סידורים (כמעט) אחרונים בדנוור

ראשית אתייחס להערה של א.מ. מהפעם הקודמת: וודאי שאני מסכים עם הבעייתיות של המונח "עקרת-בית", ואני חושב שאם נותנים הקלה לזוג בביטוח לאומי, זה צריך להיות ללא אפליה מי הלא מועסק - גבר או אישה (לא משנה ההרכב הזוגי כמובן...).

לא שאנחנו הולכים לעשות משהו עם זה חוץ מלקטר כאן, אבל זה בכל זאת לא כיף גדול.

המשך סידורים:

• האורזים של חברת גלובוס היו אצלנו, יעילים, מקצועיים ונעימים (קצת הפתיע אותי האמת, אבל הפתעות כאלו הן כיף). יש לקוות שנקבל בקרוב מהם את רשימת הגודס טו פוללואו באנגלית, ושהשירות בצד השני יהיה מקצועי ונעים כמו כן. כמו שאמרו לי - משלמים על זה טופ-דולר ומקבלים בהתאם. עכשיו יש הד בחלק מהחדרים בבית, ואנחנו עברנו למוד של מעט בגדים...
• היינו אצל נוטריונית כדי לעשות ייפוי כוח להורים. היא יעצה to keep it simple, לתת שני מסמכים - אחד שבו אני מייפה את כוחם של שני זוגות ההורים, ואחד שO יעשה כן. לא התווכחנו, אם כי היא אמרה שבפירוש אצל זוג סטרייטים זה פשוט יותר, ומספיק מסמך אחד. כך עשינו, וזה עוד סיפור שמאחורינו.
• הצלחתי למכור את הקטנוע! woo hoo! אמנם הוא "לא סחיר" והיו מעט מאוד טלפונים, אבל נמכר. המוסכניק מצא משהו בעייתי, ועל זה הורדתי עוד במחיר, אבל לא נורא. העיקר שזה מאחורינו. הקונה שלי, בחור מכופה, שאל אם אני ארכב עכשיו שוב. אמרתי שלא בשלב זה. הוא שאל כמה זמן אני רוכב, ועניתי 11 שנים. הוא אמר שאם כך - עכשיו אני יכול לברך הגומל. חייכתי בנימוס; שיברך הוא. אם כי כן אפשר לשמוח ששרדתי את השנים האלו. באמת לא ברור לי איך אפשר להתנהל במרכז יום יום בלי דו"ג.
  ועכשיו אני מרגיש שקצצו לי את הכנפיים. נסענו אתמול להיפרד מה Moon בת"א, יחד עם H, והגענו לשם באוטובוס. כמו שאמר המשורר "גם לזה נצטרך להתרגל".
• הייתי אצל מס הכנסה, כדי לעשות טופס 161 (לקבל אישור על מנת למשוך כספי פיצויים פטורים ממס). תענוג מפוקפק, אם כי התפעלתי לטובה מקומפלס משרדי הממשלה בתל אביב. אין להם ווי-פיי לטובת העם, אבל לא נורא. בסוף אפילו לא הייתי צריך לחכות בתור: איסוף המסמכים בקומה 0 היה אמור לקחת את זה ממני, אבל הם לא ידעו את זה. בקומה 14 הפקידה (חדר ייעודי לזה, לא בתור של המספרים) הסכימה לקחת את המסמכים, ואפילו עברה לראות שהכל מלא כמו שצריך (יחי מח' הכספים בעבודה שעזבתי, הם באמת באמת מקצועיים ובסדר!). בגלל שכבר העברתי כתובת לי-ם, היא לא יכלה לטפל בזה, ורק העבירה בדואר פנימי לי-ם. נקווה לטוב. 
• ניקינו את החלונות בבית. סיפור לא פשוט בכלל - הם גדולים וכבדים, והיו מלאים בפיח מהכביש. ניתן לראות בתמונה את ההבדל בין חלון נקי ללא נקי. בררר. ולחשוב שאת זה אנחנו נושמים! yikes.

ג'יפא בחלוני - משמאל לפני, מימין אחרי נקיון

• היום היינו בביטוח לאומי. גם פה התורים היו קצרים להפתיע - O הצליח להעביר סטטוס ללא-מועסק, והצלחנו לסגור את התיק של המנקה שלנו - על מנת שביטוח לאומי לא יטרידו אותנו עם זה. אותי, כמובן, הם סירבו לעדכן, כי אני, כזכור, שייך לי-ם. הפקיד, שהיה בסדר גמור, הסביר שהכל אפשר באינטרנט. הוא טועה. רק דואר או מעטפת שירות שם, או פקס (מכשיר נאלח!!!!). אז פיקססתי למשרד בי-ם, נקווה לטוב. 
• לקחנו את מיצי לווטרינר המחוזי, כדי לקבל אישור הטסה. קודם כל, הם פתוחים בערך בין שתים לארבע בירח מלא (טוב, לא, מהבוקר ועד 15:00 בשלושה ימים בשבוע), אבל הם מסתתרים עמוק בתוך איזור התעשיה כנות (ליד גדרה!), בלי שילוט כלל, והמפה באתר שלהם מטעה, ומפנה לכפר נוער כנות. חוויה מפוקפקת. בסוף מצאנו את המקום (בעזרת חברה טלפונית, ק. - שחילצה אותנו ומצאה שהכתובת היא "26 אדום". כן, ככה). להוסיף לזה ביטוח לאומי בבוקר, יום הזדכויות אחרון בעבודה באמצע, ותנועה על כביש 4, כמעט שאיחרנו. אוף. אה, וכמובן שמיצי מיללת בקול גדול כל הנסיעה ("יגון! יגון! יייגגגגווווןןןן!" מי שמכיר, יודע).
  הידעתם שאת יונה הנביא זרקו מהספינה לא בגלל הסערה, אלא בגלל שהיה לו חתול שבכה? אז בגלל זה את מיצי נאלץ לשלוח לבטן המטוס, והיא לא תוכל להיות איתנו בתא הנוסעים, יען כי שלא יעשו בנו מעשה יונה. 
• הראיונות הטלפונים מתקדמים לאיטם - לO יהיה עוד אחד, ואני זומנתי ליום ראיונות מתיש (לשב"כ יש עוד מה ללמוד) שמה. שאלתי האם זה סובל דיחוי לעוד שבועיים, אחרי שאתגבר על הג'ט לג, ועוד לא נעניתי, אבל כנראה שכן. 

הסידורים, כידוע, לא נגמרים לעולם, ועוד יש לנו לתרגם כסף, להוציא אישור יתרות מהבנק, לסגור אינטרנט ובזק, להעביר חשבונות ע"ש הדיירים, ועוד כהנה וכהנה. הייתי בטוח שכמעט חודש ללא עבודה יספיק להכל עם הרבה זמן לנשום. אז לא כ"כ - חודש זה מספיק בקושי, עם הלשון בחוץ. 

זהו, פעם ראשונה מזה הרבה שנים שאני בלי לפטופ עבודה. אז השתלטתי על הלפטופ של O. הא הא הא הא!!!1 וגם חזרתי לטלפון פרמיטיבי (יחסית; יש לו ווי פיי ואימיילים...), למרות ששמתי כבר עין על הטלפון והמחשב שארצה לרכוש שמה.