השבוע ראינו בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי את אפס ביחסי אנוש. לא היה פשוט למצוא הקרנה שלו בגולה, ומזל שיש פסטיבלים. חבל שהאפשרויות היו מצומצמות ובסוף לקחנו הפוגה מהעבודה וראינו אותו בצהריים באמצע השבוע. האולם היה מלא בפנסיונרים, ולמרבה הפלא אף אחד לא דיבר עברית. ציפינו לקהל הרבה יותר ישראלי, או לפחות יהודי, ונחמד לגלות שהנושא מעניין גם קנדים.
 |
| רגע אחרי הזריחה, הנוף בדרך לעבודה |
אמנם הסרט בדוי, אבל לי הוא מאוד הזכיר את הבסיס ששירתתי בו. מבחינתי הוא סרט דוקומנטרי ולא בדוי. אזהרה: ספויילרים. אצלי בבסיס היו התאבדויות, שביזות יום א׳ שקשה לתאר, הטרדות מיניות, אבטלה סמויה ואפילו אותם טיפוסים שהיו בסרט - כור היתוך ישראלי. גם אצלנו אנשים ספרו את הדקות עד שיגמר גזר הדין וכילו את שנותיהם הטובות בהתחמקות ממטלות או בעבודות יזומות מיותרות.
 |
| מיצי סוקרת את חבילת הסיוע שקיבלנו מישראל |
הסרט כנראה צולם בבסיס אמיתי בדרום, ולי זה נראה כמו עותק של הבסיס ששירתתי בו. ממש עשה לי הרגשה שאילו מצלמה היתה מלווה אותי זה מה שהיה היתה קולטת.
לא הצלחתי לשכנע אף אחד לא-ישראלי לראות את הסרט, בין השאר בגלל השעות האיומות שלו. אני מאוד סקרן לדעת איך הוא נתפס על ידי עיניים זרות. עד כמה הסיטואציות שלי נראו הגיוניות נראות להם מופרכות. עדכונים בהמשך.
 |
| הכי, אבל הכי הגיוני בעולם: לא מספיק טוב לשחק הוקי על רולר בליידס, אז החבר׳ה האלה משחקים הוקי על חד-אופן. צולם מתחת לגשר קמבי, בדרך חזרה מהעבודה |
האמת שצהל לא אישר להפקה לצלם בבסיס, ולכן הוא רב הצילומים התרחשו במשרדים נטושים של הסוכנות בשרון. את הצילומים שהצריכו רקע מדברי עשו בדרום וחוברו בעריכה.
השבמחקגנבת לי את התגובה ;)
מחק