מאורעות ליל-כל-הקדושים - מדריך למשתמש

ליל-כל-הקדושים עדיין לפנינו, אבל הוא באמצע שבוע; אז הטירוף חוגג כאן, ובעיקר בסופ"ש הזה. חיפשנו מסיבות גאות, שכן מסיבות הלואין אמורות להיות מוצלחות במיוחד, אבל כל המסיבות שמצאנו פה נגועות במוסיקה אופנתית ו/או בפרחות מסורי, אז נכון לעכשיו וויתרנו על התענוג. 

שמענו ממספר אנשים מסביבנו על מסיבות בית מוצלחות - כולם מתחפשים לפי הכללים הידועים (ראה להלן), שותים לשוכרה ומחדשים את ימי פומפיי העליזים. הכי קרוב לזה שהגענו היה אירוע חציבת הדלעות, שחסר את התחפושות, אך השלים את החסר ביין ועליצות רבתי. 

בתחילת השבוע הלכנו ל"ליל-האימה" בלונה-פארק, ואתמול ל"מצעד הנשמות האבודות", פוסטים על שניהם יבואו בהמשך, ויתכן שגם על סיור תיירותי על הצד-האפל-של-ונקובר (הולכים לזה היום). 

ובנתיים: כללי התחפשות בהאלווין

הכללים, למקרה שלא ידעתם, דיי דומים לכללים של פורים. נא לעבור על הכללים ולהעצר על זה שרלוונטי:

0) ילדות קטנות תתחפשנה לנסיכות. (כן, זה כלל האפס, לא טעיתי. זה מנצח כל דבר אחר. תמיד.)

לילי ואביה, ממשפחה מודרנית

1) רצוי להתחפש למשהו מפחיד - רוח, ערפד וכדומה. בשנים האחרונות, זומבים זו תחפושת מנצחת. כלל זה לא קיים בפורים. (התמונות מתוך מצעד הנשמות האבודות). דרך אגב, לידיעת הקוראת A - ילדות קטנות זה אולי מפחיד, אבל לא נחשב כתחפושת מפחידה. 

2) גברים יתחפשו לנשים. ג'נדר-פאק הוא דבר מבורך, רוב הגברים לא יגלחו רגליים/חזה בשביל תחפושת כזו. בכלל, פורים/האלווין הוא תירוץ מצויין לדראג, אבל אני לא מבין גדול בזה. אם אתם מעוניינים, יש לי אל מי להפנות. בניגוד לימים כתיקונם, שפם הוא דבר מוצלח - בזכות השילוב עם בגדי-נשים.

3) נשים יתחפשו ל______ סקסית (השלם את החסר). שפנפנה/אחות/רופאה/זומבית/ערפדה/תלמידה/ספרנית וכו'. אני לא כל כך מסמפט את הכלל הזה, ורבות מחברותי לא שועות לו (למרות שיכלו בקלות), וטוב שכך, אבל הרוב הנצפה, כן עושות כך.

זומבית סקסית??

4) אם לא התחפשו לנשים, גברים (בעיקר צעירים עם גוף מוצלח, אבל לא בהכרח) יתחפשו למשהו עם מעט מאוד ביגוד. זה כלל מלבב, אבל הוא לא כל כך עובד טוב באירועי חוץ. לא אני צילמתי שתי אלו, אבל זו רוח הדברים:

התנגשות הטיטאנים - לכוחותינו שלום

אמש בשמונה בערב היתה רעידת אדמה ב"בריטיש קולומביה". מספר אנשים הביעו דאגה לשלומנו, כאשר אתרי חדשות בעברית (טמקא, מישהו?) לא ממש מבחינים בפרטים הקטנים (למשל, שהרעש לא היה 150 ק"מ דרומה ל-BC...). 

פרטים קטנים - קנדה היא עצומה. גם BC עצומה - 9.5% משטח קנדה; גדולה פי 1.4 מטקסס; כ- 10% משטחי ארה"ב הכוללים (לצורך השוואה); פי 4 מבריטניה; גדולה יותר מצרפת וגרמניה יחדיו; רק 30 מדינות בעולם גדולות ממנה. 

ולעניינו: אכן היתה רעידת אדמה מרשימה, והורגשה בשלל מקומות. אנחנו לא חשנו בדבר. לפי המפה, המוקד היה כ-600 ק"מ מונקובר:

אכן היו אזהרות לצונאמי בחופי BC והוואי, אבל אנחנו לא בדיוק בסכנה. 

ובכלל - אתר החדשות המקומי שאפשר לסמוך עליו (יחסית), ולפחות מתבונן בדברים בקנה מידה יותר עדין מאשר "קנדה" או "BC", הוא CBC, ובמקרה זה: http://www.cbc.ca/news/canada/story/2012/10/28/bc-quake.html.

למעשה, אני דואג יותר לתושבי החוף המזרחי של היבשת, הצפויים להתמודד עם חרון ההוריקן "סנדי", כמו שאמר חזאי - כש"סנדי" תפגוש את האוויר הקר של אונטריו - צפויה להם שם התנגשות טיטאנים. 

מה שגרם לי לחשוב על זה שאולי מישהו הרגיז את ה"אלים" של סנקצ'וארי - רעידת אדמה מכאן והוריקן משם - מהר לקרוא לד"ר מגנוס!

וכמו שיללו החתולים, יומהולדת שמ-האח ל- H, אולי רעידת האדמה קשורה דווקא בך??

זריחה חורפית, הפוגה בגשם

מכאן קוטפים קרטיב רמזור

לעיין בתשומת לב, ולגחך

ערב רב של תרבויות

חג ההודיה הקוראני

ידוע בכינויו צ'אוסוק. חוגגים את האסיף המוצלח במאכלים טעימים. המארחים שלנו היו מאוד מרשימים עם מבחר מעדנים בטעמי המזרח הרחוק. 

היו שם עלים מוזרים עם טעם עשיר שעוטפים איתם את האוכל וטורפים את הכל יחד, קימצ'י, לפת מוחמצת, בקר, עוף וטופו, קציצות ירק ועוד כמה סלטים שאני לא זוכר את שמם. מעולם לא ארחתי עם כזה מבחר מזונות, ולא ברור שאי פעם זה יקרה.

האוכל היה מצויין, כל האורחים הביאו אלכוהול אז די מהר כולם השתחררו והשיחה קלחה. יופי של חג.

גילוף דלעות לקראת ליל כל הקדושים

הוזמנו לבית של חברה של חברים לחגיגת גילוף דלעות. הערב נפתח ברכישת דלעת מהסופר שממול הבית שלה, במבצע שלוש בעשר, ולא משנה המשקל. אלו דלעות זולות שמיועדות לשטויות של החג. הם לא רעילות אבל לא עושים מהן מעדנים כי זה זן שמנופח במים ולא טעים במיוחד. ממשיכים בנישנושים ויין טוב, ואז פוצחים במלאכה.

מקלות גבינה תפלים שאנחנו הכנו

עלי שלכת בדרך למסיבה

שולחן מלא כל טוב

תמונת לפני

כלי משחית

שולחן ערוך

 אחרי דלעת אחת אני כבר מומחה לנושא, אז אספר לכם מה עושים: חותכים פתח בדלעת למעלה, למטה או בצד.

הישראלי חותך מלמעלה

הגרמני חותך מלמטה

הקנדית חותכת מהצד

מרוקנים את המעיים שלה לקערה בעזרת היד (זה שלב קצת מגעיל), ומנקים טוב טוב את הדפנות הפנימיים עם כלי מיוחד כי אחרת הדלעת נרקבת מהר יותר.

בפנים הכל נקי

 אפשר לסמן על הדלעת את הדוגמה עם טוש, אבל אחרי זה צריך לנקות עם אצטון וזה מצחין. יש גם גלגלת שיניים קטנה שאפשר לחרוץ בעזרתה את הדלעת. חותכים את הבשר לפי הסימון, המקצוענים מגלפים עומקים שונים וממש מציירים על הדלעת רמות שונות של תאורה. חשוב לא לשכוח פתח אוורור לחום הנר.

סימון בטוש למתקדמים

גילוף סבלני

מי שמסיים ראשון ממיין את הגרעינים מהמעיים ואז קולים אותם וממשיכים לשתות ולנשנש.

נגלה ראשונה של גרעיני דלעת

היין עוזר ליצירתיות

מעיים של דלעת אחרי סינון הגרעינים

דלעת למתקדמים

 אחרי שהאחרונים סיימו אוכלים קינוח, שמים נרות בדלעות מוציאים אותן לחצר.

אחת האורחות היא קונדיטורית

גולגולת

מעשה ידי E

מעשה ידי O

חתכתי מאחורה גולגולת שעושה הילה על המדרגה 

קבלת פנים

אחד האורחים סיפר לנו שכשהוא היה ילד הוא היה מתבעס כשבלילה היו פרחחים מנפצים לו את הדלעות. כשהיה בן תשחורת הוא היה זה שמנפץ את הדלעות, והיום הוא לרוב לא עושה לא את זה ולא את זה. לפתע שם הלהקה Smashing Pumpkins הרבה יותר ברור. 

הארוע היה מהנה להפתיע. פעילות יצירתית עם חברים, קישקשנו, צחקנו, הכרנו אנשים נחמדים. יופי של חג.

ערב מפחיד בלונה פארק

E עומד לכתוב על זה פוסט שלם, אז רק אספר לכם שלפני ליל כל הקדושים פותחים את הלונה פארק המקומי בערב לגילאי 12 ומעלה, המקום מעוצב מפחיד ויש שישה בתים רדופים להיבהל מהם. גם זה היה כיף.

שחקן אמיתי

בובה מושקעת

סיכום

יצא לנו להכיר פה אנשים מכל מיני רקעים, ולהיות מוזמנים לחגיגות התרבותיות שלהם, ואנחנו מאוד נהנים מזה. על חג ההודיה כתבנו, ובטח היו ויהיו עוד הרבה חגיגות. לאחרונה יצא לי לרצות לארגן ארוע יהודי או ישראלי לחברים, שיראו מה העם למד באלפי שנות קיומו. חנוכה מתקרב, אבל טיגון זה לא בריא. פורים יותר מדי דומה לליל כל הקדושים. האוכל של פסח לא טעים, ולשאר החגים אין באמת אוכל. אולי ט"ו בשבט? נאכל פירות יבשים ופיצוחים?

עוד קושי שיש לי זה הזיקה הדתית והלאומית החזקה של הארועים האלה. אולי אני לא יודע מספיק על השורשים של החגים שהוזמנתי אליהם, אבל הרושם שאני קיבלתי שאין המון רקע דתי. בחג ההודיה אומרים תודה לא לאלוהים אלא לעצמנו ולקהילה. זה זמן להסתכל על הדברים הטובים בחיים, אפילו אם יש רק מעט כאלה. ליל כל הקדושים הוא חגיגה נושאית וזהו. אצלנו חוגגים את זה שניסו להרוג אותנו ולא הצליחו אז בואו נאכל. לגויים פה אין את הנראטיב הזה בכלל, ולדעתי זה מאפשר להם להנות יותר ועם פחות רגשות אשמה (חוץ מהקתולים. הם מתחרים בפולנים ברגשות אשמה). נראה איזו חגיגה תרבותית נחליט לעשות בסוף.

עוד דלעות, ענייני תקציב, וצילומי סדרות

Trick or Treat - ההתחלה

בקושי נגמר חג ההודיה, וכבר כל העיר מתחילה להשתגע לקראת ליל כל הקדושים:

אגב - הסרט Sinister דבילי, מלא בוואים, טריקים זולים, אבל הוא אפקטיבי ו-S ואני מאוד נהנינו. אית'ן הוק מתבגר יפה למדי, אם כי הסוודר הסבאי לא יושב עליו טוב לטעמי. 

כספים, מיסוי ותיכנון לטווח ארוך

בשבת השמשית האחרונה טיילנו לאגם פטגיל, ובדרך למטה קיבלתי הרצאה דיי ארוכה מ-C, שיצא לפנסיה בגיל 54, לפני שבע שנים, והוא נתן הסבר ארוך איך מגיעים לכזה הישג. חלק מזה כרוך במזל (הכפלת מחירי דירות ב-10 שנים), חלק הרבה שכל (לחסוך 10% תמיד, כל הזמן, להשקיע חכם - זה בעיני הכי מסובך), וחלק אומץ - כשנפלו המניות ב-2008 הוא קנה המון מהן. יש לו כמה וכמה דירות שהוא משכיר, וכל פעם לוקח משכנתא על אחת, כששכר הדירה משלם על זה, בכסף הזה הוא משתמש למקדמה (down-payment) על הדירה הבאה, בנוסף למשכנתא נוספת, ששכר-הדירה של הדירה החדשה משלם.

בנוסף הוא סיפר לי הרבה על RRSP ו-TFSA, כמו למשל, שעבור דירה ראשונה ניתן להשתמש בכסף מה- RRSP כמקדמה, וחייבים להחזיר את זה לאורך 15 שנה, וזה פטור ממס. למרבה הצער, השנה אנחנו לא יכולים להפריש לRRSP שכן לא "עשינו מיסים" כאן על שנת המס 2011, ולכן אין לנו מרווח (room)   לשנה זו. בחודשים של 2013 נוכל להפריש כי כבר יהיה לנו מרווח, משנת 2012. 

הוא גם המליץ לקנות מניות שנותנות דיבידנד טוב (הימור כפול - גם מי ישלם דיבדנד, וגם שהמניה לא תיפול...), אבל כרגע הוא מקבל כסף טוב מדיבידנדים, והוא אומר שזה קרוב למשכורת.

ל-TFSA כמובן אפשר להפריש מהשנה הראשונה שנמצאים כאן, אבל דיבדנד אינו פטור לחלוטין (צריך עוד ללמוד על זה) וצריך להבין במה להשקיע, כי פק"מ ב-TFSA לא שווה את הטרחה של להגיע לבנק לפתוח חשבון כזה. 

"ביליתי" יום שלם בסופש שעבר בקריאה על הדברים האלו. אני בקושי מבין בזה במערכת המסריחה הזו בישראל, ועכשיו צריך ללמוד הכל מחדש - כנראה זה פחות מסובך כאן, ואולי קצת יותר הוגן. הנה לינק אחד מיני רבים, הסבר התחלתי על מיסוי בקנדה.

ונקובר, בירת צילומי סיי-פיי

צילומים של Psych

באחד הימים עברנו ליד צילומי חוץ של Psych. לא מאוד מרגש, שכן אנחנו לא מכירים את הסדרה. בכל זאת דאון-טאון ונקובר לא כזה גדול, וקיוויתי שבאחד הימים גם אצליח לראות צילומים של סדרה זו או אחרת שאני כן עוקב אחריה.

התמזל המזל, ובשבוע שעבר קיבלתי SMS מ- O, שסיפר לי שמצלמים Fringe מתחת לעבודה שלו! האמת שזה היה רק חצי מזל, כי בדיוק הייתי צריך להיכנס לישיבה משמימה שנמשכה שעה, ובתומה הצילומים כבר קופלו. אוף!

T ו-O סיפרו שהיו שם הרבה אובזרברים וגם "עוברי-אורח" לבושים מצחיק. הם חתומים על כך שלא יצטלמו עם אנשים - אסור להם to pose, אבל הם גם הוסיפו שהם לא יכולים לאסור צילום, ואם יצלמו אותם, הם לא יעשו מאמץ להפריע. אז יש ל-T תמונה של שני אובזרברים, עם שני אנשים מהעבודה שלו, שניהם בתספורות קרחת-נוצצת, וזה ממש נראה כאילו הם נבחנים לנבחרת האובזרברים.

בערבו של אותו היום, S סיפר שמתארגנים לצילום בסימטה האחורית ליד הדירה שלהם, ובתשע בערב החלטתי לעשות טיול עם המצלמה, אולי יהיה מעניין. מונית ניו יורק ברחובות ונקובר מעלה חשד מסויים, כמו גם פוסטרי The future is in order:

למרבה השמחה, המשטרה והצוות לא מצמצו למראה המצלמה שלי, ורק עוזר במה אחד לחש לי לצלם בלי מבזק, וגם בלי האור של מד-הפוקוס. נעמדתי בינות שני הומלסים (לפי ריחם הם תוצרת ונקובר מקוריים ולא חברי צוות של הסדרה), והתחלתי לצלם. את ה"שוטר" העובד אצל האובזרברים ראיתי מהר, ואז נכנסה לפריים מכונית, ובה נהגה הסוכנת אוליביה דנהאם, בגילומה של אנה טורב!

טוב, התלהבות חנונים כמובן, אבל מותר לי. צילמתי לא מעט, וזה שימח אותי מאוד. מעניין מתי הפרק הזה ישודר. היא שחה עם איזה אדון באוטו, הוא יצא ממנו ורץ החוצה מהפריים. מעניין אותי אם הוא יתפקד כ- red-shirt? אחרי זה היא הביטה ארוכות במראה (לי היה נדמה כאילו היא מישירה מבט אל המצלמה שלי), ואז הופיע ה"שוטר", ודפק לה על הגג בעוצמה והודיע לה להזיז את האוטו. המתנתי שם כשצילמו את השוט הזה פעמיים וחצי, ומיציתי. הנחתי שאם יש כאן שוט שבו טורב מדברת לבדה עם מישהו באוטו, חברי הצוות המפורסמים האחרים כנראה לא נמצאים שם. 

הצלחה רבתי, עכשיו רק נותר לקוות לתפוס את קפטן-קרטר בצילומים (אמנדה טאפינג). אני גם מוכן להתפשר על צילומים שלה כהלן מגנוס בצילומי סנקצ'וארי - בתקווה עמומה שאולי כן יצלמו יום אחד עונה חמישית של זה.