סוף שבוע גאווה

כמו שקורה הרבה בדברים האלה, אם לא כותבים עליהם מיד הם מתיישנים וכל הזמן יש דברים חדשים. אז אחרי עיכוב שנובע מעומס בילויים אספר בקצרה על סוף שבוע הגאווה שהיה. ל E יש מליון תמונות, אבל גם לאינטרנט באופן כללי יש המון תמונות אז אני בטוח שתצליחו להתרשם מהן אם תרצו.

מסיבת רחוב בדייווי

בגלל שאסור לשתות אלכוהול ברחוב, כדי לעשות מסיבה בחוץ צריך לגדר את האיזור ולוודא שאין בו קטינים. יש כל מיני חוקים ודקויות שקשורים לאלכוהול. לכן בנו שלוש מכלאות לאורך רחוב דייווי, מופרדות על ידי הכבישים החוצים אותו. בכל אחת מהמכלאות במה, בר ועמדה לממכר כרטיסי שתייה.

הכרטיסים

המינוי שאני קיבלתי היה למכור את הכרטיסים. זו שיטה קצת משונה, אבל היא היתה נהוגה בעוד ארועים. המוזגים מתרכזים בלמזוג ומוכרי הכרטיסים מתרכזים בלמכור. לא היה מאוד מעניין. ישבתי ליד מישהי די נחמדה, אבל אחרי איזה זמן כבר נגמרו לנו נושאי השיחה. הקהל לא קנה בהמוניו ופשוט התבוננו בעוברים והשבים.

עוברים ושבים

כשיצאתי לעשות סיבוב גיליתי המוני אנשים עומדים בתור להכנס, למרות שהם כבר שילמו על הכניסה וקיבלו צמיד. לא ברור למה מוכרים יותר צמידים מקיבולת השטח המגודר. אחרי שראיתי את התור ברור לי שלמסיבה הזו אני לא אבוא כבליין.

רוקדים בסך

מצעד הגאווה

הפעם מוניתי לעזור באחת מעמדות הגישה לנכים. יש אוהל, שירותי נכים וכיסאות. רעיון נחמד ואלו שידעו עליו ובאו העריכו אותו. באופן ספונטני הזיזו את האוהל מהמקום שפירסמו, ובמהלך שיטוטי לחפש אותו יכולתי להתרשם מכמות האנשים שהשכימו לתפוס מקום, ובאו עם ספות, אוהלים, כיסאות, שולחנות ומה לא.

תלבושת מרשימה

 באוהל הזה המתנדבות היו כמה צעירות מטופשות, כנראה כאלו שצריכות הסטורית התנדבות. הן היו לא מעניינות בעליל, וגם אני לא עניינתי אותן כלל. את הכיסאות הורידו במקום מרוחק, אז הייתי צריך לעשות מסע קצר להביא אותם. קצת דיברתי עם הנכים שבאו, שהיו נחמדים ומעניינים. כשהתחיל המצעד יכולתי לראות את רובו הגדול, אבל לא כל כך היה עם מי לחלוק את הרשמים.

אנחנו מכירים את אחד המופיעים

פעמיים נוצר פער גדול בין קבוצות הצועדים והקהל החליט שהמצעד נגמר והתחיל ללכת. עשר הקבוצות האחרונות צעדו כמעט ללא קהל באיזור שלי.

חמודה

אולי בהזדמנות אכתוב משהו על מצעדי גאווה באופן כללי, מטרתם ואתן ציון למצעד הגאווה של ואנקובר. 

צועדים עד האופק

מסקנות

כמו שאולי שמתם לב לא תיארתי בפרטי פרטים את הארועים עצמם. אם זה מעניין תכתבו ואפרט יותר. אותי יותר מעניינת הזוית ההתנדבותית. מבחינת סיפוק ותחושת שינוי עולם לא היה משהו. מבחינת הנאה חברתית גם לא. היו המוני מתנדבים, והרבה מהם לא באמת באו לעשות משהו. הכי צורם היה לראות כאלו שהתנדבו לתפקידי ניהול ואחריות, והיו מראשי מקטיני הראש. לא היה נורא במיוחד, כן היה מעניין, אבל לא סביר שאחזור על התעלול הזה שנית. נראה מה תהיה ההתנדבות הבאה.
אולי E יכתוב יותר על המצעד עצמו וישים יותר תמונות של חתיכים.