קיאקים ב-Seawall

בסופ"ש היינו בויסטלר, ועל כך פוסט נפרד*, אבל אתמול שכרנו קיאקים, וחתרנו ב-Seawall.

מכיוון ש-H מבקרת אותנו, זה תירוץ מצויין לעשות דברים של תיירים. דגדג לי בקצות האצבעות כבר זמן מה לשכור קיאקים, והנה עוד רגע הקיץ בורח. שבוע שעבר היתה שמש קופחת ואפילו היה חם, אז העדפנו לדחות את זה להשבוע, כי יותר קריר (שלא לומר "קרררר לי!" - שם המצוטטת שמור במערכת). למרבה הצער גם היה אתמול מעונן, כך שלא טבלנו במים, מעבר להכרחי. 

יש כמה מקומות שבהם אפשר לשכור קיאק, וההתלבטות האמיתית היא האם לשכור אותו בתחילת False Creek, ממש ליד Science World, או מעבר לפולס-קריק, באינגליש ביי, ולחתור צפונה, לכיוון סטנלי פארק, או מערבה, לכיוון UBC. 

התלבטנו בנושא עם S ו- B (שגם הצטרפו למאורע), שכן הם חותרים קבוע (בסירות מזן אחר - Out-riggers), והם הסבירו שהמים בפולס קריק ג'יפניים, ובכלל, כנראה יותר יפה לכיוון הטבע, מאשר הלוך ושוב בפולס-קריק. 

מכיוון שבימי שלישי יש מבצע (קיאק זוגי אחד פלוס אחד), התקשרתי מבעוד מועד, ושריינתי לנו קיאקים לשעתיים בסוף היום, אצל אקו-מארין, באינגליש-ביי.

יצאנו מהעבודה בזמן, הלכנו מהבית לאינגליש ביי, והגענו בעשרים לשש (בעיקרון הם סוגרים בשמונה, כך שצריך לרדת למים בשש, אחרי תדריך). בדרך ראינו את החבר הזה, שלא היה נראה מרוצה יותר מדי:

B הגיע בשש בדיוק, כי התחבורה הציבורית פישלה לו, אבל החבר'ה היו ממש בסדר, וכשירדנו למים (אחרי תדריך) בשש ועשרים נאמר לנו שיש לנו שעתיים עגולות. בתדריך הפחידו קצת את המשתתפים לגבי מה עושים כשמתהפכים. רמז - עם חוסר הגלים שהיה, בכלל לא קל להתהפך!

היו לנו תכניות מעט גרנדיוזיות, אבל המדריכים הסבירו שמאצלם לסלע הסי-ווש וחזרה לוקח כשעתיים, אז הנמכנו ציפיות. 

הקיאקים הזוגיים מצויידים במוט-היגוי, שנשלט עם הרגליים של החותר האחורי, וזה ממש נחמד, כי אפשר לחתור ימינה-שמאלה כל הזמן, בלי להתחכם. אלו קיאקים שהם sea-worthy, אבל קיבלנו חגורות הצלה רגילות, ולא את אלו עם החצאית, שמתחברות לשפת הפתח בקיאק (וככה שומרות על חוסר מים בפנים), אז תכל'ס הכל נרטב. 

לקחתי את הטלפון בתוך dry-bag, וכך אני זוכה לשים תמונות בפוסט הזה. גם היה לי שם סנדויץ' ותפוח, כדי לא לרעוב עד הערב.

B היה בקיאק הסולו, והתמודד עם המלאכה יפה מאוד. אני חתרתי מאחורי H, והיינו מהירים יותר מ- O  ו- S, שזכו בתואר The Knitting Club. חתרנו בשמחה עד יותר צפונה מהסלע האמור, כמעט עד גשר ה- Lionsgate. אחר כך התברר שלא אמורים לעבור את הסלע, חבל שהם לא אמרו לנו את זה מראש...

טיפה אחרי שמונה התחילה רוח, ונהיה קריר (עיין ערך הציטוט מלמעלה), אז חתרנו חזרה, והחזרנו את הקיאקים 10 דקות לפני הזמן, עייפים אך מרוצים, סה"כ חתרנו כ-9-10 ק"מ. הכתפיים, זרועות, גב, בטן, מרגישים כולם את המאמץ, אנחנו ממש לא מורגלים בכזה מן דבר, אבל היה בהחלט כיף. חבל שבחורף אי אפשר לחתור בערב (כי חושך), אחרת הייתי מאמץ את ההרגל הזה (הממ, צריך לבדוק, אולי זה כן אפשרי?).

*אנחנו צוברים חובות פוסטיים - O כותב על סופ"ש הגאווה ברגעים אלו, וסביר שארצה להוסיף לזה, וגם יהיה את הפוסט על ויסטלר. פשוט יותר מדי כיף בקיץ (בעיקר עם האורחים), אז אין זמן לכתוב.