ארוע חברה ראשון וענייני עבודה

לבשנו את מיטב מחלצותינו והלכנו לארוע. המסכות התואמות שקנינו בחנות "הכל בדולר" איכזבו כשגילינו שעין אחת שלהן חתומה, ואחרי שתלשנו את הכיסוי הן נראו קצת פגומות. בדרך גילינו שוב כמה ונקובר קטנה כשפגשנו במעבר החציה את V שעבר לפה יום לפני, ובמקרה קלט אותנו.

הארוע היה נשף מסיכות פנים, אבל היו כמה מתלהבים ששכרו תלבושות נשף מלאות. היתה עמדה עם כיסא מלכות וצלם, בר עם תור ארוך בקבלת פנים, ובפנים עמדות בר, מזנון מזון וכמה שולחנות גבוהים שלא הספיקו לכל האנשים. האוכל היה טעים ומגוון, אבל היה מוזר שלא היו סכינים למרות שהגישו בשר בקר שמאוד לא נוח לחתוך עם מזלג. היינו בערך היחידים שבקשו מאחד מפני-השולחנות סכין, והוא הביא לנו במיוחד שני סכינים. אין לי מושג מה עשו הקנדים, אבל עכשיו שנזכרתי אני אשאל מחר בעבודה. כששאלו אותי על זה אמרתי שזו דוגמה לחוצפה ישראלית.

התוכנית האומנותית התחילה עם אקרובט שלבש בוקסר צמודים עם גוף חטוב ומקושט בצבעים זוהרים ששיעמם עד מוות. לקח לי זמן עד שהבנתי מה מפריע לי - הקונספט של מישהו כמעט ערום שמופיע לפני אנשים לבושים היטב צרם לי. כשדיברתי על זה בעבודה לא הבינו מה הבעיה שלי עם החפצון וספרו ששנה שעברה היו נשים חשופות, אבל השנה ארגנה את הארוע בחורה, אז קיבלנו גבר חשוף. 

אחרי ההופעה היה נאום שמהלל את החברה ואת הישגיה, ופרסים למסיכות בכמה קטגוריות. בכל ארוע חברה עד כה היתה תחרות כלשהי. מעניין אם זה קטע קנדי או מיוחד לחברה הזו.

לקינוח היתה להקה שניגנה מוזיקה אמריקאית של אמצע הדרך. השלב הזה נראה כמו פרק מסיבה של Glee. גם היו כמה סטודנטים מתלמדים שנראים כמו תיכוניסטים, ואמנם הגברים לבשו חליפות אך חלק מהנשים לא לבשו שמלות אלגנטיות אלא יותר לכיוון הצמוד והחושפני, עם איפור כבד ושיער מעוצב מדי, כך שלא היתה אוירת נשף בארמון באקינגהם אלא אוירת טקס סיום תיכון באמריקן פאי, עם מוזיקה בהתאם.

עד כמה שראינו היינו הזוג החד מיני היחיד, וזה היה די מוזר. בכל זאת העיר מלאה בכאלה, וגם ההיטק, אז איפה כולם? זה לא הפריע לנו לרקוד ולהנות, אם כי אחת הסיבות שהעדפתי לרקוד היא שאני ממש לא מתחבר למינגלינג עם האנשים מהעבודה ובנות זוגם. אם הייתי חברותי ושוחר רפורמה אגררית הייתי עובד במקצוע אחר. אין לי מושג איך הם הצליחו לנפח אחד לשני את המוח מעל לרעש המוזרה, אבל אני מעדיף לעשות הליכת ירח גרועה מאשר לגרד נושאי שיחה מהתחת.

בגלל שהחברה מימנה אלכוהול הם גם חילקו שוברי נסיעה במונית. אני מניח שהם לא עושים את זה מטוב לב אלא כדי לא להיות חשופים לתביעה, אבל זה בטוח אפשר ליותר אנשים להנות ולשתות בחופשיות. יחסית לארוע חברה היה כיף, נהנינו, למדנו, ועכשיו יש לנו חליפה. אולי צריך לשפר את נכונות המינגלינג שלי כדי שיהיה מה לעשות כשהמוזיקה גרועה.

למרות הציפיות לארוע בסגנון ג'יימס בונד, לא היו יריות בסוף. אולי בארוע מהעבודה של E.

שינויי הנהלה בעבודה

לפני כמה חודשים החליטו שהחברה גדלה מספיק, וגם אחד מראשי הצוותים נשחק ועזב לחופשת לידה, אז שינו את המבנה הארגוני בצורה מוזרה ובזבזנית, כך שנותרו שלושה צוותים עם ראשי צוותים וגם ראש הצוות שלי קודם להיות אחראי על שני צוותים, כך שלמעשה הראש צוות שהחליף אותו היה די מנוון בתפקיד ובתפקוד. חלף הזמן ויום סגרירי אחד הודיעו שהוא התפטר כדי להקים סטארט אפ כושל (משהו בסגנון של חברת ערך הסיליקון, ואני צופה לו מסע תלאות קצר יותר משלהם עד התהום). חוץ מזה שאני לא אתגעגע אליו בכלל, היה לי מאוד מוזר שהם לא דיברו עם הצוות על המשמעות של העזיבה שלו. מי ינהל כשהוא יעזוב? למי מדווחים? עם מי מתייעצים? מי אמור לראות מתי מתברברים? אני לא מדבר בכלל עד דברים ארוכי טווח כמו תוכנית קריירה. הוא עוד לא עזב, אבל ברור לי שכמו שהוא לא עשה שיחת פתיחה הוא לא יעשה שיחת סיכום, ואולי מתישהו יפול להם האסימון והם יסבירו לאנשי הצוות מה הולך לקרות עכשיו. כנראה שמחכים לראות אם לשכור מישהו אחר או להשאיר את הצוות בניהול ישיר של ראש הצוות הקודם.

ובנושא דומה, זו כנראה העבודה עם הכי פחות משוב שהיתה לי אי פעם. עוד משהו להתרגל אליו?

ו- E מעיר: אצלי בעבודה, כמו בעבודה הקודמת בישראל, קורפורייט אמריקאי ענק, עם מערכות הערכת עובדים מתוקתקות ומנופחות (שכן יש מישהו בכוח-אדם שמתוגמל על "שיפור" שלהן). הקציבו לנו שני ימי עבודה(!) לעשות הערכה עצמית, הערכת עמיתים והערכת מנהל.
כפי שאמרה גולדה: "אל תצטנע - אתה לא כזה נהדר" - ההערכות העצמיות האלו זה לא הזמן להמעיט בערך עצמך, ואפילו להפריז מעט לא מזיק. יצאה מגילה ארוכה ומשעממת.