אם עד כה היינו בהרגשה שזה עוד רחוק, שזה עוד לא משפיע, שבוע שעבר התחלנו לפרק את הבית.
הגם שפיאסקו הניירת הלא נגמרת התחיל בזה שמסרנו את פינת העבודה, לא הרגשנו הבדל עד שהמערכת עברה אל H, מחשב המדיה נתרם למקלט, ציוד הצלילה נמסר ונמכר, האופניים שלי נמכרו, ומחשב הבית נמסר לאחי.
אל חשש - יש לפטופ, אבל הוא לא שלנו, וכשנטוס נהיה "רק" עם סמארט פון בימים הראשונים.
בסופו של דבר החלטנו להתפנק, ולקחנו מקום במכולה. עד כה החוויה טובה, והמובילים מגיעים מחר. בעיקרון הם גם יכולים לארוז, אבל העדפנו להעביד את עצמנו בפרך ולארוז את הרוב בעצמנו.
כן נשאיר להם לארוז את מה שהוצאנו במטבח:
אבל משמונה בבוקר, ועד עשר בלילה ארזנו, מיינו, קיפלנו וזרקנו. כן עשינו הפסקה של שעתיים, וכוסית קוניאק בהחלט עזרה למצב הרוח. התוצר:
 |
| זה היה חדר העבודה/אורחים שלנו |
 |
בדברים האחרים נרשמה התקדמות: בעבודה שלי זירזו עניינים, וכפי הנראה אני אספיק לקפוץ למס הכנסה לפני שניסע, במקום לטרטר לשם מיופה כח.
בעבודה של O פחות זריזים :(
וגם הספקנו לעשות ראיון טלפוני שני, באנגלית כמובן. לא קל, אבל נישאר אופטימיים.
העתיד עוד צופן את ביטוח לאומי, ובכלל - הידעתם שכדי לחזור לכתובת של ההורים, צריך להביא אחד מהם איתך למשרד הפנים?? קצת טרטור, אבל בסך הכל מפתיע לטובה שהמדינה קצת מגינה על המבוגרים מפני ילדיהם החמסנים.
בימים האחרונים היו לנו פרידות - ממשפחה וחברים, וזה קשה. כנראה שמגיע לזה פוסט נפרד, אז לא היום.
טסים עוד שבוע וחצי!
פינת העוולה השבועית: בטלפון עם ביטוח לאומי התברר לנו שזוג גברים לא זכאי להטבה שזכאים לה זוג סטרייטים (אפילו אם רשומים כידועים בציבור): אצל זוג סטרייטים, אם האישה לא עובדת, היא לא צריכה לשלם ביטוח לאומי, וכך גם במקרה שמשלמים רק "שימור זכויות". במקרה שלנו- לא ולא! שנינו צריכים לשלם רגיל (ושנגיד תודה שלא אקסטרא, הא?). אוף. מרגיז.
בנושא ביטוח לאומי - יש מיילים בתפוצת נאטו המלינים על המעמד המעליב(?) של אשה לא עובדת המכונה "עקרת בית" ומנסים לשנות את המצב. גם ככה יש נגדם מסע בנושא הזה, אז הפעם לדעתי דווקא אפשר לסלוח.
השבמחקובנושא אריזות - אין ספק שזה פרויקט! מקווים שאתם גם נושמים בין לבין וגם (קצת) נהנים מ-24/7 ביחד...
בהצלחה!
א.מ.(פ.)