הביקור בשוויץ ותרגום הציור

ברכות ואיחולים ליבול התינוקות הפוקד את חברינו - T ו- D בקומה ממעל, ו- L ו- N השוכנים בשוויץ - הלב מתרחב והשמחה גדולה.

וזו גם הזדמנות לספר אנקדוטה מהביקור שלנו בשוויץ. 

אז כפי שסופר - בדרכנו חזרה מישראל, עברנו ליומיים וחצי בשוויץ. L ו- N עברו מפרבר של שוויץ לכפר מנומנם וחמוד, עם נוף הרים אמיתי ומדרגות לחתולה. 

בהיות L בהריון מתקדם, לא תכננו ביקור פעלתני במיוחד, ושיאיו היו קולינריים ותרבותיים. ביקרנו בציריך במרקיה מובחרת, ובשוקולדיה מובחרת לא פחות. 

מעבר להיותה ציירת ומשוררת, L גם פעילה בקבוצות אמנים, וידידה טובה של העורכת הספרותית שלה הציגה ציורים בתערוכה בעיירה הסמוכה. על כן, לאחר ארוחת בוקר (שניה) נסענו לעיירה הציורית, ובעיר העתיקה שלה מצאנו את הגלריה - 4-5 קומות קטנות, האחת מעל השניה. חלק היצירות היו נגישות יותר, וחלק, אהמ, פחות. 

גם אמנות - קינוחים

ארוחת בוקר שניה

מצאו חן בעיני ציורי חתולים (הפתעה באמת) וגם ציור חמוד של מלאך מאחור, חושף אחוריים מלאכיים עלגלים, ובתור כנפיים השתמשה הציירת בכפות ידיים בצבע לבן. שאלתי אותה האם אלו כפות הידיים שלה, והיא צחקה ואמרה שכן, אבל זה לא הישבן שלה. 

הציורים של הציירת שבאנו לפגוש - חלקם היו יפים, חלקם ניסיוניים, כולם בטכניקה מאוד קלאסית, וברור שלי אין היום את היכולת לצייר כך. יתכן שעם לימודים וניסיון אצליח, אבל בטח לא היום. היא התרגשה מאוד שהגענו קבוצה של חמישה לכבודה, וקשקשנו איתה קצת, ופתאום היא אומרת - או! איזה יופי! שני ציורים שלי מבוססים על המסע שלי לישראל!

הראשון של פסל שראתה, נדמה לי ביפו העתיקה, והשני קלוז אפ של ידיים אוחזות ספר תפילה פתוח. האמת ששמתי לב אל הציור הזה (הוצג בגרם המדרגות), וגם שמתי לב שהכתוב בספר התפילה צוייר כקווים ולא כאותיות. שאלתי אותה על זה והיא אמרה שהיא צילמה את הפריים הזה, ומכיוון שלא ידעה מה כתוב, העדיפה ״לקשקש״ מאשר להעתיק אותיות שאין לה מושג מה אומרות - שכן הספר בעברית. 

המממ. לא במקרה התמונה שצילמה היתה נגישה באייפד שלה, אך ברזולוציה לא מאוד משביעת רצון. למרות זאת, הצלחנו לפענח שלוש מילים רצופות, ושלפנו את דוד גוגל. הדוד הביא תוצאות משביעות רצון, והתברר שלא טעיתי, ואחת המילים הראשונות היתה ״כליותי״ - כן כן  - הכליה שלי.  

האמת שאני כבר לא זוכר, יש שתי אפשרויות, שכן זה היה מתהילים, יתכן שזה פרק טז פסוק 7 והלאה: ״ז  אֲבָרֵךְ--אֶת-יְהוָה, אֲשֶׁר יְעָצָנִי;    אַף-לֵילוֹת, יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי.

ח  שִׁוִּיתִי יְהוָה לְנֶגְדִּי תָמִיד:    כִּי מִימִינִי, בַּל-אֶמּוֹט.

ט  לָכֵן, שָׂמַח לִבִּי--וַיָּגֶל כְּבוֹדִי;    אַף-בְּשָׂרִי, יִשְׁכֹּן לָבֶטַח.״

או פרק כו פסוק 2 והלאה: ״ב  בְּחָנֵנִי יְהוָה וְנַסֵּנִי;    צרופה (צָרְפָה) כִלְיוֹתַי וְלִבִּי.

ג  כִּי-חַסְדְּךָ, לְנֶגֶד עֵינָי;    וְהִתְהַלַּכְתִּי, בַּאֲמִתֶּךָ.

ד  לֹא-יָשַׁבְתִּי, עִם-מְתֵי-שָׁוְא;    וְעִם נַעֲלָמִים, לֹא אָבוֹא.״

לא שאפשר לחשוד בי שאני מאמין בהשגחה עליונה כלשהי, אבל נראה שהמקריות, ה- synchronicity, במקרה הזה גדולה ומצחיקה - זה שהגענו לתערוכה ביום ההוא איפשר לנו לתרגם לציירת את הטקסט שלא ציירה, ובכך בא לציון גואל. 

נגיד. חיוך, השתחוות, מסך.