי-טריין, ועוד נסיעה באוטובוס - כ45 דקות סה"כ, ועוד הליכה של 5 דקות. הכרטיס תקף לשעה וחצי, והנחת העבודה היתה שאאלץ להשתמש בכרטיס נפרד לדרך חזרה. 

בעודי עוקף את מבנה האיקאה הישן, התגלה בפני מחזה הפלאות הבא, שמעורר מידה מפתיעה של שביעות-רצון (או שמא, שמחת נקם?):
מחריבים את האיקאה הישן, לצורך עוד מקומות חניה לאיקאה החדש
מעודד משהו נכנסתי להיכל-האושר המחודש והמעוצם, ובמקום ללכת לאיבוד, נפניתי מיד לדודה אדיבה שהפנתה אותי לאיזור הנכון (כמובן שהצטיידתי מבעוד מועד בתדפיס של ואאאאאגן, מקל הוילון המופלא, וגם של קופסאות הפלסטיק המרהיבות שנתבקשתי להביא) - בקומה למטה. יש! לא צריך לעבור במבוך!
מוכוון-מטרה עקפתי גברים, נשים וטף, אספתי את קופסאות הפלסטיק, ומצאתי את מקל-הוילון (ואאאאאגן). בתצוגה, שני הגדלים, בארגז - רק אחד. הקטן. והרבה ממנו. שלוש דקות של נבירה מייאשת, ושני צעדים אחורה. הא! מימין עוד תצוגה (זהה לזו שמשמאל!) אך מתחתיה ארגז עם הגודל הנכון!
כל הציוד באמתחתי, שעטתי דרך ההיכלות  האדירים של ה-אסוף-את-הריהוט-רק-תזכור-באיזה-מעבר-ומדף-נמצא-מה-שאתה-רוצה-וגם-תזכור-לקחת-את-כל-החלקים-של-זה, והגעתי אל קופות השירות העצמי (פטנט נחמד לטעמי!). 
החורבן מזווית רחבה יותר, רק כי זה משמח לראות איקאה מעוך
השעה היתה רק שש, והתחלתי למהר - אולי אצליח לדפוק את המערכת (כלומר זה חוקי לגמרי), ולחזור באותו כרטיס?? אל תחנת האוטובוס הגעתי בשש ועשרה, והאוטובוס הגיע 5 דקות אחר כך. עשר דקות נסיעה, וכירטסתי בעליה לרמפה של הרכבת ב18:28. מואה הא הא! יש לציין שלהיטלטל באוטובוס וסקיי-טריין עם מוט באורך 2 מטר (ואאאאאגן, כשהוא מקופל), זה תענוג מעט אלטרנטיבי. 

ואז בבית, מפח נפש: מתקן התליה של הדבר הזה לא מתאים לנו! המתלים קצרים מדי! אצל A ו- Y יש וילונות יורדים, ולא את הוריאציה המעפנה לא פחות שאצלנו! שוד ושבר! פשלה מספר שתיים.
כמו שאפשר לנחש, את האווירה בבית היה אפשר לחתוך בסכין, ומיצי האומללה יללה כשותפה לדבר עבירה. 
מהר, חזרה, לאתרים של איקאה, קנדיאן טייר ואף הום-דיפו. בסוף מצאתי את המתקן הבא, באורך 5 אינצ', באתר של הום דיפו:

כן. זה צריך לעבוד כמו שצריך, כי יש לנו שם 5 אינצ' (עם קצת עודף). אם כך, היום, אחרי העבודה, סרתי, שוב, להום-דיפו. שם הדוד הודיע לי ש"אם האינטרנט אומר, זה בטח נכון!" ושאין להם כאלו. לספור עד 10. יופי. אוקי, אולי בכל זאת יש לך רעיון? אז הוא הפנה אותי לג'וליה, ממחלקת וילונות, שהפנתה אותי למחלקת Tools, ושם דודה מקומטת הפנתה אותי לזוויות L באורכים שונים, בזווית נכונה. 
אספתי 3 כאלו, באורך 6 אינצ', ליתר ביטחון. וגם ברגים, ואומים, ושייבות (screws, bolts, wash בהתאמה; היום למדתי wash לשייבה!). וגם עוד וילון כמו הקודמים, כדי שיהיה עודף בד, ושזה יוכל להיפתח לשני הצדדים ולא ניתקע עם וילון אחד באמצע. זהו, עכשיו הכל מוכן! מה יכול עוד להשתבש?!

הביתה. לגלות שאפשר לחבר את המתלים המקוריים לזווית הגדולה, להתקין את הזווית הגדולה, לראות כי טוב. להתקין גם את השנייה. ולגלות שהמתלה המקורי השלישי נעלם. האדמה בלעתהו. מיצי מכרה אותו לישמעלים. ולא נודע כי בא אל קירבו! אוווווף!! פשלה מספר שלוש.
חיבורים לתפארת מסורתו של מקגיוור
ניסינו מיני פטנטים, וכרגע אל הזווית השלישית חיברנו וו פשוט יותר עם אזיקון (הא, יחי האזיקונים!), ובאנו אל המנוחה והנחלה:
הוילונות במלוא תפארתם המחשיכה. עוד צריך להוריד את התגיות
יש לקוות שמחר בבוקר אוכל לדווח שבאמת חושך משביע רצון...

4 תגובות:

  1. נו? איך הבוקר? :)
    נגלה עוד שעה? :)

    השבמחק
    תשובות
    1. הצלחה רבתי - אמנם התעוררתי בשש וחצי, אבל קמתי רק בשבע ורבע!
      נאלץ לחכות ליום שמשי כדי לאבחן באמת את המצב, אבל כבר שיפור.

      מחק
  2. אתם כאלה חמודים. (:

    השבמחק