עכשיו שאנחנו בגיל שיש לנו משפחברים עם ילדים בערך בגיל שאני הייתי בו במלחמת המפרץ הראשונה, ליבי נחמץ מהמחשבה על זה שעוד דור צריך לדעת איך נשמעת אזעקת אמת, ולדאוג לדעת איפה המתחם הבטוח בקניון, ובדירה. ללכת מהר מנקודה לנקודה כדי לא להתפס רחוק ממתחם מוגן כשתשמע אזעקה.
לפחות המצב השתפר ולפחות בגל הזה לא צריך לשים מסכות אב״כ. תמיד חשוב לראות את חצי הכוס המלאה. ויש את כיפת הברזל שמונעת פגיעות גוף, אבל איזו פגיעת נפש גורמת הסיטואציה עצמה? המתח, הפחד, החוסר אונים.
סיפרתי פה לקנדים שאני יודע לשים מסיכת אב״כ מגיל שלוש עשרה, ועל סוגי הגז השונים ואיך להתגונן מפניהם. להם זה נשמע הזוי. הם לא מצליחים לדמיין בכלל צורך במקלטים, שלא לדבר על לוחמה לא קונבנציונלית. גם סיפרתי להם שיורים טילים עכשיו ושאני מקבל טלפונים ממשפחברים לשמוע שהכל בסדר. גם זה נשמע להם מוזר בימינו. אפילו הקונספט של מערכת יירוט נשמע להם כמו מדע בדיוני. בחיים שלהם זה לא קיים, ואין לי מושג איך הם היו מגיבים אם פתאום דבר כזה היה קורה להם.
מהמרחק הזה הסכסוך נראה בלתי פתיר. פיתחתי תאוריה שכל עוד הפנאטים של כל הדתות בכל העולם מזרימים כסף ואנשים כדי להזין את המלחמה שום דבר לא יפתר. מה שקורה בישראל זו לא מערכת סגורה שתגיע בסוף לאיזון, אלא מוקד סערה שמטולטל על ידי כוחות גלובליים. זה מקום מספיק קטן ובסך הכל במונחים גלובליים המלחמה הזו לא עולה כל כך הרבה כסף, ולא הורגת כל כך הרבה אנשים, ויש מספיק מטורפים בכולם שמוכנים להשקיע בה כדי להזין אותה.
 |
| הופעה בפסטיבל הג׳ז. הם שרו בלוז טוב. |
להבדיל אלפי הבדלות הדבר דומה לשוק הנדל״ן בונקובר. לכאורה יש בועה, ולא ברור למה המחירים כל כך גבוהים ולמי יש בכלל כסף לזה. אבל משום מה דירה בונקובר הפכה לסמל סטטוס ולהשקעה נחשבת אצל מליונרים סינים. יש רק חמישים מליון מליונרים בסין, והם מספיקים כדי למשוך את המחירים למעלה ולהפוך את העיר לנקודת סינגולריות בשוק הנדל״ן, שלא עונה כלל על חוקי השוק. קצת מזכיר את מחירי הנדל״ן בישראל שנמשכים למעלה על ידי כל יהודי התפוצות שרוצים מקום לברוח אליו ביום סגריר, או סתם בית נופש לברוח מהקור באירופה.
אז יש לנו פלסטינים מסכנים שמבלים שעות כל יום בתור בגבול, מושפלים על ידי חיילים כל יום, קרוביהם מתים, בתיהם נהרסים והם שונאים את ישראל בעקבות כל זה. אפילו אם הם שונאים את החמאס הם לא יכולים לומר זאת בפה מלא כי יהרגו אותם. מהחצר האחורית שלהם יורים טילים ואולי הם מעודדים את זה בכנות או למראית עין כדי שלא יקראו להם בוגדים.
מהצד השני יש לנו ישראלים שצריכים לרוץ למקלטים. הם משוכנעים שאין פרטנר לשלום, שכל הערבים שונאים אותנו ושהדרך היחידה למנוע את הצורך לרוץ למקלט זה לפוצץ את מוקדי השיגור. אם מתים גם אזרחים אין מה לעשות, החמאס אשמים כי הם יורים מבתי חולים וגני ילדים. אין סיבה לחשוב שלא כל הערבים שונאים אותנו - לא רואים ערבים שלא שונאים אותנו, ובכלל למה שמישהו שעומד כל יום חמש שעות בתור במחסום לא ישנא אותנו? ומה אנחנו יכולים לעשות, כשאם נפחית את ההקפדה בתור יבוא הפנאט שממומן בכסף מאיראן וינצל כל פירצה?
כל מיני חברים סיפרו לי שהאזעקות לא נוראיות, לומדים להסתדר, ושבסך הכל החיים נמשכים. אני לא השתכנעתי שאנחנו יוצאים מהסיפור הזה ללא שריטה, אפילו אם זו רק שריטה מבפנים. לדעתי חלק מהמזג הקנדי נובע מזה שהם לא היו צריכים להיות במקלט אף פעם, וזה משהו שקיוויתי שהדור הצעיר יחווה - לא להיות במקלט. כנראה שנצטרך לחכות עוד דור ולנסות שוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה