יום בקלונה
כל הזמן אמרנו קולונה במקום קלונה, וזה מזכיר את המילה
קולון, שפירושה אינו קשור כלל לעיר. למעשה צריך להגות את שם העיר במשיכה עזה של ההברות. אימוני משיכת השם העבירו את הזמן בנסיעות.
ארוחת בוקר Wooden Nickel Cafe
שמחנו לגלות שמול המלון יש מסעדת פועלים טובה, ובה אכלנו ארוחת בוקר אמריקאית טעימה ומשמינה יחד עם נהגי משאית שנראו כאילו שיצאו מסרט.
 |
| נהגי משאית מקומיים |
 |
| ארוחת בוקר משביעה |
מדהים שאנשים כאלה ממש קיימים. K התבעסה לגלות שאין שם קפה פלצני. ככה זה באמריקה האמיתית.
טיול בוקר
כיוון שמה שאנחנו יודעים לעשות זה לטייל ברגל, התחלנו את היום בעליה לגבעה שמשקיפה על אגם העץ ועל אגם אוקנגן. המסלול משולט היטב והיינו בו לבד לגמרי. הנוף מאוד מזכיר את הגליל, וזה משעשע שפה קוראים לזה מדבר.
 |
| משולט היטב |
 |
| מימין אוקנגן ומשמאל עץ |
זה אכן מדבר בצל גשם, אבל גם הצל פה מאוד רטוב. אמנם יחסית האיזור מיושב, אבל אין מה להשוות בין הצפיפות של הגליל לבין הכמה אנשים שיש פה. הטיול שבחרנו היה פחות מחצי יום, אבל אפשר הרבה יותר.
כיוון ש E נהג (לי עוד אין רשיון מקומי) חיפשנו יקב קרוב לחוף, כדי שנוכל בקלות להוריד את האלכוהול ברביצה. המקום שמצאנו מתאים בול לדרישה הזו.
 |
| רואים שקרוב לחוף |
בזמן שהמתנו לארוחה טעמנו יינות בחנות. יש טעימה חינם של ארבע יינות יותר זולים, וטעימה בחמישה דולר של יינות יותר יקרים. לקחנו את הטעימה היקרה, אבל בסוף ויתרו לנו על התשלום. בעבודה הסבירו לי שהמחיר הוא יותר לאוטובוס של תיירים שיודעים שלא יקנו כלום. מי שאוכל במסעדה או קונה בקבוקים זוכה בטעימה חינם.
 |
| קינוח |
 |
| יופי של מקום לחתונה |
המסעדה היתה טובה, ונהנינו לעשות סיבוב קטן בגן הורדים שכולל חופה. יצאנו עם ארגז של בקבוקים כמעט הכי זולים ביקב אבל עדיין יותר יקרים ממה שאנחנו לרוב שותים.
כניסה לאגם
שמחים ושבעים התגלגלנו לאגם. היינו בחוף מבודד שלא היו בו הרבה אנשים, אבל גם לא היה בו דשא והרביצה היתה פחות נוחה, אבל היה כיף שאין המון אנשים מסביב.
 |
| הירידה למים |
נכנסתי לאגם עד המכנסיים והיה לי קר, ו E המטורף נכנס לשחיה. היו איתנו בעיקר אנשים שהוליכו את הכלבים שלהם, וכאלה שזרקו עשרות פעמים כדור למים והכלבים החזירו אותו בשחיה. מרשים כמה סיבולת יש לכלבים האלה.
ערב גשום
מקומות בילוי בדרך חזרה
רצינו לעשות המון דברים בדרך חזרה, אבל הגשם שיבש לנו את התוכניות. ירד גשם זלעפות ובסוף החלטנו את ההחלטה המעשית ועצרנו בקוסקו בורנבי. הפקקים בכניסה לונקובר די זיעזעו אותי. אחרי שהתרגלנו ללכת ברגל או לנסוע נסיעות קצרות באוטובוס, או לנסוע בסוף שבוע בכבישים ריקים, פתאום לראות כביש מלא מכוניות עם אנשים שנוסעים שעות מהעבודה הביתה היה מצער מאוד. כנראה שיש בקנדה עוד כמה צדדים שאנחנו לא מכירים, ולא כולם חיים במרכז והולכים חמש דקות לעבודה.
מה זה שם בצלחת קינוחים ביקב? נראה מעלף
השבמחקזה לא קינוחים אלא מלוחים. יש שם גבינה, נקניק, זיתים, סלק, חמוצים וממרח זיתים. מגיע עם טוסטונים. היה טעים.
מחקקניתם פירות ישר מהחקלאי באוקנגן?
השבמחקלא. זה מוזר לי לנסוע לתוך חוה ולחפש שם את העמדה, ואלו שהיו לצד הדרך לא היו בולטים מספיק וחלפנו על פניהם ביעף. בפעם הבאה.
השבמחק