עוד זוטות

יומולדת לסירק דה סוליי

לקבוצת ה(מחול/קרקס/אקרובטים?) הנקראת קרקס השמש, היה יומולדת 30 בדיוק כשהם מציגים את ההופעה טוטם כאן בונקובר. בצהרי היום, ברחבה קטנה ליד הקניון פסיפיק סנטר, נאם ראש העיר במשך 7 דקות, והם נתנו הופעה של 3 דקות. בדיוק. לא באמת בשבילי, זה היה יותר מחול מאקרובטיקה, אם כי אחרים הבטיחו לי שזה יותר אקרובטיקה ממחול.

מאוחר יותר אותו יום הדור הצעיר הדגים מה הוא יודע, וחילקו פופ קורן. 

למרבה המצוקה, באותו זמן ממש הפגינו המורים נגד הגדלת הכיתות וקיצוצים בשכרם. קצת חבל שהם היו מנומסים מדי, ולא פוצצו את האירוע של ראש העיר. 

תפירת שמלה למצעד הגאווה

טוב, ברור שלא אנחנו תפרנו. B תפר, בתשלום, עבור אחת המלכות המובילות בוונקובר, שדפקה איתה הופעה במצעד בטורונטו. מרהיב למדי, אך יש לקוות שזה גם יפתח פתח לעוד פרנסה. 

היה גם סיפור מצחיק עם השגת נוצות הטווס הצבועות, במשלוח מסין, חששות מה וכמה יגיע (צחקנו שהוא עשוי לקבל טווסים חיים), והאם יגיע בזמן. בסוף הכל הסתדר:

טיול להר דב

בדרך כלל טיולים זוכים לסיקור יותר נרחב בבלוג הזה, אבל הטיול הזה היה קצת מעפן. שבוע שעבר ירד גשם, וברחנו שעתיים פנימה, אל פארק ססקווצ׳ (הידוע בכינויו ביג-פוט), הנמצא ליד המעיינות החמים שבהריסון. 

שם המקום מגניב הרבה יותר מהטיול: עלינו להר דב, ובו לא דובים, אך הרבה יער. וגם המוווון יתושים. אימה. יותר מברוקיז. וגם ירד גשם. וגם הולכים בשביל ג׳יפים כל הדרך עד הפסגה, ורואים נוף רק ממש בדקה האחרונה. 

אפשר לוותר. 

הסלמונים קופצים

לא לגמרי ברור לי אם זו העונה שהסלמונים קופצים במעלה הזרם, אבל מישהו בעבודה הראה תמונה של סלמון קופץ במדגרת הסלמונים. אז נסענו לראות, אבל הם כולם היו שם קצת מסטולים, ולא קפצו. אולי פספסנו את ההזדמנות. שנה הבאה נרשם להודעות סמס מהדגים.

הישג גדול

אחרי 3 שנים של טיולים, כשחזרנו אתמול מטיול (ועליו כן יהיה פוסט שלם), גיליתי שהסוליות של הנעלים שרו את שירת הברבור. הנעלים כבר חדירות למים, ועל כן כנראה שהגיע הזמן לנעלי טיולים חדשות. קניתי אותן לפני 3 שנים, לפני הטיול המרהיב לאוסטריה (וממנו הרקע לבלוג), וזה אומר שהספקנו לטייל יפה בשנים האלו. 

סופר ירח

אמש היה סופר ירח. טרחנו לצלם, אבל יש לי עוד ללמוד איך לצלם אותו באופן מגניב באמת, שיראו גם אותו וגם דברים אחרים, ושיראה גדול באופן מפלצתי, ועליו צלליות של אנשים למשל. כנראה שצריך עדשת זום גדולה יותר. 

לא זוטא: הפגנה נגד צינור הנפט

סוף סוף היה כאן אירוע פוליטי שבו ידענו על מה מדובר, יש לנו דיעה, ועמדה. אז השתתפנו בצד המפגין. מדובר על הפגנה נגד צינור הנפט, שאמור לעבור מאלברטה דרך BC. 

הזווית כאן היתה בעיקר לטובת העמים הילידים, ולא רק הכיוון הסביבתי. אני עוד לא סגור על הדיעה שלי בנושא הזה, אבל בנושא הסביבתי מול פיתוח (הזה לפחות) אני כן. 

ואחרונות חביבות:

ארוחת צהריים יפה. חבל בעיני היא יותר יפה מאשר טעימה - אני מרגיש כמו גולום כל פעם שאני לועס דג נא

מיצי מילאה היטב את תפקידה כחתול בשק. מתברר שהביטוי מגיע מגרמנית, אבל בינג הצליח לתרגם אותו מגרמנית לאנגלית, באופן שגרם לדוברי אנגלית להרים גבה: A pig in a poke. הביטוי בעל אותה משמעות, אבל עם כל הרצון הטוב, מיצי עדיין לא חזירית במיוחד. 

Challenge, Accepted! הוספת זום לתמונות בבלוג

באחד האמשים הקורא Gena שאל אם אפשר לשלב גלרית תמונות טובה יותר בבלוג. אז לא החלפתי את הגלריה הקיימת, אבל כן הוספתי אפשרות לעשות זום על כל תמונה בבלוג כשקוראים על מחשב. על כל תמונה בבלוג (אפילו בפוסטים הראשונים!) אפשר לגלגל עם הגלגלת של העכבר (או לעשות scrolling בכל אמצעי אחר), וזה יעשה זום אין או זום אאוט על התמונה. 

במקור

 זה לא מושלם, כי התמונה גדלה שמאלה, ולא מתמרכזת, אבל כן אפשר לגלול ימינה/שמאלה אחר כך. אני מקווה שזה יעזור למי שרוצה להתסכל על התמונות יותר מקרוב. 

אחרי זום

בטלפון (לפחות אנדרואיד, אבדוק על איי-פון אחר כך), זה בכלל לא רלוונטי, כי הוא טוען את הגרסת מובייל של הבלוג, ואפשר להקליק על כל תמונה, והיא נפתחת בדף נפרד שאפשר לעשות בו זום. 

הקטע הטכני:

חפרתי קצת, אבל לא ממש מתחשק לי ללמוד JQeury לעומקו של דבר. הפלאגינים הקיימים מאפשרים להוסיף גלריה כמו זו שהיום כבר קיימת בבלוגר כברירת מחדל, ולא רציתי להתחיל ללמוד אותם ולשנות. 

אז חפרתי עוד קצת, ומצאתי את הפוסט הבא: http://www.itechcolumn.com/2011/11/mouse-wheel-zoom-image-blogger.html שנתן לי פחות או יותר את מה שרציתי. עם tweaking מינימלי השגתי את האפקט המתבקש, כמעט. 

עוד דור שיודע מה זה להיות במקלט

עכשיו שאנחנו בגיל שיש לנו משפחברים עם ילדים בערך בגיל שאני הייתי בו במלחמת המפרץ הראשונה, ליבי נחמץ מהמחשבה על זה שעוד דור צריך לדעת איך נשמעת אזעקת אמת, ולדאוג לדעת איפה המתחם הבטוח בקניון, ובדירה. ללכת מהר מנקודה לנקודה כדי לא להתפס רחוק ממתחם מוגן כשתשמע אזעקה.

לפחות המצב השתפר ולפחות בגל הזה לא צריך לשים מסכות אב״כ. תמיד חשוב לראות את חצי הכוס המלאה. ויש את כיפת הברזל שמונעת פגיעות גוף, אבל איזו פגיעת נפש גורמת הסיטואציה עצמה? המתח, הפחד, החוסר אונים. 

סיפרתי פה לקנדים שאני יודע לשים מסיכת אב״כ מגיל שלוש עשרה, ועל סוגי הגז השונים ואיך להתגונן מפניהם. להם זה נשמע הזוי. הם לא מצליחים לדמיין בכלל צורך במקלטים, שלא לדבר על לוחמה לא קונבנציונלית. גם סיפרתי להם שיורים טילים עכשיו ושאני מקבל טלפונים ממשפחברים לשמוע שהכל בסדר. גם זה נשמע להם מוזר בימינו. אפילו הקונספט של מערכת יירוט נשמע להם כמו מדע בדיוני. בחיים שלהם זה לא קיים, ואין לי מושג איך הם היו מגיבים אם פתאום דבר כזה היה קורה להם.

מהמרחק הזה הסכסוך נראה בלתי פתיר. פיתחתי תאוריה שכל עוד הפנאטים של כל הדתות בכל העולם מזרימים כסף ואנשים כדי להזין את המלחמה שום דבר לא יפתר. מה שקורה בישראל זו לא מערכת סגורה שתגיע בסוף לאיזון, אלא מוקד סערה שמטולטל על ידי כוחות גלובליים. זה מקום מספיק קטן ובסך הכל במונחים גלובליים המלחמה הזו לא עולה כל כך הרבה כסף, ולא הורגת כל כך הרבה אנשים, ויש מספיק מטורפים בכולם שמוכנים להשקיע בה כדי להזין אותה.

הופעה בפסטיבל הג׳ז. הם שרו בלוז טוב.

להבדיל אלפי הבדלות הדבר דומה לשוק הנדל״ן בונקובר. לכאורה יש בועה, ולא ברור למה המחירים כל כך גבוהים ולמי יש בכלל כסף לזה. אבל משום מה דירה בונקובר הפכה לסמל סטטוס ולהשקעה נחשבת אצל מליונרים סינים. יש רק חמישים מליון מליונרים בסין, והם מספיקים כדי למשוך את המחירים למעלה ולהפוך את העיר לנקודת סינגולריות בשוק הנדל״ן, שלא עונה כלל על חוקי השוק. קצת מזכיר את מחירי הנדל״ן בישראל שנמשכים למעלה על ידי כל יהודי התפוצות שרוצים מקום לברוח אליו ביום סגריר, או סתם בית נופש לברוח מהקור באירופה.

אז יש לנו פלסטינים מסכנים שמבלים שעות כל יום בתור בגבול, מושפלים על ידי חיילים כל יום, קרוביהם מתים, בתיהם נהרסים והם שונאים את ישראל בעקבות כל זה. אפילו אם הם שונאים את החמאס הם לא יכולים לומר זאת בפה מלא כי יהרגו אותם. מהחצר האחורית שלהם יורים טילים ואולי הם מעודדים את זה בכנות או למראית עין כדי שלא יקראו להם בוגדים.

מהצד השני יש לנו ישראלים שצריכים לרוץ למקלטים. הם משוכנעים שאין פרטנר לשלום, שכל הערבים שונאים אותנו ושהדרך היחידה למנוע את הצורך לרוץ למקלט זה לפוצץ את מוקדי השיגור. אם מתים גם אזרחים אין מה לעשות, החמאס אשמים כי הם יורים מבתי חולים וגני ילדים. אין סיבה לחשוב שלא כל הערבים שונאים אותנו - לא רואים ערבים שלא שונאים אותנו, ובכלל למה שמישהו שעומד כל יום חמש שעות בתור במחסום לא ישנא אותנו? ומה אנחנו יכולים לעשות, כשאם נפחית את ההקפדה בתור יבוא הפנאט שממומן בכסף מאיראן וינצל כל פירצה?

כל מיני חברים סיפרו לי שהאזעקות לא נוראיות, לומדים להסתדר, ושבסך הכל החיים נמשכים. אני לא השתכנעתי שאנחנו יוצאים מהסיפור הזה ללא שריטה, אפילו אם זו רק שריטה מבפנים. לדעתי חלק מהמזג הקנדי נובע מזה שהם לא היו צריכים להיות במקלט אף פעם, וזה משהו שקיוויתי שהדור הצעיר יחווה - לא להיות במקלט. כנראה שנצטרך לחכות עוד דור ולנסות שוב.

נבלן על החוף - חלום ליל קיץ

הורי מבקרים אותנו כעת, ובמסגרת הביקור אירעה דרמה: מסועי המזוודות בהית׳רו שבקו, ואלפי מזוודות עשו את דרכן למורמנסק, וכללו כ-40 מהנוסעים שהגיעו מלונדון לוונקובר, לרבות הורי, שנפרדו מעל מטענם. מהלימון עשינו לימונדה, אך חדוות הקניות (אולי נקבל החזר על חלק?) הועמה על ידי כך שבריטיש איירוויז היו מנוולים במיוחד ביחס שנתנו לנוסעים (כמו שהסביר Z: ״אצל בריטיש, כמו אצל בריטיש: אם אתם לא אצולה, אתם בני המעמד הנמוך״). זאת ועוד, הביקור באלסקה מישמש ובא, והחשש מפני הנסיעה ללא המזוודות הפך מוחשי. 

סוף טוב, יחסית - המזוודה של אמא הגיעה ערב לפני הנסיעה לאלסקה (אך אחרי שעשינו הרבה קניות השלמה), והמזוודה של אבא הגיעה יומיים אחרי. 

למרות האמור, ובזמן מספיק לפני, התכוננו ללכת לצפות בחלום ליל קיץ במסגרת אירועי נבלן על החוף. למודי ניסיון של השנה שעברה ואף לפני שנתיים הבנו שהקומדיות באות לנו טוב יותר, ורכשנו כרטיסים במקום מצויין ביום קנדה - הוא יום אי-העצמאות של קנדה, ובו חגיגות לרוב. 

ההפקה מיעטה מאוד בתפאורה, ונסמכה בעיקר על כישרונם של השחקנים. חלקם שיחקו בתפקיד כפול - פיות ו/או תפקיד אחר. תזאוס היה מעט משעמם כדוכס אתונה, אך שובב וחמוד בתוך פיי (פיה-זכר?), כולו מגודל, מזוקן ואומר ״לאמבר-ג׳ק״ אך שפת הגוף, והעוויות פניו אומרות ״בוא לאסוף אותי במצעד הגאווה, יהיה כיף״. 

שאלה, ויש לי שתי קורבנות שאותן אשאל: למה אומרים פיה בפ׳ רפויה, למרות בג״ד כפ״ת בראש מילה??? Dear S - this cannot be translated. This is a question about an idiosyncratic point in Hebrew grammar.

מבין הנאהבים הצעירים, שלושה היו דיי משעממים, אך הלנה נתנה הופעה מצחיקה ומרשימה. פאק Puck, היה מעולה, ופיזר רמזים מיניים עבים מאוד לכל עבר, וגם ניק בוטום (שמקבל ראש של חמור) היה מעולה. למרבה המצוקה אוברון הסתפק בלהיראות מזרה אימים (לא עבד כל כך). 

היה מצחיק מאוד, מוצלח מאוד, ומומלץ בחום. הם ממשיכים כל הקיץ, והגם שכדאי לעבור על הסיכום לפני, זה ערב תרבותי אך כיפי. אה - הם גם מציעים (לפני ההצגה) לרכוש מראש תופינים ומשקאות לזמן ההפסקה, כך לא צריך לעמוד בתור. Bargain!

נ.ב. סוף סוף נגמרת השטות הזו של הכדורגל. החבר׳ה בעבודה יחזרו לעבוד, ולא לעשות כאילו כל זמן שיש משחק, אנשים שאת דעתם השקולה אני בדרך כלל מכבד, יספיקו להביע התעניינות במשחק הזה - התעניינות שהיא רק פעם ב- 4 שנים, והפיד שלי בפייצבוק יתרוקן משיעמום הכדורגל ומשנינות של הומואים (ואולי גם כמה סטרייטים לרפואה) ששמים ללעג את ההיסטריה הזו (״אז תזכירו לי מה זה נבדל?  #סטטוסים_של_הומואים  #נשבע_שנפלתי_על_גמר_המונדיאל_בטעות״ - שעליו כמובן עניתי ב- ״למי איכפת?״ שזיכה אותי בלייק).
ברוך שפטרנו מעונשו של זה. 

  

תעשיית פטריות מורל

הערת העורך (E): משום מה המערכת ששולחת אימיילים, שלחה בשבוע שעבר, שוב, את הפוסט שלנו שכתבנו אחרי הביקור בישראל בחורף. אל חשש - גם אם לא היו רועמים תופי המלחמה, אין בכוונתנו לבוא לבקר בקיץ.

ובחזרה לפוסט המקורי.

עוד תעשיה שיש פה ושאין בישראל היא קטיף פטריות מורל. יצא לנו לקנות כאלה מיובשות בעבור הון קטן, אבל לא ידעתי כמה מסובך להשיג אותן. הן גדלות בעיקר באיזורים שהיתה בהם שריפת יער, באיזור צפון אמריקה. לא הצליחו לגדל אותן באופן תעשייתי אז הדרך היחידה היא ללקט. אזורי הצמיחה של הפטריה הם ללא גישה נוחה באוטובוס, אלא באמצע שמורות טבע ביוקון, וצריך ללכת עשרים קילומטר ביום ולהילחם בדובים שגם אוהבים את הפטריה הזו.

לפי הכתבות מרוויחים 400-500 דולר ליום, פחות או יותר נטו. לא פלא שקוראים לזה הבהלה לזהב בגרסת הפטריות. זה גם מתנהל בצורה דומה. מחנות של מקוששים, אנשי אמצע שגוזרים קופון, והמוני אדם שבאים לעבודה תקופתית עד תום העונה.

הריבוע האקדמי באוניברסיטת סיימון פרייז׳ר. ההסכמה הכללית היא שהמקום די מכוער, מלבד זה

אחרי שקראתי את כל זה ממש מתחשק לי לאכול משהו מהפטריה הזו כשהיא טריה. היא אמורה להיות בשרנית יותר ועזת טעם. ננסה לתאם את הטיול ליוקון ליוני.

הקניון לובש חג לקראת יום קנדה

בסוף האביב יש פתאום גשמי זעם קצרים - זה שולחן הפטיו שלנו אחרי כזה

סיפור שקרה לי בגינת הילדים

השבוע יצא לי לנדנד בת של חברים בגינה. היינו בנדנדות של הקטנים, וילדה קצת יותר גדולה באה להתנדנד בנדנדה האחת שנותרה פנויה. אבא של הילדה אמר לה שהיא כבר מספיק גדולה להתנדנד בנדנדות של הילדים היותר גדולים, ושצריך להשאיר את הנדנדות הקטנות פנויות לילדים הקטנים, אבל היא התעקשה. כנראה שהיא רק קצת יותר גדולה ובדיוק במימדים שהנדנדות הגדולות טיפה לא נוחות לה.

שקיעה בסיאטל. למצולמים אין קשר לכתבה

אחרי מעט תחנונים האב התרצה, אבל הקפיד לומר לה שאם יבוא ילד קטן וירצה להתנדנד הם יפנו לו את המקום.

על הטיילת בוונקובר - סתם, כדי שעוברים ושבים ינגנו

כמעט נתתי לו את פרס ההורה לשנת 2014, אבל התאפקתי. שלא ירגיש שהוא עושה משהו חריג.

אני מת על השלב הזה אחרי שקיעה, שהמים זוהרים כאילו יש בהם אור

מוקד 911 לעומת מוקד 100

לפני איזה זמן שלחו מייל לכולם אצלי בחברה להבהיר שאם מתקשרים בטעות 911 לא לנתק, אלא להשאר על הקו עד שהם עונים, להתנצל ולנתק. הסיבה היא שמישהו התקשר וניתק, והמשטרה שלחה ניידת ליתר ביטחון לבדוק מה העניינים. פקידת הקבלה היתה צריכה לומר לשוטר שלא קרה שום דבר. מסתבר שאם המוקדן לא מצליח לדבר עם מישהו הנוהל הוא לאתר את מספר הטלפון ולשלוח לכתובת ניידת.

 מעניין מה היה קורה אם היו לוחשים ״חוטפים אותי״.