תערוכת הבוגרים - אוניברסיטת Emily Carr לאמנות ועיצוב

בימים אלו מתרגשים בוגרי האוניברסיטאות הטריים - תם פרק לימודיהם! הסמסטרים כאן יותר מוקדמים מאשר בישראל, שכן הם אינם תלויים בגחמות חגי ישראל, ומתחילים ונגמרים בכל שנה באותו זמן, והוא קצת יותר מוקדם ממה שאנחנו היינו רגילים. 

אי לכך גם באוניברסיטת Emily Carr לאמנות ועיצוב מסיימים בימים אלו צעירים וצעירות אופנתיים ואמנותיים את חוק הלימודים, ולפני שיקבלו דיפלומה, עליהם להציג בתערוכת הבוגרים. 

הקורא הציניקן עשוי לשאול מה בדיוק יעשו עם הדיפלומה הזו, אבל ניחא. 

המבנה היה מעניין כראוי

מה לנו ולכל זה? לא הרבה. גם אצל O וגם אצלי בעבודה מתחילים לעבוד, למשך הקיץ, סטודנטים למדעי המחשב; בהרבה אוניברסיטאות לעבוד סמסטר בחברה אמיתית היא חובה אקדמית, אבל יתכן שיגיע פוסט נפרד על זה.

אז מה לנו ולאמילי? שוב, לא הרבה. אבל P הציע שנלך ביחד לתערוכת הבוגרים. אודה על האמת קצת כירכמתי את פני למחשבה על תערוכת בוגרים בסגנון שנקר (ואם בין קוראינו המועטים בוגרי המוסד ההוא, עמכם הסליחה), ובאמנות אבסטרקטית אני חלש להפליא, אבל האירוע המלבב התרחש בין כותלי המוסד, באי-גרנוויל שבו לכל הפחות אפשר לאכול ולשתות בתום ההתרגשות הגדולה. פרטים בסוף.

כדי להפחית את המתח הגואה אומר שהצלחנו לשרוד שם שעתיים פלוס, ולא הרגשנו שזה נמתח יותר מדי. הגענו בערב הפתיחה, מה שאמר שהיה קצת עמוס, ומלא בבוגרים המתרגשים, רבים מהם במיטב מחלצותיהם (גם אם באמירה אופנתית כזו או אחרת). 

קצת התלבטנו מה קוד הלבוש, בכל זאת ערב גאלה, אבל החלטנו שבחוף המערבי אפשר להתלבש זרוק גם לאירוע כזה. הגם שבין הבאים היו אנשים לבושים יפה (בוגרים, מורים ומשפחותיהם יש להניח), היו גם צעירים (וצעירים ברוחם...) שהיו לבושים פחות רשמי. 

בחור חתיך בלבוש פחות רשמי ליד מיצג. בצנצנת התלויה, מתחת לגלגלי השיניים יש דג מלוח.

היו כמה עבודות פלצניות להפליא (דג מלוח כבר ציינתי?), היו שני מיצגים בחדר חשוך שהוקרנו בהם דברים - האחד, הקרין תמונה (תמונה, לא סרט!) של יער, עם קולות ציפורים. וזהו. בשני היה חושך, ועל המסך הוקרנו, בצבעים זרחניים, אובייקטים אבסטרקטיים חצי מטושטשים, עם מוסיקה שיצאה מסרט אימה. ביזארי. 

התערוכה של מחלקת העיצוב היתה מאוד לא אחידה ברמתה. היו כמה עבודות שהרעיון מאחוריהן היה מגניב (בודדות), היו הרבה סתמיות, והיו כמה ממש מעפנות. עשה רושם שלכולם אמרו המורים שהם חייבים לשלב אפליקציה בטלפון חכם, ורצוי שתהיה social, אז היו כמה עבודות שזה ממש היה מאולץ בהן. למשל כלי קיבול אטומים ומתקפלים מחומר פלסטי, כולל אב-טיפוס עובד - מימוש מוצלח, רעיון סביר. אז למה צריך גם אפליציה? כדי שיהיה אפשר לרשום בתוכה מה שמת בכל כלי ומתי, ולשתף את זה עם שאר באי הבית. ברצינות!
היו גם לא מעט עבודות שהיה סרט וידאו ארוך, מתנגן על מק, שמסביר את הרעיון, במקום שלוש תמונות זריזות; למשל אפליקציה שעוזרת לסטודנטים להבין איך להתשמש בכרטיס אשראי בצורה נבונה, אבל הסרט היה ארוך כמו הגלות. במקום זה היה עדיף שישימו 3 צילומי מסך. כנראה שגם היה להם קורס בהכנת סרטונים מעוצבים במק...

עיצוב מחדש לעגלות ציוד-רפואי. לא רע.

הכיתוב פה היה - "דיימנו מה היה קורה אילו היינו משתמשים יותר בכוח העיצוב של המשולשים". באמת! אבל מה שבא לי לעשות זה לקחת כזה ולשים בעבודה כדי לתת לעצמי הפוגה מהחלל הפתוח המציק.

כיסוי לאופנוע ולרוכב בזמן הגשם. ההסברים היו סבירים, המימוש פחות, כל הרעיון קצת misguided לדעתי.

הזוכה בפרס "הרעיון המוצלח בעינינו" היתה עבודה של מישהי שהתנדבה בברזיל, בפחוני העוני, ואמרה שאחת המצוקות שם הוא שהפחונים לא מבודדים בכלל.
אז היא בנתה צריף פחונים, והרכיבה מנורות חזקות ממעל, כדי לדמות שמש, והשתמשה בחומרים שונים בתור מבודדים על התקרה. חלקם עלו באש, חלקם הצליחו לבודד. מה שבודד הכי טוב היו פחיות ריקות! נכון שאלומיניום מוליך חום, אבל האוויר בפחיות בודד (לטענתה), והטמפרטורה בפנים היתה 30 מעלות פחות מאשר עם חומר הבידוד הגרוע ביותר שניסתה.
אני לא יודע אם זה באמת עובד, אבל גם יצא יפה:

דווקא תערוכת האמנות היתה פחות פלצנית. היו עבודות אבסטקטיות שלא הבנתי, היו כמה שלדעתי לא מגיע להם לסיים, אבל גם היו דברים יפים ו/או מעניינים.

בראש הגפרורים העצומים האלו, יש לבבות מתכת. הבחור המעונב הוא האמן הבוגר הטרי, הדודה אחת המורות. האמת היא שהגפרורים תפסו לי את העין יותר מאשר הלבבות.

דרך אגב - לדעתי אחד הקריטריונים בתערוכת בוגרים צריך להיות הכותרת של העבודה. נכון ש"מדרש כותרת" או אפילו לדרוש כזה, זה קצת המורה לספרות מכיתה ח', אבל אמן בן 20, שמציג בתערוכת הסיום - אני לא חושב שמוגזם לבקש כותרת לעבודה. לשים שישה צילומים, טובים כל אחד, שקשה למצוא איך הם מתכתבים האחד עם השני, בלי מילת הסבר - ו"ללא כותרת" - קצת מפריע לי. כן, תחשוב על זה - תשקיע מאמץ, תנסה לתת כותרת מוצלחת. ואם לא תצליח, תן משהו פלצני שיאתגר אנשים עם רקע הומאני (ויגרום למהנדסים להרים חצי גבה ולעבור הלאה) כמו "שלווה" לסט תמונות של המולה עירונית. או "רגרסיה" לתמונות של צמחים. 

לא לגמרי ברור אם גם הוא בוגר, אבל הוא פיסל איכסה בחומר תוך כדי התערוכה.

כאמור, אני פחות מתחבר לדברים האבסטרקטים.

הוא חמוד, לא?

היה גם בחור שצייר ציורים שמאוד הזכירו לנו את משחק המחשב Morrowind. הוא טען שלא ראה אותו, אבל הוא מצייר יפה, והסביר הסברים מעמיקים על הערים בעולם הדמיוני שלו.

גם היתה הברקה, והיא החידה היומית (לא מאוד קשה, אבל בכל זאת, של- Y יהיה טעם טוב), התשובה בסוף, והחידה היא:

וגם היה ציור מטריד ועוכר שלווה, אבל משהו בו היה יפה בעיני:

כן, היו גם רישומים סתמיים, כיסאות מעוצבים, תמונות של הכלב החמוד, ועוד דברים פחות מוצלחים, אבל גם מספיק דברים מוצלחים, שהלכנו רק כי היינו כבר רעבים מאוד.

הצלחנו להשתחל למסעדת Edible Canada, ויחודה הוא שכמעט הכל בה תוצרת קנדה. קפה ושוקולד לא, אבל משתדלים. היא טעים להפתיע, אם כי המחיר המחיש שהכל תוצרת קנדה.

הקרם ברולה שלנו הרגיש מלוח אחרי הקינוחים האחרים, מה שמראה שהם כנראה מתוקים מדי, אבל היה בו משהו מלוח, עם מרקם מושלם.

לא קינוח. סטייק.

המלצר קצת פישל בסוף כששאל איך לחלק את החשבון, אז אמרנו שאנחנו ביחד, והוא אמר ל-P - ואתה לבד? אז עשינו פרצופים, המלצר הסמיק ונמלט. 

היה ערב נחמד מאוד. למדנו גם שהסירה האחרונה (יותר כמו גיגית בצבעי הקשת) שחוצה את False Creek היא בעשר בלילה, ונאלצנו להעפיל לשדרה ה-5 ולקחת אוטובוס, כי אנחנו היינו עייפים ועצלנים לקראת הטיול שלמחרת (עוד פוסט שיגיע, כי היתה הרפתקאה!).

והתשובה לחידה: צבי הנינג'ה. ומי שעדיין לא מצליח לקשר - שיפנה אלינו.