רכיבת-אופניים בעירום לצורך מחאה להפחתת שימוש במכוניות

רכיבת האופניים העולמית בעירום מתרחשת בכמה ערים בעולם, ומטרתה העלאת המודעות לאופנים ככלי-תחבורה, לצריכת פחות דלק, וחלק מהאנשים גם רוכבים על הגל (pun intended) כדי לנסות להפוך את העולם למקום יותר "חיובי-לגוף-האדם".

כאן בונקובר, האירוע המלבב התרחש אתמול בין שתיים לארבע, ואכן הפריע את מנוחת השכנים. Z הפנה את תשומת הלב של O לאירוע, והשתעשענו ברעיון, אם כי עד אתמול בבוקר ממש לא היינו בטוחים שנלך.

אז אתמול בבוקר, החלטנו שכן - בפרסום הם כותבים שהלבוש אופציונאלי, ושהכוונה היא לרכיבה בעירום (אם כי עם נעליים!), אבל אפשר להתערטל רק עד הרמה שנוחה לכל אחד. המליצו לבוא עם כובעים מצחיקים, ו/או צבעי גוף, אבל צבע גוף על פרווה לא הולך כל כך טוב, ולא זכרנו אם יש לנו כובעים משונים. 

האירוע היה צפוי להתחיל בשתיים, וההתאספות בסאנסט ביצ' התחילה בצהריים, אז הגענו לשם בסביבות אחת. בדרך הקצרה עקף אותנו איש לא צעיר, לבוש אובראול בלבד, והזמין אותנו להצטרף לרכיבה בעירום. הוא גם הוסיף שהוא התחיל באיסט-וואן, אך המשטרה הסבירה לו שאסור...

היו שם אסופה של הרבה גברים, מעט נשים, חלקים צעירים, רובם מבוגרים יותר, בשלבים שונים של עירטול. היתה מוסיקה, וחלק מהאנשים עטו כובעים מצחיקים, וצבע גוף. לא לגמרי הרגשתי במקום, עשה עלי רושם שרוב המשתתפים הם עירוב בין היפים להיפסטרים, עם אווירה פסאודו-אנרכיסטית. הם לא אנרכיסטים כלל, והם גם לא פסאודו, אבל בכל זאת יש משהו מעט חתרני בעירום בציבור, במקום שבעיקרון הוא אסור. כלומר החוק כאן אינו פוריטני כמו בארה"ב או ישראל, עירום אינו אסור בתכלית, ויש חופים שהלבוש בהם הוא אופציונאלי. אבל החופים הרגילים, ורחבי העיר אינם כאלו. 

עוד דבר שעכר את שלוותי היה גדודי הצלמים. מאז מצעד הגאווה בירושלים, בשנה שאחרי הדקירות, לא ראיתי גדוד צלמים שהכפיל את כמות המשתתפים באירוע עצמו. מעבר לצלמים שצילמו עבור עיתונים, אתרים וכד', שאותם אפשר לזהות לפי זה שהם נושאים יותר ממצלמה אחת, ועדשות מקצועיות ויקרות, היו גם עשרות צלמים מטעם עצמם, חלקם עם עדשות אימתניות, וחלקם סתם מצלמים עם הטלפונים. 

מבלי להיות שיפוטיים, היו הרבה מאוד "סקרנים" ממוצא אסייאתי, שצילמו עם חיוכים רחבים. אחד המארגנים הסתובב בין הצלמים החרמנים וחצי-התבדח איתם ש"מי שמצלם, צריך להיות בלי מכנסיים" - הם חייכו, צעדו מעבר לו, והמשיכו לצלם ציצים. הצלמים מטעם עצמם (בעיקר צלמי האייפון/אייפד) בהתחלה ריחפו בשוליים, אבל מהר מאוד, עם כך שיותר אנשים (ובעיקר נשים) הסירו בגדים, איבדו הצלמים את העכבות, וממש הסתובבו בין האנשים, וצילמו בלי בושה.  

If you're taking photos, you should be without pants please

היה צלם רשמי אחד, שראה בחורה שלבשה רק תחתונים, אך צבעה את גבה וחזה (עם מפיק בהא) בצבעי גוף, עם אמירות כגון Less Gas, More Ass (סיסמא שחזרו עליה בקול לאורך כל הרכיבה), וביקש את רשותה לצלם את גבה. היא חייכה והתרגשה והודתה לו שהוא מבקש - כי זה כל כך נדיר.

I think I found Waldo!

השעה שתיים הגיעה, והודיעו ברמקול שכולם מוזמנים להתפשט ולמרוח קרם הגנה מהשמש, אבל בנתיים אנחנו מחכים ל- Vancouver's Finest - ליווי משטרתי שמתאחר מעט. צעקות ביניים שאלו האם גם השוטרים יהיו מעורטלים, אך נענו בשלילה. אכזבה נרשמה. כחולי-המדים הגיעו דקות מספר אחר כך, והתהלוכה הרכובה יצאה לדרכה. 

כפי שהבטיחו, אחרי כארבע דקות רכיבה, הרחק מטווח העדשות החטטניות, כולם נעצרו, נותנים הזדמנות לאנשים הפחות אקהיבציוניסטים להתפשט. אני ניצלתי את ההזדמנות עד תומה, O ו-Z לבשו משהו סימבולי על חלציהם, וצעיפי נוצות מסן-פרנסיסקו. Z גם לבש עניבת-פרפר, וכובע מצחיק כדי להשלים את הלוק. 

בין הרוכבים היו צעירים ומבוגרים, חתיכות ופחות חתיכות, חטובים ושמנמנים, חלקים ושעירים. היה מאוד נחמד, מקבל ומכיל, מה שעודד אותי להצטרף לחגיגה במלואה. 

הרכיבה עצמה לקחה כשעתיים, רכבנו את רחוב דנמן לאורכו, טיפסנו וירדנו את רובסון, רכבנו את כל רחוב גרנוויל, וחצינו על הגשר, ירדנו אל האי-גרנוויל, ומשם חזרה דרך גשר קמבי, במעלה סמיית', שוב על גרנוויל, עד דייווי, ואז את כל רחוב דייווי, עד שהגענו חזרה אל סאנסט-ביצ'.

בדרך ראיתי את Ks מצלם, וקראתי לו, הוא רק הספיק לראות את אחורי, והופתע. בסוף הרכיבה הוא חיכה וצילם (מצלמה רצינית, אבל קשה לחשוד בו שהוא מצלם מטעמים לא מנומסים), הקפתי אותו באופניים, ואמרתי לו שאחזור לומר שלום, אחרי שאלבש מכנסיים. הוקל לו. 

גם את P ראיתי מנופף לשלום לרוכבים, אם כי אני חושב שהוא לא ראה אותנו. 

הקטע המצחיק באמת הוא מבטי האנשים המופתעים. רבים מאוד מרימים את הטלפון לצלם כשעובר אותם גדוד של 190 רוכבי-אופנים עירומים, וכולם צוחקים. בודדים הסבו מבט, או כיסו את העיניים לצאצא צעיר וצוהל, וחלקם נופפו לשלום בחזרה. 

עברנו כמה אוטובוסי תיירים (יש אחד וורוד, ואחד כחול), והם קיבלו יופי של קבלת פנים מוונקובר. הכחול, עם הגג הפתוח, היה מלא בגברות מבוגרות כבודות, שצחקו בקול גדול כשהבחור הכי חתיך, עירום, רכב לאורך האוטובוס, ועשה איתן hi five, עם כולן, והן שיתפו פעולה בשמחה שובבה. 

על רחוב דיווי, בפאבים הגאים, שפתחו מרפסת לכבוד הקיץ, הלקוחות לטשו עיניים מרוצות והחזירו נפנופי שלום מעריכים. בגרנוויל איילנד, הצפוף דיו ביום יפה, היו רבים שהופתעו וצהלו בעוברינו, ואף כתבה על כך K: 

"Naked bike riders on Granville Island. Lots." - טיהי.

הרבה זמן לא הרגשתי כל כך חלק מהקרקס, או גן החיות, אבל היה נחמד. רכיבה בעיר, כשהשוטרים עוצרים את רוב התנועה עבורינו, ורוב הקהל מקבל אותנו בצחוק והערכה למטרה. לא נראה לי שאהפוך לנטורליסט, ומצד שני, אני לא חושב שזה פתר לי את אי הנוחות הטבעית עם הגוף שרוב בני תרבות המערב חולקים, אבל היה כיף.
דבר נוסף ששמתי לב אליו שהאירוע היה מאוד מאוד סטרייטי. לא מיינסטרימי, אבל סטרייטי. יתכן שהיו עוד הומואים מסביב, ואולי גם לסביות, אבל לא נרשמה נוכחות קהילתית מורגשת. ועל כך העיר Z ביובש, שזו תעודת עניות לקהילה בעיר הזו. 

עוד תמונות שצילמו העוברים והשבים, כאן. אל חשש, לא רואים אותנו.