זוטות

זוטא ראשונה:

אתמול עשינו מנוי במודו. מודו זה כמו זיפ-קאר, רק שזה קואופורטיב שיוויוני. יש שני רכבים כאלו קרובים אלינו, ולמרות שזה לא מאוד זול, הביטוח שלהם יותר טוב מהביטוח שכרטיס האשראי נותן לנו כששוכרים רכב. כלומר, עד כה חשבנו שלשכור רכב זה לא נורא יקר, כי הכרטיס אשראי מכסה את הביטוח. סוף סוף בדקתי, והביטוח לא משהו. אז זה אומר שכששוכרים רכב נצטרך גם לעשות ביטוח נוסף. נראה שלא נעשה את זה דרך חברת ההשכרה (35$ ליום), אלא דרך חברת ביטוח יותר נורמלית (10$ ליום?). 

פרטים בהמשך. 

זוטא שניה: 

מחוץ למשרד של מודו, שבו קיבלנו הדרכה, חתמנו על ניירות, וקיבלנו צ׳יפ, פתאום ראינו שיש עבודות מעל רחוב גרנוויל, הביאו ״סלעים״, ״עצים״, ושמו ״שלג״ על העצים. מתברר שזו פרסומת לג׳יפ. 

זוטא שלישית: 

הייתה בי איזו תקווה שבהגירה לצפון אמריקה ניפטר מהיסטרית הכדורגל  המיוזעת האופפת את ישראל. יש כאן קבוצה מקומית, אבל ברור שהוקי, ואף פוטבול, גדולים פה יותר. בייסבול כמעט לא קיים בפינה שלנו, אבל ידוע שבצפון אמריקה אין הרבה כדורגל יחסית, ומה שדווקא יפה הוא שלילדים יש קבוצות מעורבות לבנים ובנות. אז באספקט הזה - אין לנו צפירות מתחת לבית כשנגמר משחק באיטצדיון רמת גן, ויותר קל להתעלם מחדשות מקומיות שעוסקות בהוקי. 

אך למרבה המצוקה יש כאן דיי והותר אנשים שאיבדו את הצפון וצופים באדיקות באליפות העולם בכדורגל. ההפרעה של לקרוא לזה בשם ״מונדיאל״ היא הפרעה ישראלית-ספרדית, וכאן מכנים את זה או פיפא, או world-cup. משדרים את זה בכל בר-ספורט (אנחנו לא פוקדים אותם הרבה), בטלוויזות בחדר-כושר, ואפילו בטלוויזיות בעבודה. 

הקומיקס הזה מתאר יפה את המצב:

הרבה מחברי הצוות שלי אירופאים, ועל כן הם נלהבים מאוד. עד כדי כך שנתבקשתי להשתיק אותם מעט אחרי הגול השני במשחק הראשון. 

הם שאלו אותי את איזו קבוצה אני אוהד, והופתעו לשמוע שלא איכפת לי מזה כקליפת השום. מהשלג דאשתקד איכפת לי יותר. 

כמו שנאמר: לא, אני מתה. רק שבועיים לפיכסה.