אופניים חדשות, ועוד כל מיני

לאחרונה חלה התחממות במזג האוויר כאן. שבוע שעבר אפילו עלה מעל 20 מעלות, ובתוך הבית היה חם מאוד.

בסופש החם להפתיע הספקנו גם לטייל מדיפ-קוב לעמק לין (אחלה טיול!):

ללחוץ על התמונה יגדיל אותה

זה שם של מסלול אופניים - דאון-היל

ויום אחרי עלינו לוויסטלר לסקי אחרון העונה:

מסקנה: לפנות על שלג רטוב זה כמו לפנות עם אופניים על כביש רטוב.

מה שמוביל אותי לנושא העיקרי. חלק מהמרחקים בדאון-טאון מספיק ארוכים כדי שיהיה מציק ללכת אותם, שלא לדבר על לבקר אנשים מחוץ לדאון טאון, אפילו במרחק של 2 תחנות סקאי-טריין.

מסקנה ברורה: צריך אופניים.

אז שאלתי חבר'ה בעבודה איפה לקנות ומישהו הפנה אותי ל- http://thebikekitchen.com/ שנמצאים ביו-בי-סי, ללא מטרות רווח, מוכרים אופניים משומשים, ומשכירים את המקום והכלים למי שרוצה לתקן בעצמו. הם גם עושים שיעורים על איך לתקן את האופניים. 

נחמד, אבל עם כל הרצון הטוב, הזמן שלי יקר לי לתקן בעצמי הכל, ואני ממש לא נהנה מזה.

כמובן שיש את ספורטס-צ'ק, אבל החבר'ה מהעבודה אמרו לא לקנות שם, וגם לא התרשמתי במיוחד מהמגוון שהיה לספורטס-ג'אנקיז להציע. 

ב- MEC יש רק אופניים בליגה מעל מה שנחוץ לנו, אז חיפוש קצר הוביל אותי למקום שהיה נראה לי פשרה טובה בין מיקום, פלצנות, נוכחות רשת, ואולי גם אופניים במחיר סביר: 

כמו שנאמר, בסיפור אחר: נקסט ייר, פרופסור!

בגלל שהיה יום שבת שמשי ונאה, היה שם מלא וצפוף. צוות המוכרים היה עסוק להפליא, ובסוף טיפל בנו (בהפוגות) דוד מבוגר יותר שכל פעם שהוא אמר: for sure! זה היה נשמע ממש כמו יודה. 

לא היו להם משומשים לפי הצרכים שלנו (זול יחסית, פשוט יחסית), והוא הראה לנו אופני היבריד, ואחרי סיבוב קצר החלטנו לקחת.

אני לקחתי אופנים בצבע משעמם אמנם, אבל עם בולם זעזועים קדמי קטן. קצת יותר יקר, אבל אני מספר לעצמי שזה ישמור עליהן או עלי קצת יותר:

האופניים של E

O לקח את האופניים בלי בולם הזעזועים הקדמי, בצבע יפה הרבה יותר:

האופניים הכחולים של O

את הבוקר שאחרי בילינו במרתף איכסון האופניים של הבניין, והרכבנו פעמונים, מחזיקי מנעול ופנסים. בעיקרון הם עושים את זה בחנות, אבל היה שם כל כך צפוף שאמרנו לו שנעשה את זה לבד, והוא נתן לנו הנחה בתמורה. 

שני הזוגות היו במבצע, אבל עדיין עלו יותר ממשומש - מאות ספורות כל זוג. 

כמובן שיום למחרת כבר ירד גשם, וכשנסעתי לבקר חברים נרטבתי, וכשחזרתי נרטבתי לגמרי... אבל, כיף לנסוע איתן למרות שאני לא בכושר. 

וארבע תמונות לא קשורות לסיכום:

S, שעבד איתי בישראל, בא לביקור קצרצר בונקובר, ופגשתי אותו לכוס בירה מאוחרת. בחזור הביתה, אחרי חצות ביום שבת, רחוב גרנוויל עמוס בצעירים ונוער, רובם שיכורים...

היה ממש כיף לפגוש את S, ובהחלט היה קצר מדי. וגם באמת שמחתי לשמוע שבעבודה הקודמת שלי הם עושים חיל.

מי אמר שאין חיי לילה בונקובר? 

בפרוץ האביב הוזמנו לאחרונה לכמות מפתיעה של על-האש. בעלי המרפסות שבינינו איבזרו את עצמם במנגלים על גז, ואנחנו נהנים מאוד מההזמנות והטרף. 

בתמונה - קול, הגריל של B ו- S, שאינם דוברי עברית, אבל אעדכן אותם בכל זאת על כיכובו בבלוג:

קולמן מייצרים גרילים!

באחד האמשים חזרתי הביתה, ולא כל כך ברור לי מה הלך שם:

אני חושב שהבדידים שלי ברחו!

ולסיום, תמונת ערב בונקובר, צולם אחרי עשר בלילה:

Summer in the City