Reisefieber

Reisefieber  

Rei•se•fie•ber    nt    (fig)  travel nerves  pl  

Translation German - English Collins Dictionary

http://dictionary.reverso.net/german-english/Reisefieber

German To English - Reisefieber
(das) n. travel fever, excitement before a journey starts

http://www.dictionarist.com/Reisefieber

(also used for "wanderlust ")

עכשיו, דיי ברור שפיתחתי רייזה פיבר. לא ברור אם במובן הטוב או הרע...

האדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק

לכל המתעניינים, להלן פירוט התוכניות שלנו לימים הראשונים בקנדה. כמו שאני מכיר את החיים הכל ישתבש וישתנה, אבל בינתיים יש תוכנית בסיס.

הנחיתה ביום חמישי באחת וארבעים בצהריים. צריך להספיק את המכס, שאר סידורי ההגירה והנסיעה במונית עד שעה חמש וחצי בערב כדי להספיק למשרד במגדל הדירות שבו אנחנו שוכרים דירה. אם לא נספיק ידידנו T יקח עבורנו את המפתח, ואני מקווה שלא נייבש אותו בהמתנה למטוס שינחת. מייד אחרי שנניח את הדברים אחד מאיתנו ילך לקנות למיצי ארגז, חול ואוכל ואז נלך לישון. כיוון שהדירה ריקה מרהיטים נישן על מזרון מתנפח ש T ארגן, ככה שבשאיפה הנחיתה תהיה רכה. ליתר ביטחון יהיו איתנו שקי שינה ומזרוני שטח למקרה שמיצי תפנצ'ר את המזרן. רכישה ראשונה: ציוד למיצי. ארגז חול, כלי לאוכל ולמים, חול ואוכל. אנחנו מקוים שננחת מספיק מוקדם וחנות החיות תהיה פתוחה, אבל במקרה הכי גרוע נלך לסופר מתחת לבית, או אפילו ניתן לה לעשות על עיתון בכלוב. מה יכול להשתבש? הטיסה תתעכב ולא נספיק לעשות כלום, או שבכלל נגיע יום יומיים אחרי שנירקב בשדות תעופה.

ביום שישי סדר הפעולות הוא:

1. להוציא SIN ממשרד הפנים
2. לקנות SIM מקומי לטלפונים שלנו
3. לפתוח חשבון בנק מקומי
4. להזמין אוטו ליום שבת בשביל להביא ריהוט
5. לעשות קניות מצרכים לבית

ביום שבת נוסעים לאיקאה. אחרי לבטים ושעות של ישיבה מול כמה אתרי רשתות ריהוט ואיבזור בית, החלטתי שאיקאה היא פשרה טובה בין עצלות, כיעור וחוסר איכות. שם נוכל לקנות:

1. לחדר שינה:
1. מיטה
2. מזרון
3. שידות
4. נורות לילה (?)
2. לסלון:
1. ספה נפתחת
2. שולחן קפה
3. ארון טלויזיה
3. למטבח:
1. צלחות
2. כוסות מים
3. מצקת, קולפן ושאר ירקות

אני בטוח שאנחנו שוכחים משהו. לדוגמא - איפה שומרים נעליים? מה נעשה בסולריום? יש שם חדרון בגודל 4 מ"ר. ראינו שאחרים עשו ממנו חדר עבודה, אבל אני לא בטוח שאנחנו צריכים. אולי גידול סחלבים או ירקות אורגניים. מה שבטוח זה שלפי קוצר הרשימה צפוי לנו עוד ביקור באיקאה אחרי שהמכולה תגיע, ואולי לפני.

בכל אופן, זה הבסיס לשינויים. בסוף נגלה שהכל סגור בשבת.

סידורים (כמעט) אחרונים בדנוור

ראשית אתייחס להערה של א.מ. מהפעם הקודמת: וודאי שאני מסכים עם הבעייתיות של המונח "עקרת-בית", ואני חושב שאם נותנים הקלה לזוג בביטוח לאומי, זה צריך להיות ללא אפליה מי הלא מועסק - גבר או אישה (לא משנה ההרכב הזוגי כמובן...).

לא שאנחנו הולכים לעשות משהו עם זה חוץ מלקטר כאן, אבל זה בכל זאת לא כיף גדול.

המשך סידורים:

• האורזים של חברת גלובוס היו אצלנו, יעילים, מקצועיים ונעימים (קצת הפתיע אותי האמת, אבל הפתעות כאלו הן כיף). יש לקוות שנקבל בקרוב מהם את רשימת הגודס טו פוללואו באנגלית, ושהשירות בצד השני יהיה מקצועי ונעים כמו כן. כמו שאמרו לי - משלמים על זה טופ-דולר ומקבלים בהתאם. עכשיו יש הד בחלק מהחדרים בבית, ואנחנו עברנו למוד של מעט בגדים...
• היינו אצל נוטריונית כדי לעשות ייפוי כוח להורים. היא יעצה to keep it simple, לתת שני מסמכים - אחד שבו אני מייפה את כוחם של שני זוגות ההורים, ואחד שO יעשה כן. לא התווכחנו, אם כי היא אמרה שבפירוש אצל זוג סטרייטים זה פשוט יותר, ומספיק מסמך אחד. כך עשינו, וזה עוד סיפור שמאחורינו.
• הצלחתי למכור את הקטנוע! woo hoo! אמנם הוא "לא סחיר" והיו מעט מאוד טלפונים, אבל נמכר. המוסכניק מצא משהו בעייתי, ועל זה הורדתי עוד במחיר, אבל לא נורא. העיקר שזה מאחורינו. הקונה שלי, בחור מכופה, שאל אם אני ארכב עכשיו שוב. אמרתי שלא בשלב זה. הוא שאל כמה זמן אני רוכב, ועניתי 11 שנים. הוא אמר שאם כך - עכשיו אני יכול לברך הגומל. חייכתי בנימוס; שיברך הוא. אם כי כן אפשר לשמוח ששרדתי את השנים האלו. באמת לא ברור לי איך אפשר להתנהל במרכז יום יום בלי דו"ג.
  ועכשיו אני מרגיש שקצצו לי את הכנפיים. נסענו אתמול להיפרד מה Moon בת"א, יחד עם H, והגענו לשם באוטובוס. כמו שאמר המשורר "גם לזה נצטרך להתרגל".
• הייתי אצל מס הכנסה, כדי לעשות טופס 161 (לקבל אישור על מנת למשוך כספי פיצויים פטורים ממס). תענוג מפוקפק, אם כי התפעלתי לטובה מקומפלס משרדי הממשלה בתל אביב. אין להם ווי-פיי לטובת העם, אבל לא נורא. בסוף אפילו לא הייתי צריך לחכות בתור: איסוף המסמכים בקומה 0 היה אמור לקחת את זה ממני, אבל הם לא ידעו את זה. בקומה 14 הפקידה (חדר ייעודי לזה, לא בתור של המספרים) הסכימה לקחת את המסמכים, ואפילו עברה לראות שהכל מלא כמו שצריך (יחי מח' הכספים בעבודה שעזבתי, הם באמת באמת מקצועיים ובסדר!). בגלל שכבר העברתי כתובת לי-ם, היא לא יכלה לטפל בזה, ורק העבירה בדואר פנימי לי-ם. נקווה לטוב. 
• ניקינו את החלונות בבית. סיפור לא פשוט בכלל - הם גדולים וכבדים, והיו מלאים בפיח מהכביש. ניתן לראות בתמונה את ההבדל בין חלון נקי ללא נקי. בררר. ולחשוב שאת זה אנחנו נושמים! yikes.

ג'יפא בחלוני - משמאל לפני, מימין אחרי נקיון

• היום היינו בביטוח לאומי. גם פה התורים היו קצרים להפתיע - O הצליח להעביר סטטוס ללא-מועסק, והצלחנו לסגור את התיק של המנקה שלנו - על מנת שביטוח לאומי לא יטרידו אותנו עם זה. אותי, כמובן, הם סירבו לעדכן, כי אני, כזכור, שייך לי-ם. הפקיד, שהיה בסדר גמור, הסביר שהכל אפשר באינטרנט. הוא טועה. רק דואר או מעטפת שירות שם, או פקס (מכשיר נאלח!!!!). אז פיקססתי למשרד בי-ם, נקווה לטוב. 
• לקחנו את מיצי לווטרינר המחוזי, כדי לקבל אישור הטסה. קודם כל, הם פתוחים בערך בין שתים לארבע בירח מלא (טוב, לא, מהבוקר ועד 15:00 בשלושה ימים בשבוע), אבל הם מסתתרים עמוק בתוך איזור התעשיה כנות (ליד גדרה!), בלי שילוט כלל, והמפה באתר שלהם מטעה, ומפנה לכפר נוער כנות. חוויה מפוקפקת. בסוף מצאנו את המקום (בעזרת חברה טלפונית, ק. - שחילצה אותנו ומצאה שהכתובת היא "26 אדום". כן, ככה). להוסיף לזה ביטוח לאומי בבוקר, יום הזדכויות אחרון בעבודה באמצע, ותנועה על כביש 4, כמעט שאיחרנו. אוף. אה, וכמובן שמיצי מיללת בקול גדול כל הנסיעה ("יגון! יגון! יייגגגגווווןןןן!" מי שמכיר, יודע).
  הידעתם שאת יונה הנביא זרקו מהספינה לא בגלל הסערה, אלא בגלל שהיה לו חתול שבכה? אז בגלל זה את מיצי נאלץ לשלוח לבטן המטוס, והיא לא תוכל להיות איתנו בתא הנוסעים, יען כי שלא יעשו בנו מעשה יונה. 
• הראיונות הטלפונים מתקדמים לאיטם - לO יהיה עוד אחד, ואני זומנתי ליום ראיונות מתיש (לשב"כ יש עוד מה ללמוד) שמה. שאלתי האם זה סובל דיחוי לעוד שבועיים, אחרי שאתגבר על הג'ט לג, ועוד לא נעניתי, אבל כנראה שכן. 

הסידורים, כידוע, לא נגמרים לעולם, ועוד יש לנו לתרגם כסף, להוציא אישור יתרות מהבנק, לסגור אינטרנט ובזק, להעביר חשבונות ע"ש הדיירים, ועוד כהנה וכהנה. הייתי בטוח שכמעט חודש ללא עבודה יספיק להכל עם הרבה זמן לנשום. אז לא כ"כ - חודש זה מספיק בקושי, עם הלשון בחוץ. 

זהו, פעם ראשונה מזה הרבה שנים שאני בלי לפטופ עבודה. אז השתלטתי על הלפטופ של O. הא הא הא הא!!!1 וגם חזרתי לטלפון פרמיטיבי (יחסית; יש לו ווי פיי ואימיילים...), למרות ששמתי כבר עין על הטלפון והמחשב שארצה לרכוש שמה. 

זהו, אורזים!

אם עד כה היינו בהרגשה שזה עוד רחוק, שזה עוד לא משפיע, שבוע שעבר התחלנו לפרק את הבית.

הגם שפיאסקו הניירת הלא נגמרת התחיל בזה שמסרנו את פינת העבודה, לא הרגשנו הבדל עד שהמערכת עברה אל H, מחשב המדיה נתרם למקלט, ציוד הצלילה נמסר ונמכר, האופניים שלי נמכרו, ומחשב הבית נמסר לאחי.

אל חשש - יש לפטופ, אבל הוא לא שלנו, וכשנטוס נהיה "רק" עם סמארט פון בימים הראשונים.

בסופו של דבר החלטנו להתפנק, ולקחנו מקום במכולה. עד כה החוויה טובה, והמובילים מגיעים מחר. בעיקרון הם גם יכולים לארוז, אבל העדפנו להעביד את עצמנו בפרך ולארוז את הרוב בעצמנו.

כן נשאיר להם לארוז את מה שהוצאנו במטבח:

אבל משמונה בבוקר, ועד עשר בלילה ארזנו, מיינו, קיפלנו וזרקנו. כן עשינו הפסקה של שעתיים, וכוסית קוניאק בהחלט עזרה למצב הרוח. התוצר:

זה היה חדר העבודה/אורחים שלנו

בדברים האחרים נרשמה התקדמות: בעבודה שלי זירזו עניינים, וכפי הנראה אני אספיק לקפוץ למס הכנסה לפני שניסע, במקום לטרטר לשם מיופה כח.

בעבודה של O פחות זריזים :(

וגם הספקנו לעשות ראיון טלפוני שני, באנגלית כמובן. לא קל, אבל נישאר אופטימיים.

העתיד עוד צופן את ביטוח לאומי, ובכלל - הידעתם שכדי לחזור לכתובת של ההורים, צריך להביא אחד מהם איתך למשרד הפנים?? קצת טרטור, אבל בסך הכל מפתיע לטובה שהמדינה קצת מגינה על המבוגרים מפני ילדיהם החמסנים.

בימים האחרונים היו לנו פרידות - ממשפחה וחברים, וזה קשה. כנראה שמגיע לזה פוסט נפרד, אז לא היום.

טסים עוד שבוע וחצי!

פינת העוולה השבועית: בטלפון עם ביטוח לאומי התברר לנו שזוג גברים לא זכאי להטבה שזכאים לה זוג סטרייטים (אפילו אם רשומים כידועים בציבור): אצל זוג סטרייטים, אם האישה לא עובדת, היא לא צריכה לשלם ביטוח לאומי, וכך גם במקרה שמשלמים רק "שימור זכויות". במקרה שלנו- לא ולא! שנינו צריכים לשלם רגיל (ושנגיד תודה שלא אקסטרא, הא?). אוף. מרגיז.

קצת קארמה טובה - סיכום שבוע

בפוסט הקודם O סיפר את סיכום חצי השבוע - מצאנו את עצמנו עם ערימות אדירות של סידורים וניירות מפוזרים בכל הבית.

בכל זאת - כמעט 7 שנים של תיוקים, וצריך לראות מה למיחזור נייר, מה לגריסה ומה למשמורת נצח (למשל - תלושי משכורת).

הקארמה הטובה היא בשני דברים חשובים וגדולים: הצלחנו לשכור שם דירה, והצלחנו להשכיר את הדירה שלנו!

דירה שמה: בעזרתו האדיבה של T, יצרנו קשר עם מגדל מגורים בונקובר, והבקשה שלנו אושרה. שלחנו להם פירוט יתרות בבנק, ומכתב המלצה מהבנק, וקיבלו אותנו למרות שאין לנו חשבון בנק שם, או קרדיט היסטורי. 

היינו צריכים גם להעביר להם תמונה של מיצי, כדי להוכיח שהיא אכן domestic cat ולא למשל, טיגריס סיבירי (היא מוחה, דרך אגב. חוץ מהצבעים, היא יכולה לעבור כטיגריס לדעתה.)

למרות המסגרת השחורה, מיצי חשה בטוב, ומוכנה לטרוף. או לכתוב הערות לבלוג, אם רק תרד מהלפ-טופ

את הסקיוריטי דיפוזיט העברנו אליהם באיגוף משולב של עוד חברה מטורונטו, ו-T, וכך לפחות לאיפה ננחת מכוסה.

בלילות הראשונים כנראה נישן על מזרון טיולים עם שק"ש, אבל זה ממש לא נורא :)

אז לT אנחנו חייבים במבה. 

הדירה בדאונטאון, וזה יהיה מגניב. לא זול, אבל כיף. חדר שינה וסלון, וכמובן תהיה ספה נפתחת לאורחים.

דירה כאן: פרסמנו בעצמנו ביד-2 והומלס, טיפטפו אנשים פעם בכמה זמן. היו כאלו שנתקעו עם הבעת גועל (כשראתה את הכביש הראשי מחוץ לחלון), ונשארו איתה עד סוף הסיור בדירה (נו, כתבנו שזה על כביש ראשי, מה ציפית...?). היו כאלו שראו את כל הבלגן של האריזות. היה אפילו זוג שכמעט הסתדר איתם, אבל זה נפל על החוזה - הם התייעצו עם עו"ד (כבר חשוד!) והוא אמר שהחוזה ארוך מדי, וזה לא הסכם שלום, ואין סיבה שיהיה כזה חוזה. 

הגם שאנחנו לא משפטנים כלל, החוזה לא ארוך יותר מהחוזה הסטנדרטי שקונים בסטמצקי, והוא גם לא דראקוני; בכל זאת, בהפגנות בקיץ, אנחנו היינו בצד של הדורשים צדק חברתי. 

אבל גם כן חתיכת צדק של עפר לרגלייך. מ.אריאל (את התמונה אני צילמתי)

בסוף זה נסגר בסיפור מצחיק: הלכתי להסתפר, ואני יודע שהספר שלנו גם מתווך. אבל לא רצינו לשלם למתווך. דיברתי איתו כאילו כדרך אגב, והוא אמר שהוא לוקח רק מהשוכר (משונה, לא?). היה אמצע היום, אז הוא קפץ לראות את הדירה (באמצע בלגן התיוקים הגדול), וסגרנו שנדבר למחרת, אם אנחנו נוריד את המודעות מהאינטרנט, וניתן לו לנהל את ההצגה. 

דקה אחר כך הוא מתקשר, ואומר שיש לו מישהו שרוצה לראות הדירה. כמובן שהסכמנו. היו, התרשמו לטובה, ואמרו שיקר להם כרגע. הספר/מתווך אמר שנדבר אחר כך, הוא ירכך את כל הצדדים.

חמש דקות אחרי זה (בדיוק חמש!) הוא התקשר, ועשה שיכנוע טלפוני. על המחיר נפגשנו עם השוכר באמצע, ועל המקום חתמנו זיכרון דברים.

אתמול חתמנו חוזה. ווהו!

ועוד כאב ראש פחות: מכרנו להם (במחיר הקרן, אבל הם חוסכים הובלה, ואנחנו חוסכים כאב ראש) את המקרר, מכונת כביסה ותנור. 

כבר שבוע שאנחנו ממש עובדים משרה מלאה בתיוקים וסידורים. עוד נשאר לא מעט.

למשל - להתלבט אם בכל זאת לקחת מקום במכולה דרך גלובוס (יקר, אמין, נותן המון מקום), או לשלוח כמה ארגזים בדואר (זול, לא אמין בהכרח, משלמים לפי משקל).

המשך יבוא...

נ.ב. איפה בוונקובר אמצא ספר שאמא שלי תאשר את התספורות שהוא עושה??

סידורים - מחצית שבוע ראשון

כנראה שכבר יותר מדי שנים לא עברנו דירה, כי כבר שכחתי כמה מכתבים מקבלים וכמה טלפונים צריך לעשות כדי להעביר כתובת. רשימה חלקית (קו תחתי אומר שהם יודעים לשלוח מכתבים במייל):

1. בנק
2. ויזה
3. אמריקן אקספרס
4. כביש שש ומנהרות הכרמל - לא לשכוח להוריד את האוטו כשמוכרים אותו
5. קופות גמל, פנסיה וקרנות השתלמות - חלק יודעים לעבוד עם מייל. לשינוי צריך לשלוח בקשה לסוכן ביטוח עם צילום ת"ז
6. ביטוח דירה
7. משרד הפנים
8. ביטוח לאומי
9. 012 smile
10. קופת חולים

בשלב זה כל אחד מאיתנו מחזיר את כתובתו לבית הוריו. הבעיה שזה לא פתרון שיכול להחזיק לנצח. כשנגיע לגשר נעבור אותו.

לגבי הספרים מצאתי את "מחסן סיפור חוזר" - http://rebooks.org.il שיקחו את הספרים שאני לא רוצה לשמור. התחלתי למסור דברים באתר אגורה, וכמות מפתיעה של דברים נמסרו, אבל זה מציק בצורה בלתי רגילה - המון טלפונים. יש לי דברים יותר דחופים להתעסק בהם עכשיו. לא ציפיתי שיהיה כזה מסובך לתאם זמן שאנשים יבואו לקחת את הדברים, ושיהיו כל כך הרבה טלפונים על כל פריט. צריך למצוא עמותה שתבוא לפנות את הבית ולחלק לנזקקים.

עשיתי תיוקים יום וחצי - המון דברים לזרוק, וכל מיני ניירות מכל מיני שנים שלא היו במקום המתאים כי הייתי צריך אותם בשביל תיאום מס או פגישה עם יועץ פנסיוני. כרגע הסלון שלנו עדיין מלא ניירות. ההנחיות שקיבלתי מאבא שלי לגבי שמירת ניירות:

1. מס הכנסה, משכורות וביטוח לאומי שומרים לנצח
2. קופות גמל, פנסיה וקרנות השתלמות - לשמור רק את הנייר האחרון שהגיע, ועדיף באימייל
3. בנק ואשראי - יש דיגיטלי ומספיק לשמור אימיילים, וגם אותם לא באמת צריך
4. קבלות על תשלום חשבונות כמו חשמל, מים, טלפון - לא לשמור יותר משנה
5. חוזי העסקה - לשמור

למרות הרשימה המצומצמת איכשהו יש לי טונה של ניירות ולא ברור ממה.

משימות פתוחות: החלטנו להשכיר את הדירה בלי מוצרי חשמל, אז צריך למכור אותם. עוד לא מצאנו שוכרים, ואנחנו מתלבטים אם לקחת חברת ניהול או להשכיר עכשיו בעצמנו ובשנה הבאה לחשוב מה נעשה. מאוד מפתה למכור, אבל עושה רושם שעכשיו לא זמן למכור וגם שאין איפה להשקיע את הכסף. עוד לא עשינו סדר בניירות של הבית, ויש המון חפצים למסור או לתת לחברים.

והכי חשוב - לא לשכוח להנות מהחופש לפני הטיסה!

ובכל זאת נתגעגע

אתמול חגגנו מסיבת פרידה אצלנו בבית, בהרכב מלא+ של כל החברים מפעם.

פלוס זה אומר - פלוס עשרה ילדים, ועוד 2 בדרך.

היה כיף מאוד, ובלי ספק נתגעגע. אירוע כזה כנראה לא יהיה בקרוב בניכר...

עשינו הדלקת נרות מאוחרת, ואף מספר פעמים (צריך חנוכיה לכל ילד, גם למאוד מאוד גדולים...)

בסיום אספנו שלל - כל מה שהילדים שכחו, ומיצי סקרה בעניין.

למודאגים: כל האבדות מצאו את בעליהן.

בילוי חג החנוקה באיילון

תחבורה בישראל היא עונש גם בימים טובים, אבל לרגל החנוכה נוצר רושם שעם ישראל החליט לבלות אותו באיילון ובכביש 4, עם או בלי עזרה של תאונות, וכנראה תוספת מבקרים בפסטיגל. תחושת המצור היתה עזה - שעות בפקקים בחזור מהעבודה, על פגישה עם המשפחה אין מה לדבר בכלל. בן דוד שלי ניסה את זה אבל הגיע באיחור של שעה ואחרי 5 דקות כבר היה צריך לצאת לפקק חזרה.

בקצרה אציין לעצמי שתחבורה ציבורית פה היא יקרה, לא אמינה, לא קיימת בשבת, מאריכה את משך הנסיעה בכפליים מנסיעה באוטו, ולעיתים הזולת בלתי נעים. בנהיגה ברכב מגלים שכולם עושים מה שבא להם בכביש, חיים בצל הסכנה, ובסוף הנסיעה יש תחושה של סיום מלחמה. זו נבלה וזו טריפה.

כנראה שגלימת הבלתי נראה של פרודו משר הטבעות היתה עשויה מחלקי קטנוע, כי גם מי שעולה על קטנוע הופך לבלתי נראה, ולא משנה כמה הוא ינהג זהיר.

תופעות נפוצות ומסמרות שיער:

1. אי עצירה להולכי רגל במעבר חציה

2. מעבר נתיב בלי לאותת

3. אי שמירת מרחק

4. לא נותנים להשתלב בנתיב

5. כניסה לצומת לא פנוי וחסימה שלו

6. צפירות בלתי פוסקות כאילו שזה יעזור

7. נסיעה איטית בנתיב שמאלי

8. נסיעה בנתיב ירידה עד רגע לפני סיומו וחסימה שלו בזמן השתלבות בפקק על איילון

9. חסימת נתיב אמצעי כדי להשתלב בנתיב פניה קרוב לקצה שלו ולעקוף קצת פקק

10. לעצור רק לרגע להוריד או לאסוף מישהו, רצוי רגע אחרי רמזור כדי שכל מי שמאחוריך יתקע בצומת

11. לעקוף מימין ולא לתת לאוטו איטי לעבור לנתיב ימני כי כולם עוקפים אותו מימין

בשלב ראשון לא יהיה לנו אוטו בקנדה, ואולי אפילו לעולם לא - רק נשכור אוטו כשנרצה לטייל. מעניין כמה קל יהיה להסתגל לג'ונגל ברחובות ואנקובר.