בילוי חג החנוקה באיילון

תחבורה בישראל היא עונש גם בימים טובים, אבל לרגל החנוכה נוצר רושם שעם ישראל החליט לבלות אותו באיילון ובכביש 4, עם או בלי עזרה של תאונות, וכנראה תוספת מבקרים בפסטיגל. תחושת המצור היתה עזה - שעות בפקקים בחזור מהעבודה, על פגישה עם המשפחה אין מה לדבר בכלל. בן דוד שלי ניסה את זה אבל הגיע באיחור של שעה ואחרי 5 דקות כבר היה צריך לצאת לפקק חזרה.

בקצרה אציין לעצמי שתחבורה ציבורית פה היא יקרה, לא אמינה, לא קיימת בשבת, מאריכה את משך הנסיעה בכפליים מנסיעה באוטו, ולעיתים הזולת בלתי נעים. בנהיגה ברכב מגלים שכולם עושים מה שבא להם בכביש, חיים בצל הסכנה, ובסוף הנסיעה יש תחושה של סיום מלחמה. זו נבלה וזו טריפה.

כנראה שגלימת הבלתי נראה של פרודו משר הטבעות היתה עשויה מחלקי קטנוע, כי גם מי שעולה על קטנוע הופך לבלתי נראה, ולא משנה כמה הוא ינהג זהיר.

תופעות נפוצות ומסמרות שיער:

1. אי עצירה להולכי רגל במעבר חציה

2. מעבר נתיב בלי לאותת

3. אי שמירת מרחק

4. לא נותנים להשתלב בנתיב

5. כניסה לצומת לא פנוי וחסימה שלו

6. צפירות בלתי פוסקות כאילו שזה יעזור

7. נסיעה איטית בנתיב שמאלי

8. נסיעה בנתיב ירידה עד רגע לפני סיומו וחסימה שלו בזמן השתלבות בפקק על איילון

9. חסימת נתיב אמצעי כדי להשתלב בנתיב פניה קרוב לקצה שלו ולעקוף קצת פקק

10. לעצור רק לרגע להוריד או לאסוף מישהו, רצוי רגע אחרי רמזור כדי שכל מי שמאחוריך יתקע בצומת

11. לעקוף מימין ולא לתת לאוטו איטי לעבור לנתיב ימני כי כולם עוקפים אותו מימין

בשלב ראשון לא יהיה לנו אוטו בקנדה, ואולי אפילו לעולם לא - רק נשכור אוטו כשנרצה לטייל. מעניין כמה קל יהיה להסתגל לג'ונגל ברחובות ואנקובר.