FAQ - שאלות נפוצות

(השאלות באדיבות נעם וליהי)

1. כבר התפטרתם? כן. מפסיקים לעבוד בתחילת ינואר.
2. אתם עוד פה? כן. טסים ב2 לפברואר.
3. לאן? ונקובר
4. דרך איפה? פרנקפורט - יש שם מרכז טיפול לחיות בטרנזיט. היא לא צריכה תעודות. 
5. כמה זמן בפרנקפורט? ארבע שעות
6. .מיצי לא צריכה הסגר בונקובר. היא תטוס במטען, בלי הרדמה
7. איפה תגורו? דאונטאון ונקובר. כבר ברשימת המתנה.
8. מה עם הדירה שלכם? משכירים אותה. כולל ריהוט (אופציונאלי). מכירים שוכרים פוטנציאלים?
9. מה עם עבודה? ננחת שם, ננשום ונתחיל להתראיין.
10. לכמה זמן אתם נוסעים? נדבר אחרי שני ילדים. 
11. בן ובת? פפפ....
12. האם האפשרות לאמץ ילדים היא תלויית אזרחות? לא. 
13. יש לכם אישור עבודה? כן, אישור פתוח כמו גרין-כארד. 
14. והאם לתמיד? מתי הוא פג תוקף? צריך להיות שם שנתיים, לא רצופות בהכרח. מתוך חמש. 
15. מה עם אזרחות? צריך להיות שם שלוש שנים לא רצופות מתוך חמש. 
16. למה? אממ, תפתחו עיתון ותראו.

ראיון טלפוני ראשון

מה אומר, היה מוזר ולא קל. החלק היותר מוזר היה ששנינו התראיינו באותה שעה ולאותה חברה. אני בסלון והוא בחדר העבודה. היה משעשע להתכונן יחד ולחזור לימי האוניברסיטה העליזים. למרות שמדובר באותה חברה, הראיונות היו שונים למדי - אצלי החלק של שבירת הקרח היה קצר יותר, שאלת הקידוד היתה דומה, ולשנינו היתה שאלת תכנון כללי אבל איתי ניכנסו לפרטים בטלפון, וממנו ביקשו לכתוב ממש קוד ולשלוח אותו מאוחר יותר, ככה שאחרי שאני סיימתי הוא עוד חבט במקלדת במשך שעה.

לי מאוד הפריע איכות הקול. גם להבין את המבטא וגם לא לשמוע טוב זה לא כיף. זו אחת הסיבות שאנחנו מעדיפים להתפנק ולהתחיל לחפש ממש רק כשנגיע לשם. עוד סיבה היא שחוץ מראיונות טלפוניים יהיו גם ראיונות פנים את פנים, וזה יקרה רק כשנגיע, ובין לבין הם יכולים לאייש את המשרה עם מישהו שכבר שם ואז סתם בזבזנו זמן (למרות שלהתאמן על ראיונות טלפוניים זה גם משהו). בסוף הראיון הייתי תשוש, כאילו ששעה רצתי. אני מניח שאחרי עשרה כאלה זה יעבור לי, אלא אם אגלה שאני ממש גרוע בזה ואז הלחץ רק יעלה, אבל דיה לצרה בשעתה.

אם אתם תוהים איך התגלגלנו לראיון הזה, זה בעיקבות פניה מידידה שעובדת במרכז אחר של החברה הזו והיא שיכנעה אותנו שיש פה חלון הזדמנויות שחבל שנחמיץ. אנחנו לא הולכים לעשות מזה הרגל. חבל לנו להעביר את ימינו האחרונים פה בדגירה במקום בבילוי עם חברים ומשפחה.

עכשיו אנחנו מחכים, ולא בנשימה עצורה. המחשבה על יום ראיונות בשבוע שננחת לא עושה לנו חשק, וגם לא ברור אם אחנו בכלל רוצים לעבוד בחברה בינלאומית גדולה, דורשנית ודורסנית.

כבר צחקו עלינו שלכתוב בלוג משותף זה סופר גיי ושסטרייטים לא עושים את זה, אבל ראיון עבודה משותף זה אפילו עוד יותר מופרך.

טרוניות גריאטריות

  טוב שמערכת הבריאות בישראל טובה, ומאפשרת לאנשים להגיע לזיקנה מופלגת. חבל שהיא לא מאפשרת להם להזדקן בכבוד. לפני כמה שנים אירע לסבתי שבץ ומאז היא משותקת בצד אחד ודיבורה נפגע. בעיות אלה התווספו למחלות הכרוניות שהיו לה עם או בלי קשר לילדות בעוני נורא, כך שהיום היא סיעודית לחלוטין. היא ניסתה להיות בבתי אבות אבל סבלה קשות, ולבסוף הרע במיעוטו הוא מטפלת פיליפינית בבית, וגם זה לא תענוג גדול.

  אחד הקשיים העיקריים עם התלות באדם אחד היא שלעיתים היא בחופש, או חולה, ואז אין פתרון. כל המסגרות המתאימות מודעות לבעיה - יש אדם סיעודי, שצריך עזרה תמידית, ופתאום העזרה נעלמת ואין לה תחליף. כשזה יום בשבוע עוד מסתדרים, מוצאים סידור קבוע ויקר. אבל פעם היא היתה חולה שבועיים, ועכשיו היא רוצה לטוס לחודש. הכל מותר לה, ואני רוצה שהיא תחיה כמו בן אדם ויהיו לה חופשים, אבל מבחינת המדינה, כשהיא הולכת, אף אחד לא מחליף אותה.

  אם תהיתם למה המדינה קשורה, זה בגלל שהם מפקחים על חברות כח האדם שנותנות שירותים סיעודיים, ורק להם נותנים את הביטוח הלאומי, וההבדל הוא בין בערך 4000-5000 שקל בחודש עבור מטפלת בבית דרך ביטוח לאומי לטווח מחירים 14000-16000 שקל בחודש לבית אבות סיעודי, או 35 שקל לשעה למשך 8 שעות למטפלת פרטית ישראלית שלא מוכנה לנקוף אצבע או להשאר בלילה.

  אז יוצא שאנחנו תקועים ומאלתרים. ביום החופש של המטפלת לוקחים ישראלית פרטית, וזה בסדר. אם צריך פתרון ליותר זמן מוצאים מקום לכמה שבועות. לרוב אחרי שינוי כזה היא נעשית חולה ואת שאר הזמן מעבירה בבית חולים עד שהמטפלת הקבועה חוזרת.

  מה כל כך מסובך בלהחזיק מטפלות שיעזרו לאפשר למטפלת לקחת חופש בצורה מסודרת? בלי אילתורים ושמיניות באויר?

אני מודה שלא ביררתי כל כך על המצב בתחום בקנדה. אני מקווה ששם יותר נעים להזדקן, או לפחות לא פחות נעים מאשר בישראל.   

טרוניות עבודה בהייטק

לפני שאנחנו טסים, כשזה עוד טרי, אני רושם קצת על דברים שהטרידו אותי בישראל. לא שאלו הסיבות לעזיבה, אבל שיהיה משהו לקרוא במקרה שניתקף בגל של נוסטלגיה. נושא ראשון: סיכום של כל מה שאי פעם הטריד אותי בעבודה. לא כל הבעיות היו בכל מקומות העבודה, אבל בכל אחד היו מספיק בעיות בשביל לעשות לי חשק לעבור למקום הבא. יהיה מעניין להשוות למציאות הקנדית. 

1. סדנת זיעה - שנים של 12 שעות עבודה ביום בממוצע. טלפונים בסופי שבוע והמשך עבודה מהבית או אפילו נסיעה לעבודה.
2. בוסית מפלצת שמייצרת סביבת עבודה מדכאת, עם אנשים שברכת הבוקר שלהם היא "בא לי למות" ושתיקה מעיקה בארוחות הצהריים.
3. איכות זו מילה גסה - להעמיס עוד ועוד תכונות על חשבון איכות, לתת ללקוח בדיחה בתור מוצר ואז לטחון את המפתחים כי יש בעיות אצל הלקוח.
4. שימוש מועט או לא קיים באוטומציה, כיסוי קוד, ניתוח סטטי.
5. קוד גרוע, כפילויות, בלי הערות, קוד לא בשימוש שצריך למחוק. יותר כמו ביסוס בבוץ או דישדוש במדמנה.
6. חוסר קשר בין קבוצת פיתוח לקבוצת האיכות, והעמסת קשיים על כל נסיון לחיבור.
7. המצאה מחדש של הגלגל בצורת אליפסה מקרטעת.
8. תיעוד מערכת גרוע או לא קיים בכל הרמות.
9. הוספה והסרה של תכונות באקראיות בלי קשר לתוכנית הפיתוח.
10. כישלון בהטמעה של סטארט אפ שנקנה ע"י חברה גדולה בגלל בעיות אגו של המנהלים.
11. שימוש בטכנולוגיות מיושנות.
12. כתיבת לוגים בפורמטים לא אחידים למליון קבצים.
13. חוסר הבנה של מנהלים מה המוצר עושה ואיך הוא עושה את זה.
14. התחייבות ללקוחות על תכונות בלי קשר למיקוד המוצר או מגבלותיו.
15. קליקות וקידום של מקורבים בגלל כימיה וללא קשר ליכולת.
16. העדפה של צעירים ואנשים חסרי נסיון שאינם מאתגרים את ההנהלה הבינונית.
17. שכירה אל אנשים שלא מתאימים והשארה שלהם למשך הרבה יותר מדי זמן.
18. חוסר התחשבות בזמן פנוי וציפיה של זמינות תמידית לעבודה, גם בלי התראה מראש.
19. מנהלים גרועים שהיו במקור מפתחים ושהדבר האחרון שמעניין אותם זה המשאב האנושי.
20. חברה גלובלית שמתייחסת למרכז הישראלי כאל חברת מיקור חוץ, בלי יציבות, בלי קישור והשפעה על המוצר.

21. שיחות על פוליטיקה, בדיחות לא ראויות, קבוצת דיוור פנימית של פורנו.

22. עובדים שחוקים ועצלים.

אני משער שהשילוב של העבר בצבא עם תחושת הארעיות הכללית של המדינה גורם לתמונת המצב הזו. בגדול בכל המקומות בעיקר היתה הרגשה שהעתיד לא ברור ואין טעם להשקיע בו. צריך לתת את כל הכוחות כאן ועכשיו.

תקציר הפרקים הקודמים, או: איך לקח 5 שנים??

אנחנו שייכים למה שמכונה בחוגים מסויימים "זקני-השבט".

בפורום הרלוונטי בתפוז, ישנה חלוקה ברורה של המשתתפים לפי השלב בתהליך שבו הם נמצאים, וגם לפי התוכנית שבה הגישו, שכן אלו משתנות חדשות לבקרים כאשר מנשבת הרוח הרעה (או הטובה?) ברשויות ההגירה הקנדיות.

את הבקשה הראשונה שלנו הגשנו במסלול FSW בדצמבר 2006, בימים אלו, לפני חמש שנים. התוכנית אז איפשרה למי שנמצא ברשימה מאוד רחבה של מקצועות, ועומד בקריטריונים של "מבחן הנקודות", לקבל PR על סמך המקצוע הזה. מכיוון שהמגיש הראשי גם חייב במבחן IELTS להוכחת ידע באנגלית, אני הייתי המגיש הראשי, על סמך מקצוע כמפתח תוכנה. הסתייענו בעו"ד, מכמה סיבות: ראשית, העדפנו להוציא סכום נאה (ראו פוסט הממון), אבל לא לפשל בטופסולוגיה. שנית, היה איזשהו סיבוך רפואי*, וחשבנו שעדיף ליווי. 

הניסיון שלנו היה חיובי, אמנם הסיפור היה יקר, אבל אני בטוח שזה עשה לנו את החיים קלים יותר. האם שווה את המחיר הכלכלי? לטעמנו כן.

**Little did we know, אבל בדיעבד התברר שבחודשים שאחרי מלחמת לבנון השניה, הוגשה כמות אדירה של בקשות, מה שגרם לתורים (בזמנו כולם חשבו שזה יקח שנה-שנה וחצי) להתארך מעבר למצופה.

אז חיכינו.

וחיכינו.

...

הנה הגיעה לה שנת 2008 ובפיה בשורה: משתנה השיטה! רשימת המקצועות שעל פיה יישק דבר צומצמה ל-38 מקצועות. מפתח תוכנה כבר לא ברשימה (מנהל-פיתוח/ר"צ כן ברשימה ההיא), אבל אל חשש! רשויות ההגירה הקנדיות הוגנות המה, ולא יבטלו בדיעבד בקשות. כן, כן, הן כולן תטופלנה לפי התור.

אז חיכינו עוד.

וחיכינו. 

ועשיתי מבחן איילטס (פלוס הכנה - בדיעבד היתה מיותרת).

וחיכינו עוד.

ואז התברר שכל בקשה חדשה (לפי 38 מקצועות) מטופלת מיד, לפני כל הבקשות הישנות! במשך תקופה ארוכה, לא נגעו כלל בבקשות מלפני 2008. מגישי 38 מקצועות טופלו בזריזות וביעילות, תוך פחות משנה בחלק מהמקרים. ידידותינו הטובות הגישו לפי 38 מקצועות, והן כבר נמצאות שם תקופה יפה.

כאשר התברר שזה המצב, העו"ד שעזרה לנו ייעצה לבדוק טוב טוב איך אנחנו יכולים להגיש בקשה חדשה. O כבר היה ר"צ, אבל עוד לא מלאה שנה להיותו בתפקיד. ברגע שמלאה שנה - הגשנו בקשה שניה, חדשה, טריה, לפי 38 מקצועות - ובה O המגיש הראשי - מה שגרר צורך במבחן איילטס נוסף. לא נעים לא נורא. מה גם שהעו"ד שלנו לא ביקשה אגורה נוספת על הגשת בקשה חדשה לחלוטין (מללאאאא טופסולוגיה). הוגן, ואולי אף מעבר לכך.

בצירוף מקרים מזעזע, החלטנו לאפשר לO ללמוד כמו שצריך למבחן, ולא לעשות אותו כלאחר יד, אחרי חזרה מטיול ארוך בחו"ל. יתכן והדבר עלה לנו בשנה נוספת של עיכוב (השתלשלות האירועים ממשיכה...), אך מעז יצא מתוק, והנה גם אנחנו בדרך לשם.

אם כך - לפני כשנה וחצי, האיילטס המוצלח מאחורינו, וחיכיון מתיש לבדיקות רפואיות לפנינו. חישובים אופטימים, חישובים פסימיים, חישובים לפי מפות המזלות והכוכבים - תסריט פסימי: ציפינו להיות עם ויזות כבר בפברואר 2011. כמו שאומרים ביידיש מאן טראַוך, גאָט לאַוך, ושוב תוכניותינו הוזמו: ביולי 2010 שוב שונו הכללים, וכעת היתה רשימה מצומצמת אף יותר, של 29 מקצועות, ואליה כבר לא נכנסנו. למודי ניסיון חששנו ששוב ידחפו תיקים חדשים לפנינו, אך לא היתה ברירה רבה מלבד לכוסס ציפרניים.

למרבה התיסכול, כבר שיתפתי את מנהלי בעבודה שבסביבות פברואר אני נוסע, אך כשקרתה רעידת אדמה זוטא בעבודה, פחות מחצי שנה לפני, מצאתי את עצמי מעט בין הכיסאות. עם עזרה והרבה רצון טוב מראש הקבוצה שלי דאז הסתדרתי בתפקיד זמני (מאוד לא נפוץ אצלנו!) ונאלצנו להמשיך לחכות, כאשר הצפיה לזימון לבדיקות רפואיות מבושש לבוא.

מלווים בחשש שתיקים חדשים שוב נדחפים לפנינו, הגיע ינואר 2011 ובו בשורה מרירה: השגרירות מחליפים תוכנה. הסיפור הזה לקח כחודשיים שבו הם לא טיפלו באף אחד. חודשיים! החלפת תוכנה! כמו שהתבדחו איתי כולם למשמע צחוק הגורל: יאללה, שיקדמו את התיק שלנו ואנחנו נחליף להם את התוכנה!

2011 פרצה בעוז, והנה משמועות בפורום ראינו שאכן תיקי 29 מקצועות מטופלים, בשעה שאחרים במצבנו מקבלים מכתבים שמזהירים על עיכובים.

ושוב חיכינו.

הפעם החיכיון היה פחות מורט עצבים, השגרירות הקדימה את הזמנים שאיתם הפחידו אותנו במכתבם האחרון, ואפילו קיבלנו זימון לבדיקות הרפואיות, אותן ביצעו למחרת אצל ד"ר קופלר (אולי זה יצדיק פוסט נפרד, אבל זה עבר חלק).

כנראה מישהו בשגרירות קיבל החלטה, ואפילו "זקני-השבט" (לפי הבקשות מלפני 2008) קיבלו מכתבים שהם מתעכבים. הסיפור תקתק פתאום כצפוי, וקיבלנו זימון להפקדת דרכונים כשהיינו בטיול בחו"ל (הו, מרפי, ממזר שכמותך!). אח"כ נסיעת עבודה של O עיכבה את זה קצת יותר (בכל זאת צריך את הדרכון לנסיעת עבודה לחו"ל...). ובסוף, בשעה טובה, כמעט חמש שנים אחרי, קיבלנו את הויזות המיוחלות, וביטלנו את הבקשה הראשונה מדצמבר 2006 (את דמי הטיפול קיבלנו בחזרה בזריזות מפתיעה).

קיבלנו החלטה טקטית לנסוע אחרי תחילת השנה החדשה (בכל זאת צריך לתת התראה בעבודה, ולקפל דברים כאן לוקח יותר מיום-יומיים) - והנה, בפברואר ניסע.

__________________________________

*עד שהגענו לבדיקות הרפואיות, חלפו יותר מ5 שנים מאז הסיפור הרפואי, וזה נחשב החלמה מלאה. אמנם הבאתי את כל התיעוד הרפואי הנדרש, אבל כנראה שזה לא היה אישיו, בוודאי לא בתום 5 שנים...

** Little did he know - הביטוי תמיד מזכיר לי את הקטע מהסרט "Stranger than Fiction" ("עולה על כל דימיון"), סרט חמוד ובו מככב הביטוי הזה, גם בקטע הוידאו למעלה, וגם בסשן שבו דאסטין הופמן מנתח את השימוש בביטוי. מומלץ בחום.

שאלת מיליון הדולר - עלויות עד כה

מכיוון שזה פוסט קצר הרבה יותר מאשר סיפור השתלשלות האירועים, אתחיל בו.

זה לא באמת מיליון דולר, וגם לא מתקרב לזה - אבל הברייקדאון (בשקלים) הוא:

18,660 סוכן הגירה

3,850   נוטריון על תרגומים

3,900   אגרת בקשה

3,600   אגרת הפקדה

2,800 בדיקות רפואיות

2,800   איילטס  (פעמיים + קורס אחד)

35,610  סה"כ

לזה יש להוסיף כרטיסי טיסה (כ- $1,200 כפול 2) ועוד 200$ - דמי גרירה-טרנס-אטלנטית למיצי.

עכשיו, מחשבים את קיצנו לאחור, צריך להיערך לעלוית ראשוניות שם, עד שמוצאים עבודה. כנראה סדר גודל של בערך כפול ממה שהוצאנו עד עכשיו. 

מה נסגר עם האנונימיות?

מצד אחד אנחנו מספרים לאנשים שמכירים אותנו על הבלוג, וכן נכתוב פה על דברים אישיים במקום פומבי. מצד שני אנחנו חרדים לפרטיות ופרנואידים מזה שכל האינטרנט רק רוצה לקרוא עלינו. אז בינתיים הפשרה היא שנסתפק בזה שחיפוש בגוגל של השמות שלנו לא יציג את הבלוג, כלומר השמות שלנו לא פה. פרטים מסגירים אחרים כן יכנסו. אני עדיין צריך לגבש דיעה לגבי כל עניין הפומביות הזה. 

במקום מבוא

אז עוד בערך חודשיים אנחנו טסים לונקובר. אחרי חמש (כן כן, חמש!) שנים של חיכיון, זה סוף סוף קורה.
אשים פוסט בהמשך המפרט זמנים ועלויות עד כה.

הסיבות מגוונות, והיטיב לנסח זאת כותב הבלוג הראוי הבא http://il-to-ca.blogspot.com/2011/04/blog-post.html. מבחינתנו - לכל הפחות צריך הפוגה מסיר הלחץ.

יתכן שעם הכתיבה זה יבוא לי יותר בקלות, ואשתחרר מהמנהג המגונה של כתיבה בנקודות, אבל כרגע זה יוצא כך.  בעצם את הבלוג הזה אני התחלתי בעקבות עצתו הטובה של ערן, וגם אחרי שראיתי את הבלוג ממעלה, ועוד אחד על ווינטרפג (כך במקור:http://winterpegea.blogspot.com/). ערן אמר, ובצדק, שלרכז הכל כאן, יצא בסופו של דבר יותר נוח מאשר פוסטים אקראיים ברשת החברתית החביבה, וערימות אלבומים בפיקאסה. ננסה, ונראה.
נראה לי שזה יהיה יותר נוח לנו מאשר ה"פיהוק" של יניב (והמבין יבין).

היום פרסמנו את הדירה כאן להשכרה (אפילו שמתי תמונת פרופיל בפייסבוק, פעם ראשונה!), ובמקביל מחפשים דירה שם. האמת, הביורוקרטיה פה מרתיעה אותי הרבה יותר. כל סידור כאן הוא מלחמתי באופיו (לך תתנתק מסלולרי, חדר-כושר, בזק וכד'). אני מקווה ששם יהיה פחות אגרסיבי.

בתור התחלה, אני מרגיש שאני רוצה לערוך פוסטים גם אחרי שפורסמו. אצטרך לעשות משחקים עם RSS כדי לראות איך זה משפיע.

OK... קודם כל גיליתי איך נרשמים בכלל לרסס באתר הזה... תיכף אשנה את הלינק למטה למשהו קריא.
דבר שני - יש לו איזה מיליון אפשרויות הרשמות אחרות.

מצאתי, ושמתי בצד ימין. שמתי פוסט נפרד על זה, למאותגרים טכנית.

איך נרשמים לעדכונים?

המארחים היקרים שלנו (להלן, בלוגר את גוגל), מאפשרים שלל דרכים וצורות. השתדלתי לערוך מה שאפשר כדי שזה יהיה יותר פשוט וקל.

קבלת עידכון במייל

זה מה שעושים כדי לקבל ישר אימייל כל פעם שאנחנו מוצאים לנכון לפרסם משהו. 

איך?

בצד ימין כאן יש אפשרות: "Follow by Email - אני רוצה לקבל עידכונים למייל":

הכניסו את הכתובת, ליחצו על סאבמיט, ואשרו. 

למייל שהכנסתם יתקבל מייל (לוודא שלא הגיע לספאם!) מאת החבר'ה הטובים שמאפשרים את זה (FeedBurner Email Subscriptions), ויש ללחוץ על הלינק שהם שולחים. 

RSS

מי שלא מכיר, כנראה יכול ללמוד על זה כאן: http://he.wikipedia.org/wiki/RSS

ולענין: בצד ימין יש אפשרות: "הירשם ל-". ניתן לקבל פידים של "רשומות" - כלומר כל פעם שאנחנו שמים פוסט, או ל"כל התגובות" - אישית הייתי מוותר על האופציה הזו, אבל זה גאדג'ט שבא קומפלט. 

אז בוחרים את "רשומות" וברשימה שנפתחת ניתן לבחור האם זה ילך לגוגל-רידר, למשהו של יאהו, או ATOM - שיתן לינק שאותו דוחפים לקורא RSS לבחירתכם (אפילו אאוטלוק...).

עכשיו שקצת שיחקתי עם זה - גיליתי שבתחתית העמוד יש לינק שאומר "הירשם ל-רשומות (Atom)", אבל זה היה קצת לא ברור לי בעברית...

אחרים

ניתן לשתף פוסטים ע"י שימוש בכפתורים שיש בסוף כל פוסט. האם צריך? לא בטוח... אבל אפשר. אפשר גם לעשות +1, והואיל והפלטפורמה המארחת היא של גוגל, אין לייק, אלא רק זה :)

איך יודעים שהגיע החורף במישור החוף?

ככה:

היא התכרבלה ככה לבד :)