סוף שבוע בקלונה עם ההורים

גם הפוסט הזה מפורסם באיחור...

יום שישי

קלונה ידועה בטיולי היין שלה, שמורכבים מהתבוננות בנוף מהיקב, טעימת יין ואכילה במסעדה, וזה שילוב מנצח להעברת זמן בנעימים לחובבי יין. שמחים וטובי לב פצחנו במסע.

כמו בשנה שעברה, בדרך עצרנו בגני מינטר כדי לראות קצת פרחים. E היה מוכן לקרב עם היתושים, כולל ספריי ובגדים ארוכים, אבל בסוף נרשמה הקלה ולא היה מציק כמו בפעם הקודמת. אולי בגלל עונות השנה, אולי כי היה יום שמשי במיוחד. האור החזק הדגיש את הצבעים, והיה יותר יפה מאשר בביקור הסגרירי הקודם. אחרי הגנים אכלנו במסעדת החתול הפרוע הסמוכה, והמשכנו במסע. 

עדיין לא התרגלנו למרחקים הקנדיים. המקומיים מתייחסים לקלונה כמו שתושבי תל אביב מתייחסים לזכרון. מקום נחמד וקצת רחוק עם יין וטיילת. ההבדל הוא שאם תל אביב רחוקה מאילת 342 ק"מ, קלונה רחוקה מונקובר 388 ק"מ. כך שזה לא מרחק קפיצה. הקנדים לא מתרגשים מנסיעות כאלה, ואנחנו עדיין כן.

הגענו לקלונה עייפים מהנהיגה. הספקנו קצת להתאושש בחדר והלכנו לטיילת על הפארק. גילינו שבדיוק יש פסטיבל רוק מקומי בעיר, אליו הגיעו 15,000 איש, כך שהעיר היתה הומה והמלון היה מלא. היתה במת חינם קטנה באיזור הטיילת הדרומי, ובמה גדולה בתשלום בחלק הצפוני. אנחנו הסתפקנו ברעש מהבמה הקטנה, הסתובבנו מעט בין הדוכנים והלכנו לאכול משהו.

יום שבת

בבוקר גילינו את החיסרון העיקרי של המלון המלא. היה תור ארוך לארוחת הבוקר, וגם לא היו מספיק שולחנות. לא ברור למה כל כך הרבה אנשים נתקעו ליד השולחן עם צלחות ריקות מולם.

אחרי כל הנסיעה רצינו לעשות משהו יותר נמרץ. בהשראת A&Y הלכנו לראות את הגשרים והמנהרות של קניון מירה. פעם עברה שם רכבת, ואז לא היה צריך אותה יותר אז פירקו את המסילה, ואז היתה שריפה גדולה והכל הלך פייפן, ואז בנו מחדש הכל כדי שיהיה אפשר לטייל בכיף. המסלול שטוח במיוחד, המון רוכבי אופניים מנומסים וגם כמה הולכי רגל.

ארוחת צהריים אכלנו ביקב פירמידת הר הקיץ. יש להם יין טעים וגם אוכל טוב. חוץ מפירמידה בכניסה לא הבחנו בקשר לפירמידות אבל לפחות ככה קל להבחין במקום ולזהות את הבקבוקים.

רצינו להספיק עוד יקב לפני ארוחת ערב אז בדקנו את גבעת המסיון. למרבה הצער החנות היתה סגורה (ועימה הטעימות) אז רק נהנינו מהנוף. המקום פלצני להפליא, עם שילוב של מראה גותי מנוכר עם בטונדות מנוכרות. עושה חשק להתחתן.

ארוחת ערב אכלנו בשער השלו. אוכל טעים, יין טעים, ולשם שינוי היו בקבוקים של ליטר וחצי (שלא הסתכלתי עליהם כי עד ששמתי לב סגרו את החנות).

יום ראשון

כדי להתכונן למסע חזרה החלטנו שנאכל ארוחת בוהוריים ביקב ואדי ארז. בדרך לשם עצרנו בפארק ברטראם. ראינו את האגם, והיה שלו ופסטורלי. האוכל והיין ביקב היו טעימים, אבל היה רק קפה אמריקאי דלוח.

בחזור ביקרנו באחוזה של פינטרי. יש שם אטרקציה לא נורמלית - המחלבה היחידה בקולומביה הבריטית שבנויה בצורת מתומן! תאמינו לי רק בשביל לראות את זה היה שווה לבוא. היו גם המון יתושים שעקצו אותנו, ומדרגות למפל שוצף. כשעלינו במדרגות עופפו סביבנו פרפרים עצומים.

 

סיכום

אחרי הפעם השניה שהיינו בקלונה אני יכול לומר בודאות שהאיזור הרבה יותר מדי דומה לישראל. המזג אויר, הצמחיה, הגבעות, האגם. הכל אמנם יפה ומהנה, אבל אם מגיעים לקנדה עדיף להעביר את הזמן במקומות אחרים.