טיול לאגם Buntzen וה- Diez Vistas

בסופש הזה היה אמור להיות טיול של חוג המטיילים לאגם Buntzen, ולעשות את המסלול שנקרא Diez Vistas, עשר-התצפיות, בלעז. אבל, מסיבות שעדיין לא הובררו, ויש לקוות שהכל בסדר, הטיול בוטל. אבל החלטנו שזה לא יעצור אותנו, כי הטיול הזה נראה פשוט, הוא מוזכר בספר הטיולים שלנו, סופש שמשי, ואם כבר, אז לקחנו רכב לסופש, גם טיול, וכנראה גם סקי (זו התוכנית למחר).

אז נסענו ברכב השכור לפורט-מודי, ומשם 6 ק"מ לאגם. האגם הוא בעצם מאגר מים המנוהל ע"י BC Hydro, ומה שמעניין הוא שהם גם אחראים על החניון, חופי הרחצה, ומסלולי הטיולים, המטופלים היטב. האגם משמש ליצירת חשמל בעיקר, מתחנות הכוח בצידו הצפון מערבי - המים נופלים מגובה האגם במנהרה תת-קרקעית, ויוצאים אל הים, ולמעשה אלו תחנות הכוח ההידרו אלקטריות מהראשונות ב- BC, והן נבנו ב- 1903!

הפעם לא אני הפעלתי ג'י פי אס, אלא האתר מלמעלה

הגענו בבוקר והיה שומם, החוף ריק לגמרי, חוץ מכמה אווזים שהלכו מכות. המצלמה היתה ביד, ויצא תיעוד מצויין של אווז ערס:

לא היתה שמש, אבל גם לא ירד גשם. התחלנו להקיף קצת את האגם, וחוצים מה שקרוי גשר-צף, אם כי בעצם רק החלק האמצעי ביותר שלו צף. קצת מאכזב. 

משם טיפסנו מעלה-מעלה, טיפוס של סה"כ כ- 300, ואז מתחילים לעבור דרך נקודות התצפית, הצופות לכיוון Indian Arm, שעל חופו שוכנת Deep Cove, ואף רואים את ונקובר:

בגובה היה קררררר, למרות קצת שמש, ואף טפטף מעט שלג.

הספר אומר שכדרכה של BC, העצים מתגנבים ומסתירים את הנוף בחלק מהתצפיות, זו תצפית מספר 7 (בערך): 

עוד כמה דברים נחמדים בדרך (אפשר להקליק לגודל מלא):

ועוד תצפית:

משם יורדים את רוב הגובה חזרה, לכיוון האגם, והנוף יפה גם שם:

חוצים את צידו הצפוני של האגם על גשר תלוי קצר, ומגיעים לחוף הצפוני, אחרי שעוברים את התצפיות על מפל-הברבור, שכנראה מרשים ביותר בהפשרת השלגים, אבל עכשיו הוא היה פושר באיכותו (רואים אותו באמצע תמונת הנוף מעל). 

קצת אחרי החוף הצפוני מגיעים ליציאה של מנהרה המקשרת בין מאגר קוקיטלם למאגר בנצן, העוברת מתחת להר Eagle, והמים המגיעים דרך המנהרה משמשים כמקור המים העיקרי של אגם בנצן.

האגם גם שימש בכמה סרטים וסדרות, כולל Highlander, וזה נחמד דווקא.

מהחוף הצפוני יש כ- 3 ק"מ חזרה אל החניון, וכבר היינו דיי רעבים, אז החלטנו לבדוק ב- Yelp מה יש לפורט-מודי להציע, והמסעדה ההודית שהלכנו אליה (ארומה), היתה מוצלחת למדי, אם כי הקפה היה צפון-אמריקאי. 

משם עוד חצי שעה נסיעה לונקובר - גם הדרך לשם, וגם חזרה דרך דרכים עירוניות, דיי במכוון אין כבישים מהירים דרך בורנבי אל תוך ונקובר, והביתה. 

פינת הסלולר

אחרי שנמאס לי מזה שמוביליסיטי (זולים, אך קטנים) לא נקלט לי ברגע שיוצאים מדאון טאון, עברתי לקודו (מותג "צעיר" של טלוס), שהיו סה"כ בסדר גמור, עד שעברתי לנקסוס 4. משום מה, יש בעיית התממשקות בין ה- N4 לבין הרשת של טלוס - והוא לא מצליח לחייג פסיקים - כלומר פאוזות - כלומר אני לא מצליח להשתמש בקונץ-פטנט (חיוג לישראל). כמובן שהם לא הצליחו לעזור, וגם דרך דוד גוגל לא היתה ישועה. 

עשינו QA ראוי - שמנו את הסים של O (שעדיין במוביליסיטי), בטלפון שלי, וזה עבד יופי. שמנו את הסים קודו ב- N4 של O, וזה לא עובד. אוף. 

אז נפלה ההחלטה - צריך לעבור ספק סלולר - שלישי בשנה וקצת, לא רע, אה?

אז מצאתי את אתר ההשוואות הזה, שאיפשר לי לבחור בקלות (לא מבצעים מדהימים, אבל וירג'ן ופידו מציעים כרגע דיי אותו דבר).

בחניה עם האוטו-פלצת - היה לי יותר מזל משכל

חקיקה גאה ובחירות למנהיגות המפלגה הליברלית

בעקבות ההחלטה להתעניין יותר בפוליטיקה הקנדית, להלן ממצאים ראשוניים:

הוספת הגנה על זהות מגדרית וביטוי מגדרי לחוקי זכויות האדם והגדרת הפשיעה

אפשר לקרוא את תקציר החוק כאן. חדי העין יבחינו שאת כל החוקים מציגים בצרפתית ובאנגלית. אני בטוח שהיו המון דיונים לגבי איזו שפה תהיה באיזה צד. מהות החוק היא להגן על טראנסים מפני אפליה ואלימות. למרות שהוא לא  חוק ממשלה הוא מתקדם יפה בשלבי החקיקה, ואני מקווה שהוא יגיע בשלום לספר החוקים.

שילוט בסינית בלבד בריצ'מונד

מסתבר שיש כמה קשישים לבנים בריצ'מונד שמפריע להם שיש חנויות ללא שילוט באנגלית כלל. הדעה הרווחת במטבח היתה שאסור לכפות על החנויות שום שינוי, וכך גם חשבה המועצה שלא העבירה שום חוק בנידון. מעניין להשוות לקוויבק, שבה פעם החוק התיר אנגלית בשלט אבל הצרפתית חייבת להיות גדולה לפחות פי עשרה מהאנגלית. היום פשוט אסור אנגלית וזהו.

אני בדיעה הלא פופולרית שזה ראוי לחייב שילוט באנגלית. צריך חוט מקשר שיחזיק מדינה עם מוביליות חברתית, ושפה זה חלק חשוב מזה. יצירה של גטו סיני (או אחר) לא טובה לאף אחד.

בחירות למנהיגות המפלגה הליברלית

למרות שאסור לנו להצביע בבחירות לפרלמנט, לפחות בפריימריז של המפלגה הליברלית מותר לנו להצביע, וזה אפילו חינם. אמנם הם המפלגה הכי קטנה בפרלמנט כיום, אבל פעם הם אפילו היו מפלגת שלטון. יש שבעה מועמדים, שאפשר לקרוא את משנתם באתרים השונים. זה מאוד מעייף להכיר פוליטיקה של מקום חדש. יש לי המון ידע על ישראל שהצטבר לאורך שנים בלי מאמץ, ולהגיע לרמה דומה בקנדה זה לא פשוט. אני אפילו לא יודע מה הבעיות העיקריות שמטרידות את המדינה הזו. כמו בישראל, גם כאן הפוליטיקאים שהספקתי לקרוא עליהם מדברים בסיסמאות, בלי פרטים או מספרים, כולם מתארים את עצמם כמנוסים, שקולים, מחושבים כלכלית, מודעים סביבתית, ספונטניים וגזר. להלן כמה אנקדוטות על המועמדים.

הנסיך הדוגמן

 ג'סטין הוא צאצא של ראש ממשלה, נראה כמו דוגמן ומדבר אנגלית וצרפתית שוטף. הוא כל כך יפה שקשה להתרכז כשהוא מדבר, והוא היה מורה בתיכון פרטי. אני יכול לדמיין שורות של תלמידות (וכמה תלמידים) בוהים בו בשיעור ולא מסוגלים להתרכז. כשהוא מדבר צרפתית זה נשמע פתייני להפליא.

בטי ווייט

הלוחמת

קרן היתה נווטת בצבא ואף היתה האישה הראשונה שפיקדה על להק. היא לא מפסיקה לדבר על זה ועל שירות באופן כללי. היא קצת מזכירה לי את בטי ווייט בצעירותה, אבל אולי זה רק הצבע של השיער. E אומר שהן לא דומות כלל. כנראה שהיא שירותית להפליא, אבל עושה רושם שהיא קצת One trick pony.

המנוסה

מרטין מקוויבק, הוא כבר כמה שנים בפוליטיקה והוא רץ על הקלף המנוסה והמשפחתי. כשהוא מדבר אנגלית במבטא צרפתי אני חושב על יין אדום וסיגרים בביקתה ספונת עץ עם אח מוסקת.

המחוננת

הביוגרפיה של מרתה קצת הזויה. היא סיימה תיכון בגיל 15, עבדה כמלצרית, נגרית ומדריכת סקי למימון הלימודים, היא דוברת אנגלית וצרפתית וגם רוסית, איטלקית וספרדית, והכי הזוי שהיא זכתה במדלית כסף בתחרות סקי לאומית.

המהגרת הפרגמטית

ג'ויס עשתה עליה לקנדה בגיל שבע, והיא מספרת על זה ועל התוכנית המהפכנית שלה לעשות הסכמים עם הירוקים והמפלגה הדמוקרטית החדשה כדי להביס את השמרנים, ואז לשנות את שיטת הבחירות. המועמדים האחרים כמובן מזועזעים מזה.





בפרק הבא אולי אצליח להגיע ממש לחלק שבו אני מבין על מה הם מדברים ואם יש טעם בדברים שהם אומרים.

ו- E מוסיף: לא בטוח שהליברלים עדיפים בעינינו על פני ה- NDP, אבל לליברלים יש בחירות. אנחנו עדיין לא מספיק יודעים מה ההבדלים. 

מלחמתו הצודקת של E בפד-אקס

לפני כשנה רכשנו זיכרון ו-SSD למק הביתי. כמו שחשבתי שנעשה, עשינו זאת דרך Other World Computing, חברה אמריקאית שמתמחה במוצרים תואמי אפל (אייטיז מישהו?), שהם אמורים להיות איכותיים כמו, אך זולים יותר. הרבה יותר - כדי להכפיל את הזיכרון הראשי מ- 4GB ל-8, אפל רצו 200 דולר, אבל החבר'ה האלו רצו רק 50$, עבור כל ה- 8. גם ה- SSD היה הרבה יותר זול. החבילה הגיעה דיי מהר, אבל שמו לי פתקה על תיבת הדואר, שאני צריך לשלם מס לפד-אקס, מס שהם שילמו עבורי לרשויות, ואני צריך לשלם להם (פלוס 10$ דמי טיפול, כמובן). 

מסעדה יוונית מצויינת בוונקובר צפון

לא היה נטול הצקות, שכן היה צריך להתקשר פעמיים שלוש אל פד-אקס, עד שהצלחתי גם לשלם, וגם לגרום להם להסכים להביא את החבילה אלי, ואין סיכוי שאני מגיע אליהם למרכז שלהם ברי'צמונד. 

החבילה הגיעה, וכשפירקתי את המקבוק 13'' הצלחתי להתפעל מהסידור המרשים של פנימו - ממש יצירת אמנות, וגם קל ונוח להחלף זיכרון ואף להחליף דיסק, וזאת בניגוד ללפטופים אחרים, שבהם זה דורש ביטחון רב, וכלים מציקים. 

ניתוח מק פתוח

להריץ קדימה קצת יותר מחצי שנה, והמק התחיל לעשות צרות, ועל כך סופר כאן. אחרי שבוע קיבלתי מייל מהחבר'ה שם, שהם מחליפים לי את הזיכרון ושולחים חדש. לקח עוד שבועיים בערך עד שהגיע הזיכרון החדש, בלי חכמות. או כך חשבתי. 

אחרי עוד שבועיים מגיע מכתב מפד-אקס, שדורש ממני לשלם להם חזרה את המיסים שהם שילמו עבורי, פלוס 10$ דמי טיפול, כמובן, לסה"כ של 18$. כמובן שנמלאתי חמת זעם קדושה, שכן כבר שילמתי מיסים על הזיכרון המקורי, טבין ותקילין, והפעם מדובר החזר. 

זאת ועוד, על רשימת הזיווד של החבילה, וגם על הפרטים למכס, היה כתוב בצורה ברורה שמדובר אך ורק בפריטים מוחזרים, וכידוע, לא צריך לשלם על זה מיסים פעם שניה. חבר'ה בעבודה אמרו לי שאין לי הרבה סיכוי להצליח לחמוק מזה, ושהמכס הקנדי מרושע. 

אז הרמתי טלפון לפד-אקס, ואחרי שהמתנתי נצח קטן בטלפון, הסבירו לי שאני חייב לשלוח טופס ערעור למחלקת המיסים שלהם, ועוד בפקס. פקס!!!

גראגא! בראבו פאקסי! - תרגום משוער

אז כך עשיתי - הדפסתי, מילאתי, כולל טלפון ואימייל, הוספתי מכתב שמסביר, הוספתי גם עותק של הקבלה שכותבת בצורה ברורה שאלו פריטי החזר, וקיוויתי לטוב. 

כמה ימים לאחר מכן, הגיעה דרישת תשלום נוספת מפד-אקס, שומרת על איפוק יחסי, וגם כתוב בה שבמידה וטיפלתי בדרישה אפשר להתעלם מהמכתב. אז התעלמתי.

עוד כמה שבועות אחר כך הגיע לאימייל שלי מייל, ללא נושא, ללא מילים, מכתובת עם שם משונה בפד-אקס, עם קובץ tiff מצורף, ובו תדפיס מושנה, מהול בכתב יד שמודיע, בלי נמען, שהעירעור נדחה. אוף. למה? פד-אקס דפוקים לגמרי.

מבט מזרחה מהטיילת

אז הרמתי להם טלפון, והייתי יותר תקיף (אם כי מנומס - מדובר על צפון אמריקה ככלות הכל - אם נהיים לא מנומסים, נתקלים בקיר ה- I can't help you sir) - ודרשתי לדבר גם עם הסופרוויזר, וקיבלתי אותה - גברת בשם מרי, עם קול עמוק. הסברתי לה את הסיפור, היא הסתכלה בטופסולוגיה שלה, ואמרה לי לא לדאוג, היא תבטל את החשבונית. 

The Chief, Squamish

כן, בטח. עוד חודש וקצת אחר כך, מגיע עוד מכתב מפד-אקס, הפעם גם הוא תקיף יותר, עם טון פחות נעים ודיי דורשני. מה קרה, מרי לא טיפלה? אני הייתי  טמבל, ולא דרשתי שתשלח לי מיד מייל עם הוכחה. אז התקשרתי שוב, והצלחתי לפצח את המרכזיה שלהם, כדי להגיע למחלקת המיסים. הגברת שם אמרה שאין לה שום רישום של שיחה עם אף מרי, והיא רואה שדחו את הערעור שלי. הייתי יותר תקיף, ואמרתי שלחלוטין לא ברור לי למה הם מחייבים אותי שלא בצדק, שכן באופן ברור לחלוטין כתוב שם שזה החזר. שאלתי אותה אם יש אפשרות לשלוח ערעור באימייל, ולא בפקס, כדי שגם יהיה אפשר לקבל תשובה.

למרבה ההפתעה היא נתנה לי כתובת מייל, ולשם שלחתי מכתב תקיף, עם עוד הוכחות, ודרשתי במפגיע שיחזרו אלי במייל או טלפון.

עבר שבוע, והגיע מכתב נוסף - Final Notice, לפני שמפנים את דרישת החוב לגורמים חיצוניים (גורילות עם חליפות?), וזה גם יפגע בהיסטוריית האשראי שלי. צחוק פרוע. 

מנוולים. 

אם כך, עוד טלפון. הפעם דיברתי עם מישהי חביבה, מסרתי לה פרטים, והיא אמרה שהיא רואה שביטלו את החשבונית, והכל בסדר, וכנראה המכס לא טרחו לקרוא כמו שצריך את הנייר שהגיע עם החבילה. אמרתי לה שכבר שמעתי את זה בעבר, ואני דורש הוכחה; היא אמרה שהמכתב בדואר, ואני התעקשתי על אימייל, וגם רשמתי לי את שמה. 

זה עבד, אחרי רבע שעה קיבלתי אישור באימייל שהחיוב בוטל. עכשיו נחכה למכתב הבא מהם - ביטול חיוב או דרישה נוספת?

ביקור ראשון אצל וטרינר

אחרי הטראומה של לטלטל את מיצי מישראל לונקובר כל כך נרתענו מלשים אותה בכלוב עד שקצת הזנחנו אותה ולא הלכנו לביקורת שנתית. היא גם שונאת את הכלוב וגם שונאת וטרינרים וגם חתולת בית בריאה. רצה הגורל ופתאום מיצי התחילה לגרד את האוזניים עד זוב דם, כולל אדמומיות וגועל נפש חום במעמקים.

"Today the cat won"

אזרנו אומץ ולקחנו אותה למרפאה הקרובה, שם הוטרינרית תיחקרה אותנו לגבי הרגלי האכילה שלה, והסבירה שלא סביר שאצל חתולת בית זה אקריות (Ear Mites), אבל אולי זה אלרגיה למשהו. לקח זמן עד שפיענחנו מה השתנה - לפני שבועיים הבאתי זר ציפורני חתול, והסתומה הקטנה שתתה מהאגרטל, וכרגע זה החשוד העיקרי. היא גם הקיאה יותר מהרגיל בתקופה האחרונה.

לא אלו הפרחים האשמים, אבל זו אילוסטרציה

עם או בלי קשר לעליה בתדירות ההקאות, פיתחנו רגישות ליללות המסויימות שהיא מייללת לפני שהיא מקיאה, כך שאחד מאיתנו מזנק מהמיטה מתוך שינה (לרוב זה E) וגורף אותה בן רגע לאמבטיה כדי שהיא לא תקיא כל השטיח מקיר לקיר שיש ברוב הדירה. זה מאוד מעיק לנקות את השטיח, מספיק כדי להצדיק זינוק באמצע הלילה. הטקס כולל לסגור אותה באמבטיה עד שהיא מקיאה שני סיבובים ומתחילה ליילל שיוציאו אותה, ואז לנקות. תאמינו או לא, זה יותר פשוט מלנקות את זה בבוקר.

קצת פחות מעודד לראות את השלד הזה אצל הוטרינר

בישראל היינו מזמינים וטרינרית אלינו, והיא היתה מגיעה עם כלוב לחץ כדי להצליח לבדוק את המפלצת הקטנה. פה סיפרנו לוטרינרית על ההיסטוריה הפושעת שלה, אבל ניסיתי לאתגר את הצוות להימנע מהכלוב. בכל זאת, מדינה חדשה זה זמן טוב לפתוח דף חלק. הוטרינרית השתכנעה, הביאה סייעת מיומנת עם כפפות משוריינות, סילקה אותנו מהחדר וקיוותה לטוב. קולות חבטה, נהמות ויללות סיפרו לנו שמיצי לא השתכנעה. המירדף נמשך ארבעים דקות, ובסופו הן אפילו לא הצליחו לשקול אותה. 

הרשע הזה, שמו ווידאר, ומיצי עשתה לו קסססס

ויתרו לנו על מחיר הבדיקה הכללית, שלא באמת בוצעה, והמליצו לנו שבפעם הבאה יתנו לה זריקת טשטוש. נתנו לנו טיפות להפחתת הגירוד, אנטיביוטיקה ומרשם לכדורים נגד אלרגיה. אנחנו אופטימיים.

כנראה שבכל זאת משהו בסדר במרפאה הזו

כנראה שיש לאלו שימוש

מיצי מקיאוולי בפוזה תמימה

St. Patrick's 2013

מחד, זו השנה השניה - כלומר לא כל דבר הוא לראשונה, למשל זו הפעם השניה שאנחנו מציינים כאן את חגו של פטריק הקדוש בשתיית בירה ירוקה וצפייה במצעד. (הווליום בסרטונים עשוי להיות טיפה חזק, יתכן שכדאי להנמיך עוצמת רמקולים). [כזכור בפוסטים עמוסי תמונות, לחיצה על אחת מהן תאפשר לצפות בהן בגודל מלא.] מאידך, שנה שעברה לא הספקנו לכתוב על זה. השנה כן. 

הקטע הקצת מצחיק הוא שבעצם רוב המשתתפים במצעד הזה היו גם במצעד הסיני, וגם במצעד הגאווה. השנה, בניגוד לשנה שעברה, וויתרנו על החובה התרבותית לצאת לשתות בערב שלפני. חגגנו עם פיצת שיבולת שועל (oatmeal) - תוצרת B ו- S להתפאר. היה, אהמ, מעניין. בנוסף היתה גם פיצה רגילה תוצרת בית (מעולה!) והיין זרם כמים. 

שנה שעברה הלכנו לשתות בגאסטאון, שתינו כהוגן, והלכנו חזרה הביתה אחרי חצות, מבוססים בשלוליות קיא לאורך רחוב גרנוויל, שלוליות שכפי הנראה עוררו על ידי צריכה מוגברת מדי של בירה ירוקה על ידי הנוער הקנדי (מעל 19, אל חשש).

עכשיו הם חולקים שוקולד, עוד כמה שנים יקיאו בירות ירוקות

אז וויתרנו על החוכמה הזו, וקמנו הבוקר לצלילי חמת חלילים נישאים ברוח. נחמד מאוד, בעיקר כי זה לא היה על הראש שלנו, אלא ממרחק. קבענו עם עוד כמה חברים, והלכנו לצפות במצעד, שהיה אמור להתחיל ב-11. יום שמש יפה להפתיע, אך עדיין קריר, ורוח שעברה דרך המעיל הקל שהבאתי. 

A יעץ שנהיה שם בעשרים ל-, אבל A ו- K איחרו (חזרו מריצה ארוכה), V סתם איחר (צריך לקום מוקדם יחסית ליום ראשון, הא?), O גילה שהיה לו משהו (ופגש אותנו אחרי המצעד), ו- S ו- B איחרו (והשמיים לא נפלו, אלא רק כמעט). באמת הגעתי בזמן, ותפסתי מקום מצויין, וכל השאר הגיעו קצת אחרי, אבל לא נורא. 

רגע לפני שהתחיל הצטופף לידי בחור אסייתי עם כובע צמר אדום, באופן דחפני להפתיע, S ואני גלגלנו עיניים, אך לא אמרנו כלום. מאוחר יותר, כששוטר ביקש מכולם לזוז אחורה הבחור מלמל דברים בשקט, ויצא לי לראות שכפי הנראה מדובר במישהו עם תסמונת דאון, כך שלא עשינו סצינה. כנראה שלא היינו עושים סצינה בכל מקרה, אבל ניחא. 

המצעד הגיע ב- 11, ולמרבה ההפתעה הסתיים תוך 40 דקות. היו נציגים מכוחות המשטרה, כבאים, אמבולנסים, שפע של גברים בחצאיות (אני מניח ש-kilt הוא מונח פחות מתייג מ"חצאית סקוטית", שכן מדובר על מצעד אירי ככלות הכל), חמתות חלילים, ילדים רוקדים, ילדים מכנרים, בחורים מסייפים עם חרבות נאות, וכלב פאג חמוד, שממש רציתי שיתחיל לשיר את I'm still alive

כאמור הסתיים מהר להפתיע (המצעד הסיני היה ארוך יותר, שלא לדבר על מצעד הגאווה שלקח יותר מדי זמן), ובסיומו הלכנו לפאב, לגמוע בירה ירוקה כמיטב המסורת, ולסעוד על אוכל מסורתי. 

נער הפוסטר של פטריק הקדוש?