החלטתי שהשנה, בגלל שעונת הסקי נחשבה חלשה בגלל כמויות שלג קטנות (יחסית), הפסגות יפתחו מוקדם יותר. גם ״מוקדם יותר״, ולראיה, עדיין מושלג ומסוכן ברוב הפסגות.
* להלן פוסט עמוס תמונות. אפשר להקליק כדי להגדיל.
לפיכך שמנו פעמינו אל עמק היינס לפני שבועיים, שהוא טיול שמוגדר ״קשה״. המסלול אינו מעגלי, והגישה בתחבורה ציבורית נוחה יחסית: מתחילים במעוק לין, ליד הגשר התלוי, ומסיימים בהר חוגלה (גראוס).
ההתחלה פשוטה מאוד, עולים עד למפלי נורוון, ומשם פונים החוצה מהפארק, אל הלא-כלום - ה- backcountry. כמובן שהתעלמנו משלטי ה״אל תיכנסו, שבילי השממה סגורים עד הקיץ״, אבל בכל זאת שמנו לנו נקודות החלטה, שבהן היינו פונים אחורה.
נקודת ההחלטה הראשונה היא נחל-לין. אין גשר, ואם המים גבוהים, זה יכול להיות מאוד מסוכן. בסוף חצינו כמו סנאים, על העץ הנפול.
נקודת ההחלטה השני היא שדה הבולדרים. קצת אחרי הנחל, נכנסים לעמק היינס היפיפה, ממש עמק המומינים/העמק הנעלם של טאו-טאו.
יש שם מנחת מסוקים, אבל העליה משם לאוכף ליד הר גראוס הוא בשדה בולדרים מרשים. אחת הבעיות היא כשיש שלג העליה קשה במיוחד ומסוכנת, והשביל לא ברור. אז למרבה השמחה לא היה שלג עד האוכף (רק שלוגיות בבולדרים), ואת הסרטים הכתומים שמסמנים את השביל הצלחנו למצוא.
באוכף אפשר לפנות ימינה להר-הכתר או ימינה להר-העז. מכיוון שהעליה בבולדרים היתה מעייפת, וגם קצת פחדנו לעלות להר הכתר בשלג, החלטנו לפנות אל הר-העז. העליה כבר היתה כולה מושלגת, והקטע התלול ביותר, שבו יש שרשראות לעזור בעליה, היה אפשרי.
הגענו לפסגת הר-העז, ובכלל גילינו שבשלג הדחוס אפשר ללכת בבטחה יחסית, כל עוד מוצאים את העקבות של אלו שהגיעו ממול - הרי הם הגיעו מאיפשהו, לא?
משם ירדנו קצת, וטיפסנו אל פסגת הר הסכר, ומשם כבר נגלה הנוף של ונקובר.
ירדנו בדשדוש בשלג ובבוץ עד לאיזור המוכר של הר גראוס, נהנינו מסוף הופעת העופות הדורסים, וקינחנו בבירה ונאצ׳וס. חסכנו לברכיים, וירדנו בגודולה.
היה מעייף יותר מטיול רגיל: הבולדרים והשלג עשו את שלהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה