הגעת המכולה - וכל הסובב אותה

בחיים קצת אחרים, לפני שנות דור בערך, כתבנו על האריזה בישראל, ופיסקה על האורזים.

בשעה טובה, אחרי שלושה וחצי חודשים קיבלנו את כל הציוד שלנו. זה נושא ששואלים עליו הרבה, ולכן הוא ראוי לפוסט מעט מייגע בפרטים. 

הערה לגבי שאלות פרטיות: מערכת התגובות כאן היא כזו שמאפשרת לנו לסנן תגובות, כלומר - קודם אנחנו רואים אותן ואז בוחרים האם לפרסם. במאמר מוסגר אומר שעד היום פירסמנו את כל התגובות (מלבד אחת שאחרי שהגבתי אליה צינזרנו אותה ואת התגובה, אבל הכל היה מלכתחילה ברוח טובה, ונסגר במדיה אחרת ברוח עוד יותר טובה).

אני כותב את זה מפורשות מכיוון שאני לא הולך לציין כאן מחירים מדוייקים, אבל אפשר לשאול שאלות פרטיות יותר ע"י תגובה לפוסט, ולציין בה מייל אם רוצים תגובה אישית פרטית. אני לא אפרסם תגובה עם מייל פומבי, לשמור על פרטיות כמובן.

אשאיל את פורמט הFAQ ש- L עזרה לי איתו בעבר.

ש: אם לא העברתם רהיטים (הרי קניתם באיקאה, אני קורא אדוק של הבלוג!), למה לקחתם שטח במכולה?

ת: בסקירה זריזה גילינו שיש לנו הרבה ספרים שאני לא מוכן להיפרד מהם, והרבה אלבומי תמונות שאנחנו לא מוכנים להיפרד מהם. דואר ישראל/קנדה ידועים לשמצה באבדן חבילות, ולא רצינו לקחת סיכון. כדי לשלוח את כל אלו בדואר אוויר מהיר היינו מוציאים כחצי מהסכום ששילמנו על המכולה, ושולחים חמישית מהדברים, ואפילו לא את כל הספרים שבסופו של דבר שלחנו.

ש: כמה שלחתם?

ת: 37 "ארגזים" - חלקם ארגזי ספרים/תמונות קטנים וכבדים (כ-10 במספר), ארגזי בגדים/מצעים גדולים, נעליים, תיקי טיולים, 5 ארגזי ציוד מטבח (אותם האורזים ארזו בפזרנות מקום, אך יעיל מאוד בתחום השבירה), תקליטורים (מוזיקה וווידאו), ציוד צלילה שלא הצלחנו למכור, תיוקים, ואף גיטרה, ואופנים מתקפלים שנכנסו לארגז, תמונות שהיו על הקיר, כולל ציור מקורי של כבשה, שקיבלה ארגז בבנייה אישית.

ש: וואו, כמה מקום זה תפס?

ת: כ-5.5 קוב. 

תמונה מהעבר - רוב הארגזים לפני המשלוח

ש: הא? כמה זה באמת?

ת: דיי הרבה מקררים. כלומר קוב זה מטר-על-מטר-על-מטר. כך ש-2 קוב זה מקרר גדול מאוד.

ש: לא עלה המון?

ת: כן, עלה המון. כמה אלפים טובים (בשקלים). ובנוסף יש ביטוח, ותשר לאורזים, ותשר למובילים... לא לשכוח שונקובר רחוקה הרבה יותר מאשר טורונטו, ומטורונטו זה נוסע במשאית (לא רכבת!) עד לכאן.

ש: אז יצאתם פרייארים!

ת: בישראלית מדוברת, כן. כלומר, תלוי איך מסתכלים על זה. בתחשיב של כמה היה עולה לקנות הכל שוב (אפילו אם גיטרה ואופניים קונים יד שנייה), עדיין סביר להניח שיצא "משתלם כלכלית". בוודאי שיצא משתלם רגשית שיש לנו כאן את הרוב המוחלט של החפצים שלנו.

ש: כמה זמן זה לקח?

ת: מסרנו את הכל ב23 לינואר, קיבלנו את זה כאן ב-6 למאי. אמרו לנו שלוקח בין 6 ל-8 שבועות. לקח יותר, אבל לא מעבר למה שכתוב באותיות הקטנות. בתחשיב המחיר מול הזמן שלקח - היה מפתיע לרעה, לקח כפליים בערך ממה שאמרו שיקח. ובנוסף, אמרו שזה התעכב בגלל עיצומים בנמל בישראל (נשמע הגיוני), ובגלל סערות בים-התיכון. עיכוב של חודש ומשהו בגלל סערות בים התיכון?!

התמונה הזו מתקבלת כשמחפשים "סערות בים תיכון"

ש: עם מי שלחתם? בטוח יש יותר זול!

ת: עם חברת גלובוס. יתכן שיש יותר זול, אבל המחיר הוא לא הפקטור היחיד בעיני. הזמן שלקח היה מאכזב מאוד, אבל סה"כ היה מאוד חיובי. בהתקשרות הראשונה איתם בטלפון הם נותנים הערכת מחיר כללית, ואז, אחרי שנותנים אוקי, מדברים עם מי שבאמת יגיע לסקור את הנפח, כדי לקבל הצעת מחיר. הדודה שהגיעה אלינו לסקור (ואחרי זה טיפלה בבקשה עד השילוח), היתה מקצועית, אדיבה, נעימה, סובלנית, סבלנית, ומחוייכת. על זה שווה לדעתנו לשלם פרימיום.

הארגזים וחומרי האריזה שהם נתנו לנו הספיקו, הגיעו מספיק מראש, והאורזים גם היו שווים את המחיר. 

ש: רגע, רגע, מה אתה כזה נחמד?? אני זוכר שמשהו התפשל! (כאמור, אני קורא אדוק!)

ת: נכון, אכן היתה פשלה קטנה (בדיעבד). בארץ נאמר לנו ע"י גלובוס שכשעושים לנדינג, אפשר פשוט לתת את המניפסט (רשימת התכולה) שגלובוס נותנים לנו בתור רשימת ה Goods to Follow (ציוד שכל מהגר זכאי להביא איתו, בלי מכס ומע"מ). זה לא תפס - התקן של המכס כאן אומר שליד כל ארגז ברשימה צריך לכתוב את המחיר של תכולתו אם מוכרים יד-שניה. 

ארגז שניזוק במשלוח. הארגזים האחרים היו במצב הרבה יותר טוב

ש: אז, מה בסוף קרה?

ת: קיבלנו טלפון של המכס, וכמובן שהתעצלנו מלדבר איתם. כשהתקשרו אלינו מחברת השילוח כאן, שוב נתנו לנו טלפון, והסבירו מה בדיוק צריך (כאמור, אותה רשימה רק עם מחירים). 

עם הרשימה הזו צריך להגיע למכס, כדי לקבל אישור שלא צריך לשלם כלום. אני כבר ציפיתי לטיול מגעיל בנמל, עם "עמיל-מכס" שיודע את מי לשחד בוועד-העובדים, וסיפור מההפטרה, כולל תשלום נוסף. 

קבענו בטלפון תור, והמכס היה בבניין פשוט בדאון-טאון. פקידה/שוטרת-מכס חביבה קיבלה אותנו בדלפק, עברה על הרשימה, על מסמך הלנדינג (הנייר המעפן), דרכונים, ותוך 5 דקות חתמה, בלי חוכמות. היא שלחה את הפקס אל חברת השילוח. 

ש: אבל בכל זאת פשלה!

ת: נכון, ולכן אני חוזר על זה. פשוט להתארגן עם רשימה שכוללת מחיר יד-שניה (בניגוד לרשימה עבור הביטוח...) של כל ארגז. בדיעבד ממש לא נורא, היה עדיף אם היה מתקתק חלק לגמרי.

ש: איך עבר השילוח?

ת: תוך יומיים סידרנו הובלה עם חברת השילוח המקומית, אבל בבניין שלנו צריך לשריין את המעלית לצורך מעבר, ולקח פינג-פונג עד שמצאנו זמן שמתאים גם למעלית וגם למובילים. למרבה המצוקה, חברת השילוח מסרבת לקבוע יותר מאשר יומיים מראש. 

הם אמרו לנו שהם יגיעו ב 9, והם הגיעו בתשע בדיוק, וציפו שהם יעזרו לנו לפתוח כמה ארגזים (העדפנו שלא). חילקנו את הארגזים לשתי קבוצות: אלו שיורדים לאחסנה במחסן, והמיוחסים, שזוכים לעלות הביתה. 

מיצי סוקרת את השלל שהוחזר לה

מיצי נסגרה בחדר השינה (קולות מחאה חתוליים נמרצים!), מעלית אחת עם ציוד למעלה, מעלית אחת עם ציוד למטה, וסוף ההובלה. 

ש: מה הנזקים?

מינוריים: שני גביעי יין שבורים סה"כ, ובגדים קצת מסריחים. 

גביעי יין גם ככה יש לנו יותר מדי, והיין כאן יקר... אנחנו כרגע ב-8 מכונות כביסה (יש עוד כ4 להערכתי), וגם העונש הזה יהיה מאחורינו.

ועכשיו, אפשר סוף סוף לבשל ולאכול ולא להתבאס מזה שצריך לשטוף סכו"ם אחרי כל ארוחה. אם היינו יודעים שיקח שלושה וחצי חודשים היינו מביאים עוד קצת דברים איתנו, או לא שולחים וקונים פה.

תבשיל ראשון עם הסיר שאמא נתנה לנו. למתעניינים: תפ"א עם עוף ושעועית

ש: מה עוד?

ת: היה סופר-ירח. ככה הוא נראה מונקובר:

ולסיום, עוד תמונה של מיצי. לחתולים, כידוע, נוספים עוד ועוד שמות ככל שהם מתבגרים. מיצי אימצה את השם "קווין לטיפה", הואיל והיא מלכה, ודורשת ליטופים.

קווין לטיפה, רבוצה על כרית שהגיעה סוף סוף במשלוח

בפוסט הבא, פחות מילים, יותר תמונות של טיול קצר מהסופ"ש.