שלושה ימים בטופינו

במרחק שעה וקצת הפלגה מכאן (כמובן יש קודם כמעט שעה נסיעה לנמל בהורסשו-ביי) שוכן האי ונקובר, על שם אותו קפטן ג'ורג' ונקובר שעל שמו קרויה העיר. שטח ישראל הוא כשני שליש משטחו, ואוכלוסייתו כ- 760,000 איש, חלקם הניכר בעיר ויקטוריה, בירת BC.

אה, כן, כרגיל בפוסט עמוס תמונות, אפשר, ואף רצוי, ללחוץ עליהן ולראות אותן במלוא הדרן. או לדלג.

לפני כמה חודשים רכשנו שוברים דמויי-גרופון לשני לילות בחצי-מחיר, במלון (מלון אמיתי, מה שאנחנו בדרך כלל לא עושים) בטופינו, השוכנת לחופו המערבי של האי ונקובר, בערך באמצעו. דאגנו לתאם עם S ו- B, ונסענו, לפני שבועיים, ארבעתנו לאי. לקחנו יום חופש ואירגנו לנו סוף שבוע ארוך. הניסיון כאן, כמו בארץ, מראה שאם לא תלויים בבתי-ספר, עדיף לקחת חופש כשלאחרים אין, מאשר להצטופף בסופי השבוע הארוכים.

הנוף מבית החוף

בדרך עברנו ב- Union Bay, בבית-החוף, איפה שהחתונה של S ו- B תהיה בעוד כחודשיים. טוב, זה לא באמת בדרך - זה עוד שעה וקצת צפונה, ואז חזרה דרומה. בדרך עברנו בעיירה בשם Courtnay, ומה שהכי הצחיק אותי הוא שברחוב הראשי יש מוסיקה מתנגנת מרמקולים, ולא סתם - שירי ילדים. 

בית החוף עצמו הוא מקסים, ורבות עוד יסופר עליו אני בטוח. מה שכן, בעלת הבית סיפרה לנו שיש עיט-קירח ענק המקנן דרך קבע בעץ ליד. ואז היא שרקה לו - והוא אכן סובב את ראשו - הוא באמת שם! צילמתי בשמחה, ואז O אמר לי לצלם את הבת-זוג שעפה חזרה. נכון, תושבי האי הקבועים רגילים לעיטים, אבל גם בעלת הבית התרגשה מהתמונה שיצאה. את רגע הנשיונל ג'יאוגרפיק שלי קיבלתי לטיול הזה!

המשכנו משם לכיוון טופינו, ובדרך עצרנו ב- Port Alberni, עיירה קטנה בדרך, לאכול צהריים קלים,  להתרשם מהנוף ממגדל השעון, ולקנח עם דגים מסוכרים. כלומר, האחרים קינחו, אני צילמתי.  

הדרך לטופינו מאוד יפה, חוצים שני רכסי הרים, וכתלות בעננים רואים את הפסגות. עד שהגענו לאיזור טופינו מרכז המידע לתיירים כבר היה סגור (חמש בערב!), והגענו למלון. זה היה התאריך האחרון לשימוש של ההנחה שקנינו, והתברר שה-hot tub היה תחת שיפוצים. אהא!

בעבירת משמעת חמורה, נאלצנו לשתות את היין שלפני השקיעה לא מגביעים כי אם מכוסות הסתדרות. קשה, הא?

אחרי שיטוט על חוף הים, נסענו לטופינו עצמה (כארבעה ק"מ, אבל קצת רחוק להליכה לאורך הכביש, בעיקר כשתכננו לחזור בחושך), לאכול ארוחת ערב באחת משלוש המסעדות הפלצניות יותר שיש שם. זה פיוז'ן יפני, מה שאומר שגם לשוחרי הצדפות והשרצים יש מה לאכול, וגם לשוחרי סטייק הביזון. לפני הארוחה נאלצנו להסתובב בכל רחובות טופינו במשך כ- 40 דקות, כי ההזמנה שלנו היתה לרבע לתשע, והגענו מוקדם, כדי להתרשם מהעיירה. הקטנה. מאוד. 

מתברר שאם לא גולשים, ולא משלמים הון להפלגות התיירים (לראות דובים ו/או לווייתנים ו/או תיירים רוחצים במעיינות החמים על אי סמוך - או שלושתם גם יחד) - אין הרבה מה לעשות בטופינו! יש חופים יפים וארוכים, חוליים ונאים, אך המים, גם בקיץ, קרים לדעתנו, מה גם שלא היה קיץ, והיה מעונן ולא חם. התקיימה שם באותו סוף שבוע אליפות גלישה. החוף היה עמוס בגולשים מגניבים (בעיני עצמם) אך בגלל הרוח, העננים והקור, הם כולם היו לבושים. בנוסף, הים היה הרגוע ביותר שנראה באיזור במשך הרבעון האחרון, כך שממש לא היה מה לראות. המזור היחיד היה בחור חסון באמצע שנות השלושים שירד לחוף עם גלשנו, כשהחליפה מופשלת וחושפת פלג גוף עליון מרשים, מסותת ובמידות הנכונות. כנראה שארבעתנו סקרנו אותו באופן דיי גלוי, ולמרבה השמחה הוא הגיב בחיוך רחב, ואמירת שלום, ולא במבוכה, זעם או משהו כזה. 

מיצינו את התחרות, והלכנו לחוף אחר, לחזות בפלאי הים כשהוא בשפל. 

דבר נוסף שיש שם הוא שמורת טבע מרשימה שעיקרה הוא יער הגשם הממוזג, שמאוד הזכיר את ניו-זילנד. קנה מידה - בונקובר יש כמטר וחצי של גשם בשנה, בחוף המערבי של האי יש כשלושה. אז מצבנו לא כזה רע. היער מרהיב, והשמורה שמורה היטב, ופרצו בה מעט מאוד שבילים. 

חזרנו למלון, נחנו, וקיבלנו שקיעה יפה.

למחרת טיילנו במסלול סובב המגדלור ביוקלואלט, עיירה קטנה מדרום לטופינו, והשמש יצאה, הציפורים צייצו, והים לא סער. יש אזהרות לא לטייל על הסלעים, כי הים בא ולוקח אנשים כל שנה. אבל הוא היה כל כך רגוע יחסית, אז העזנו.

אכלנו פיש אנד צ'יפס, ולמרבה ההפתעה הם היו ממש מצויינים. הטובים ביותר עד כה בקנדה. מאז ניו זילנד לא נתקלתי בכאלו, ואני חובב דגים בדרך כלל רק כאשר הם בים.

הבעסה במרחקים האלו (וכאן זה נחשב קרוב) הוא שכדי שלהגיע הביתה בעשר בלילה, צריך לצאת מטופינו לפני ארבע, אז כך עשינו. אכלנו גלידה בפורט אלברני (זולה, וטעימה!), המעבורת היתה עמוסה בגולשים מגניבים, אבל זכינו בשקיעה יפה מאוד.