יום שישי, 15 באוגוסט 2014

סוף שבוע גאווה - מצעד הגאווה

השנה החלטתי שתרומתי לאומה במסגרת מצעד הגאווה תהיה להיות משתתף פעיל. חיפשתי קבוצה להשתייך אליה, כי אי אפשר לצעוד סתם.
דייקס און בייקס
לא בטוח שהוא גאה, אבל חתיך, ובמצעד

האפשרויות היו או עם מפלגת חזון ונקובר, או חברת הסלולר טלוס, או חברת שיתוף הרכבים מודו, או ליגת הכדורגל.

המשאית של טלוס. למען ההגינות לפניהם צעדו אנשים אמיתיים
אין לי תמונה של מפלגת חזון ונקובר, אז הנה מישהו עם חזון
האוטו של מודו
כיוון שאני מכיר את A שמשחק שם ובזכות זה שבמצעד הם נוהגים לעשות ריקוד מתואם בחרתי להצטרף אליהם.

היו שלוש חזרות בנות שעה לפני המצעד, וקשה לומר שהתאמצנו מאוד להיות מושלמים. הכל נעשה בהתנדבות, וההוראות שקיבלנו הן שהדבר החשוב ביותר זה להנות ולחייך, ושגם אם נתיישב באמצע הכביש ונחרבן זה בסדר כל עוד אנו מחייכים. אז עם כאלו הוראות איך אפשר שלא לחייך?
מישהו מחרבן באמצע הכביש במצעד
השיר שנבחר היה קצבי, ולא היה שום סיכוי שהייתי שומע אותו במסגרת אחרת. הכוריאוגרף המתנדב פרסם סרטון כדי שנוכל להתאמן. במסגרת הקשיים המוטוריים שלי הייתי צריך להתקין תוסף לכרום כדי להפוך את הסרט כי היה לי קשה שלא לעשות תנועות כמו ראי, וגם הייתי צריך לראות דרך אתר שיציג את סרטון ההוראות בלולאה, כי זה מציק כל פעם ללחוץ על כפתור.

יורש העצר, ג׳אסטין טרודו הסתבק עם הקהל כשצעד עם נציגי מפלגתו. תפסתי אותו בתמונה, אהמ, פחות מחמיאה

ערכנו דיון פנימי האם אלו באמת עובדי הקקטוס קלאב או דוגמנים בתשלום. כנראה שלא העובדים באמת, אם כי המושבעים עוד לא החליטו.

השלט שלהם היה חמוד. ולא נשמעו שריקות בוז, למרות האירועים במזרח התיכון
היה כיף לרקוד מול כולם - אנשים התלהבו לקראתנו, והיה בריקוד חלק שבו כרענו ברך לרגע ואז קפצנו, וכל פעם שעשינו את זה כולם התלהבו ושאגו כאילו שמינימום הם רואים את שר יולדת את מדונה על משאית מולם.


למרות שהיה מאוד חם שרדנו את זה יותר טוב מהקנדים והאירופאים שמסביבנו. כנראה שהגוף שלנו עוד לא התרגל לקרירות לגמרי.

ו- E מוסיף: אני, K, S ו- B ישבנו על המדרכה ברחוב דנמן, על סארי שפרש עבורנו A בבוקר, ומשם צילמתי. היה נחמד. 
הפסטיבל בסוף המצעד. היו תורים איומים לקניית אוכל, או לכניסה למתחם האלכוהולי.




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה