סוף סוף כמעט עברנו שנה בקנדה ולכבוד החגים נסענו לביקור מולדת. בעקבות עצות ממביני עניין השתדלנו לקבוע הרבה מפגשים עם מעט משתתפים, ופחות מפגשי חברים המוניים, כי ככה אפשר ממש לדבר עם אנשים ולא רק לסמן וי ולקשקש על דברים שטחיים.
נתנו מספיק זמן מראש התראה לכולם, והצלחנו לתכנן ראש זנב את הימים, אבל למרבה הצער עדיין לא הצלחנו לתכנן כך שנראה את כולם מספיק, וגם זה שבשבוע השני היתה סופה שכמוה לא נראתה עשרים שנה לא עזר.
התכנון המקורי היה לחמוק מהקור והחושך הקנדי אל האור והחום הישראליים. בשבוע הראשון זה הצליח והעברנו כמה ימים נעימים בתל אביב. השבוע השני היה מצד אחד מאכזב, מצד שני היינו בירושלים בשלג וזה נחמד.
היה טוב לפגוש את המשפחה והחברים. בזכות כל אמצעי התקשורת שיש היום לא הרגשנו מנותקים מדי, ולא היה את השלב שבו שואלים אנשים אחרי ניתוק ארוך איפה הם עובדים, האם הם בזוגיות ואם יש להם ילדים חדשים. מצד שני יש כמה דברים שלא עוברים בטלפון כמו כמה הילדים של כולם גדלו ובאופן כללי איך הזמן משפיע על כולם. התמונות שעוברות באינטרנט בכל זאת לא מספיק מפורטות.
הארועים המשפחתיים היו מרובי משתתפים, כמו סדר פסח, ראש השנה ושבועות בזה אחר זה. המון אוכל טעים ומשפחתיות, והמון אנשים נחמדים להיות נחמד אליהם בחזרה. אמנם פיספסנו את החגים, אבל לכולם זו היתה הזדמנות לפגוש את כולם.
יצא לנו לנסוע לא מעט בכבישי הארץ, גם במוניות וגם לנהוג בעצמנו. הכבישים עדיין איומים, הרבה יותר צופרים, ודי מהר חזרתי לשנוא את המין האנושי ואת עם נהגי ישראל. היינו עם מספרי הטלפון הישנים שלנו, וקצינת הקישור שלי יצרה קשר כדי לעדכן פרטים (שכן המחשב של ביקורת הגבולות דיווח לה על כניסה), ולהזכיר לי שאני עדיין בשר תותחים.
 |
| שלג על הרי השומרון, כפי שנצפה מהמרפסת בגבעתיים |
התיק שלי לא הגיע במשך חמישה ימים, ומזל שיכולתי לקחת בגדים מ E ומאבא שלי. זו פעם ראשונה שהתיק שלי לא מגיע, אבל לפי כמות התיקים שהיתה ברכב שהביא לי אותו בסוף כנראה שזה לא כזה דבר נדיר.
בעקבות הרעלת אקטואליה שקיבלתי, ההחלטה שלי לשנה החדשה היא להמנע ככל האפשר מקריאת חדשות מישראל. זה רק מדכא. אמנם אני מסתכן בשקיעה בגעגועים נוסטלגיים אבל אני מניח שזה לא יקרה השנה.
בעקבות הרעלת אקטואליה שקיבלתי, ההחלטה שלי לשנה החדשה היא להמנע ככל האפשר מקריאת חדשות מישראל. זה רק מדכא. אמנם אני מסתכן בשקיעה בגעגועים נוסטלגיים אבל אני מניח שזה לא יקרה השנה.
כמה מסקנות לוגיסטיות:
1. לא יותר מקונקשיין אחד.
2. עדיף קונקשיין בארופה (לפחות בחזור) כדי לעשות מכס והגירה בונקובר.
3. קונקשיין של שלוש שעות לפחות. אפשר שיהיה ארוך מאוד ואז לצאת משדה התעופה לבירה ארופאית.
4. לא להיות בישראל בסופה שיש פעם בעשרים שנה.
5. להמעיט בנסיעה בכבישי הארץ. שכולם יגיעו למסעדות בגבעתיים.
6. אם כבר טסים עם שני תיקים, לשים חלק מהבגדים של כל אחד בשני התיקים, וגם משהו בתיק היד.
ברמה היותר רגשית רוחנית קוסמית, ישראל לא השתנתה לטובה. למרבה המזל זו תקופת בחירות, ובכל פעם שהנושא עלה השתררה עננת נכאים. אני מקווה שאתבדה, אבל לפי התחזיות תהיה קואליציה שמורכבת מביבי, ליברמן, בנט ואולי ש"ס או מפלגה דתית אחרת. יותר מחצי מהקואליציה דתיים (כולל את אלו שבליכוד), שמאמינים שדמוקרטיה היא דיקטטורה של הרוב, וזה במקרה הטוב.
 |
| פעם הבאה שיבקשו מאיתנו לשים כיפה, לפחות תהיה בזה אמירה נוספת |
וראינו איך החברים חיים מסוף שבוע לסוף שבוע, ורבים מהם אולי ראו את החברים שגרים יותר קרוב, אבל לא כל שבוע ואפילו לא תמיד כל חודש. אני לא מזלזל בשיגרה שמורכבת מעבודה, פקקים ומשפחה, ובסופי שבוע משפחה מורחבת ויציאה אחת לא עד מאוחר, אבל לא זה מה שיביא את השינוי המיוחל במדינה.
פינת הפירגון התחבורתי של E:
זה לא שנהיה נוח להיטלטל בגוש-דן עם תחבורה ציבורית, ממש לא. ואחרי שבוע וחצי של נהיגה בכבישי הארץ חזרתי לנהוג כגרועים שבנו; נדחף, מנצל, בקושי מאותת, לא שומר מרחק, חונה כמו מטורף, צופר, לא יוצא פראייר. וכל מה שכתב O על הכלא התחבורתי הוא נכון.
אבל, שתי נקודות אור הבליחו, אחרי ששנה לא היינו שם:
- GetTaxi - זה שירות גאוני, שקיים בתל-אביב רבתי (ולא בכל ירושלים) - אפליקציה פשוטה וחביבה, שמאפשרת לזמן מונית, בלי השיחה הלא נעימה עם תחנת המוניות. יודעים איפה המונית, מי הנהג, מה הטלפון שלו, ואם הוא מתעכב. גאוני! הנהגים עוברים גם סף סינון טכנולוגי מסויים, ומהמדגם הלא מייצג שלנו, זה סיפק תוצאות משביעות רצון.
- רכבת הקללה בי-ם עובדת! אמנם לא היינו בשעות השיא, אבל היתה חוויה מאוד מוצלחת סה"כ. 12 דקות למרכז העיר מתחנת גבעת המבתר, וכך גם חזרה. נוח, פשוט, ואם גרים שם אז גם אפשר לנצל כרטיסי מעבר. ברור שזה פיתרון חלקי, אבל זו התחלה לא רעה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה